נלסון מנדלה אמר פעם ש"טינה היא כמו כוס רעל שאנחנו שותים ומצפים שמישהו אחר ימות". הגוף שלנו חכם מאיתנו. הוא מאותת לנו על שאריות של כעס וטינה באמצעות אי נוחות גופנית, דפיקות לב מואצות, התכווצויות בבטן ונדודי שינה. כל אחד והגוף שלו, כל אחד והתגובה שלו. בטווח הרחוק, מחקרים מראים כי כעס עלול לגרום לדלקות ואף יכול להוביל לשבץ והתקפי לב. מספיק סיבות לסלוח, לא? במילים האלו סיימתי מפגש זום שבועי של ליל שישי. פרשת 'כי תישא' .הפעם דיברתי על כעס: הוראות שימוש- איך לשלוט בכעסים.
משהו לנשמה מהפרשה
כזכור ה' אמר למשה בהיותו על ההר לרדת אל העם שעשה עגל זהב. משה ירד, בידיו שני לוחות הברית החרותים ביד אלוקים. בהגיעו לרגלי ההר ראה את העם רוקד סביב העגל. בכעסו השליך את הלוחות וניתץ אותם לרסיסים. זה היה מיצג פומבי של כעס, ביוזמתו הבלעדית של משה. לפעמים צריך הורה, מורה או מנהיג להפגין כעס, להיראות ככועס כלפי חוץ, גם אם אינו מרגיש כעס. כשבעל סמכות מבטא כעס, מטרתו להשיב את הסדר על כנו.
מותר להפגין
על הכעס אומר הרמב"ם:" :" וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, ילמד עצמו שלא לכעוס, ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו…" אך הרמב"ם מסייג את דבריו, יש הבדל יסודי בין הרגשת כעס לבין הפגנתו. אכן, לא טובה מידת הכעס, אבל לפעמים צריך להיראות כועסים. חשבתי עלינו כהורים, כמה פעמים הכעס מציף אותנו, ואנחנו מאבדים שליטה. שופטים, מבקרים, לפעמים מענישים מתוך מחשבה שגויה שזה מה שיעזור. חוט דק מבדיל בין להרגיש כעס או להפגין כעס. מחקרים רבים בימינו ,הראו שתרגול רב משנה את מעגל הנוירונים שלנו.לכן אנחנו יכולים לפתח דפוסי תגובה חדשים, עבודה קשה היא , לתקן את מידת הכעס ולהטמיע הרגלים חדשים. אך משתלמת מאד. שווה לנו להשקיע בעצמנו !
על החלון ישבתי
לפני שכיביתי את המחשב, נזכרתי בסיפור של יונית ק. והחלטתי לשתף אתכם במסע המשותף שלנו. היא ניסתה לקבוע פגישה , ביום שמתאים לה, בשעה שמתאימה לה בדיוק. זה לא הסתדר. בסופו של דבר פגשתי את יונית ק. אחרי חודש של ביטולים חוזרים וניישנים מצידה. אחרי שנאלצה לבטל, לשנות, לדחות, להזיז. היא הגיעה. מסננת לעצמה דעתה על מזג האוויר החורפי בירושלים, על שהסתובבה הרבה זמן עד שמצאה חניה, על עלות החניה בחניון וגם על מיקום פגישתנו ."אני לא מבינה למה אי אפשר לקיים שיחות גם בדרום."
אי אפשר היה לפספס את הכעס העצור שניבט מפניה. תוסיפו לזה את המילים הראשונות שסיננה." נו, נראה אם כל זה היה שווה לי". הזמנתי אותה להיכנס הצעתי לה לבחור את הכיסא עליו תשב. התבוננתי בתנועותיה החדות, בסנטרה המורם מעט בהתרסה. הבחנתי באדמומיות כפות ידיה, אותן גרידה ללא הפסק.
פיצ'רים
אחרי דיון קצר ביני וביני, החלטתי שיהיה ליונית קל יותר להתמקד בצד המקצועי שלה. צדקתי. מסתבר שיונית, המוכשרת מנהלת מוצר Product manager בחברת הייטק. היא הסבירה לי שמנהל מוצר תפקידו לזהות את הצרכים של הלקוחות ומטרות העל של החברה, ולתרגם אותם לפיצ'רים (יכולות). בגדול , זאת אומרת להכתיב את החזון המוצרי. למוצר או לשירות שהחברה מציעה.
הרגשתי לרגע שהתחלפו התפקידים, והיא מנהלת כעת את הפגישה. חייכתי לעצמי. היה חשוב לי שיונית תהיה נינוחה, שתרגיש טוב. שלא תחוש מותקפת. השיח הקצר על העבודה, עשה את העבודה. יונית חשה למשך חמש דקות ב 'אזור הנוחות' שלה אי שם בדרום הארץ, במשרדה בחברת ההייטק. אחרי ההסבר המדויק שירתה לעברי, אותו הפנמתי ברוב קשב. הבנתי מה הפיצ'ר שחסר ליונית .אם לא הבנתם ,תבינו בהמשך.
פתיל קצר
היא בת שלושים ותשע נשואה אם לשלושה בנים בגילאי עשר עד חמש עשרה .היא חכמה, היא יודעת, היא צודקת. היא הגיעה לחדרי בטענה שהיא לא מצליחה להבין את העולם. למה אנשים לא חושבים. למה אנשים לא מקשיבים. למה היא צריכה להרים את הקול כדי שיקשיבו לה. מסתבר שיונית "מסבירה את עצמה בקול רם" הרבה מאד פעמים ביום. גם לעצמה. גם בבית. גם בעבודה. היא מקצועית מאד אמר לה הבוס שלה אבל…"הפתיל שלך קצר", והקידום מתעכב. עם אמה היא לא מדברת כבר שלושה ימים, אבל הפעם היא ממש לא אשמה. חוץ מזה יש התפרצויות חוזרות ונשנות ב'סולם ריכטר 'של הכעס. בזמן האיפור, בזמן הנהיגה, בזמן הבישול , בסופר בתור בקופה. מול העובדים בחברה. כן, גם מול הילדים, וקרה מקרה גם עם המורה, "אבל מיד ביקשתי :סליחה".
יושב על הגדר
נזכרתי בסיפור של הילד עם המסמרים. הסיפור מספר על ילד שחבריו לא דיברו אתו לאחר שפגע בהם. בשיחה עם אביו, ביקש האב מבנו לנעוץ מסמר בגדר הבית בכל פעם שהוא פוגע בחבר. הזמן חלף, הגדר התמלאה במסמרים ומלאי המסמרים שנתן האב לבן אזל. אז פנה האב לבנו וביקש ממנו לתקן את דרכיו ולהשלים עם חבריו. האב הדגיש בפני בנו שבכל פעם שהוא משלים עם חבר, עליו להוציא מסמר מהגדר. הילד עשה כדברי אביו, ביקש את סליחתם של חבריו, תיקן את דרכיו ושלף את כל המסמרים מן הגדר. לבסוף עמדו השניים והתבוננו בגדר מלאת החורים. הבן הבין את המסר: כמו שהמסמר השאיר סימן בגדר, כך גם המילים והמעשים שלנו עלולים להשאיר סימנים וצלקות בלב. גם אם ביקשנו סליחה.
יומן אישי
לבקשתי יונית החלה למלא "יומן נחת" על בסיס יומי, כדי לרשום את האירועים מעוררי הכעס. לאחר זיהוי של מספר אירועים כאלה ופירוקם למרכיבים .זיהינו תגובות שחוזרות על עצמן, ניתחנו את הרגשות שמתלווים לכעס , כמו עלבון, תסכול ,פחד וחוסר אונים. בפגישות הבאות ניסינו למפות גם את התחושות הגופניות המלוות את הכעס, כגון דופק מהיר ותחושת חום, כדי שיונית תוכל לזהות מתי עלולה להגיע ההתפרצות הבאה.
שתיקה שווה זהב
שינינו דרכי חשיבה, ועם המודעות והתובנות החדשות יצאנו לדרך. הסברתי ליונית שראשית חשוב להפסיק להתווכח עם המציאות. הכעס פוגע בעיקר בך, הסברתי לה. העולם לא נגדנו. כל רגע של כעס הוא 'קצר תקשורתי' שהתגברות עליו, האיפוק, בונה את שריר האמון שלך בעצמך, ומחזק את החוסן הפנימי שלך. והתוצאה שווה. תרגישי בטוחה יותר בעצמך, מוערכת יותר בעינייך ובעיניי הסובבים, והכי חשוב שמחה יותר.
יונית למדה להקשיב לצד השני. הבינה שייתכן שהוא אומר משהו לגמרי אחר ממה שהיא מפרשת. יונית למדה לבטא את עצמה בצורה שקולה יותר וללא תוקפנות. אחר כך הכנו מחסן משפטים אלטרנטיביים. משפטים שמביעים אמון גם בה עצמה וגם בסביבה. " אני מבינה שאתה מאד ממהר, בפעם הבאה.. "אני מבינה שאתה מרגיש שאתה צודק, כרגע גם אני מרגישה כך ,ורוצה שתקשיב לי". הוספנו ל-'דסק טופ' של יונית, פיצ'ר של 'סבלנות'. לדבריה בסוף התהליך : "היה שווה".
השקעה
כעס הוא רגש מורכב אשר לרוב מסמל לנו כי אנחנו מרגישים מפוחדים, מאוימים . אף על פי שלא תמיד נוכל לזהות את תחושת האיום או הפגיעות שמסתתרת מתחת לכעס, סביר להניח כי היא נמצאת שם ומתדלקת את התחושות שלנו. אמרו חכמים ראשונים: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. ואמרו שכל הכועס אם חכם הוא חוכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. בעלי כעס אין חייהם חיים. לפיכך ציוונו להתרחק מן הכעס, עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו דברים מכעיסים…"
מה עושים
אני מזמינה אתכם ללמוד את עצמכם דרך הכעס שלכם. אם הכעס הוא חלק מהתגובות הרגשיות המרכזיות שלכם , תנסו גם אתם לנהל 'יומן נחת' . זכרו שכעס מלמד אותנו לגבי הפחדים שלנו, הקונפליקטים שלנו, והאמונות שלנו. חשוב שנסגל דרכים להתמודד עם הכעס שלנו. ננסה להבין אותו, ללמוד אותו, ולבטא אותו בדרכים בריאות. שתפו אותי בחוויה שלכם. מה למדתם על עצמכם. אשמח לקרוא את התובנות שלכם.
רוצים לכתוב לי? mhithabrut@gmail.com
