לעת ערב, נרצח החייל, סמ"ר רון קוקיא ז"ל. רון הופתע מאחור, כאשר נדקר על ידי המחבל חאלד אבו ג'ודה. המחבל נטל את נשקו וברח.
המחבל חאלד אמנם לא היה שייך פורמאלית לכל ארגון, אך הוא לא פעל בחלל ריק. מראש, קשר חאלד קשר עם אחיו, הנאשם דנן, לבצע פעולת טרור. היינו שוד אלים של נשק, מחייל או שומר למטרת טרור, תוך גרימת חבלה חמורה באמצעות סכין. השניים נדברו לבצע המעשה יחדיו. חאלד שוחח עם הנאשם בשלוש הזדמנויות בהן שקל לעשות המעשה, ולא עשה.
בליל הרצח, חאלד עדכן את הנאשם שיש הזדמנות לשדוד נשק והזמין את הנאשם להצטרף אליו. הנאשם לא הצטרף וחאלד ביצע את מעשה הטרור בעצמו. הוא התקרב במסתרים לחייל, דקר למוות, נטל הנשק וברח. במהלך בריחתו עדכן חאלד את הנאשם כי אכן שדד נשק, וכי הוא בדרך הביתה. השניים נפגשו, וחאלד הציג לנאשם את הנשק, עם הסכין בה נרצח רון וסיפר על הרצח.
השניים פנו יחד להטמין את הנשק הגזול. הנאשם איפשר לחאלד לקחת כלי חפירה שהיה סמוך לביתו. בשטח סמוך, חפר חאלד בור באדמה והטמין הנשק, בעוד הנאשם נמצא בסמוך ומתצפת.
לאחר מעשה, יצאו השניים יחד לאכול פיצה.
על חאלד הוטל מאסר עולם ו- 20 שנות מאסר במצטבר. הנאשם היה שותף בקשירת הקשר למעשה טרור, ואף סייע לאחיו לאחר מעשה. אבל, אין מחלוקת כי מבחינה עובדתית ומשפטית, הנאשם לא היה שותף למעשה הרצח עצמו. השאלה שלפנינו היא מה העונש הראוי לנאשם?
כראיות לעונש, העידו בני משפחת המנוח, על כאבם וכעסם, והעלו על נס את זכרו הטוב של רון.
המדינה ביקשה עונש בן 20 שנות מאסר, ביודעה כי בקשתה חסרת תקדים, ואין בנמצא כל פסיקה היכולה להצדיק את עמדתה. המדינה גם לא הצביעה על נימוקים מיוחדים או בסיס עיוני מחודש, היכולים להצדיק ענישה חריגה ותקדימית במקרה זה.
ההגנה הגישה פסיקה, ממנה ביקשה ללמוד כי העונש הראוי צריך לעמוד על שנות מאסר אחדות.
נפסק כי במעשי הנאשם נפגעו ערכים רבים, במרכזם ערך חיי אדם. הערך נפגע הן בקשירת הקשר למעשה טרור, הן בכך שתוכן הקשר היה לשוד המסכן חיי אדם, והן בהחזקת הנשק שלא כדין.
השאלה המשפטית המרכזית היא איזה משקל יש לתת לכך שהקושר האחר רצח חייל. מצד אחד, לפי תיקון 39 לחוק העונשין, הקושר אינו יכול להיות מואשם במעשה שעשו קושרים אחרים בלעדיו, גם אם היה זה עקב הקשר. מצד שני, תיקון 113 לחוק קובע, שבעת הבניית הענישה, יש לתת משקל לתוצאות אפשריות ולתוצאות בפועל של העבירה, כמו גם לנזקים שנגרמו. נקבע, כי נכון וראוי לתת משקל משמעותי לרצח החייל על ידי הקושר האחר. אולם, אין מדובר באחריות פלילית מלאה של הנאשם, אלא בנסיבה מחמירה, מאוד מחמירה, בהערכת מידת אשמו של הנאשם בעבירת הקשר למעשה טרור, שעונשה המירבי 14 שנות מאסר.
לעניין נסיבות המעשה – מעבר לתוצאה הקשה, נקבע כי קשירת הקשר מראש מהווה נסיבה מחמירה לעבירת הסיוע לאחר מעשה, וכי הסיוע לאחר מעשה, מלמד עד כמה מקובל היה על הנאשם שאחיו הגשים את התכנית שלהם, ועל עומק עבירת הקשר. נקבע כי לעבירה של החזקת נשק, יש נסיבה מחמירה בכך שמדובר בנשק שנשדד מחייל, על ידי רצח למטרות טרור, שעה קלה לפני הטמנת הנשק על ידי שניהם.
נקבע מתחם עונש ראוי לכל העבירות – בין 7 לבין 11 שנות מאסר.
בתוך מתחם העונש, נלקח בחשבון שאמנם אין לנאשם כל עבר פלילי, אבל זהו מקרה חריג בו חל סעיף 40ז לחוק העונשין, המתיר לשקול שיקולי הרתעת הרבים בהתקיים צבר נסיבות. משיקולי הרתעת הרבים, ניתן עונש על הצד המחמיר של המתחם – 10 שנות מאסר בפועל.
כן הוטל מאסר על תנאי בן 15 חודש, ונקבע שעל הנאשם לפצות את בני משפחת המנוח בסך של 100,000 ₪.
