המסקנות של ועדת החקירה – פגיעה קשה בדמוקרטיה

עם פרסום מסקנות ועדת החקירה הממלכתית לגבי האסון במירון, הנה כמה תובנות: ראשית, לא היה צריך 3 שנים כדי להגיע למסקנה הידועה לנו מזה שנים רבות והיא – שמדינת ישראל בתחומים רבים מאד מתנהלת באי-סדר מוחלט, או יותר נכון אינה מנוהלת בתחומים רבים. לכן, אנחנו צפויים, לצערנו לעוד ועוד אסונות, כי אנחנו עם ש"מצטיין" בחפיפניקיות. עוד אומר שלצערנו הציבור מתעניין יותר בהדחת בכירים מאשר ביישום מעשי של תיקוני מחדלים.

באשר למסקנות האישיות, אביע דעה שאינה מקובלת: אני כופר בזכותה של ועדת חקירה להמליץ המלצות לגבי נבחרי ציבור. בעיני, זו פגיעה קשה בדמוקרטיה.

השיטה הדמוקרטית קובעת שהציבור והציבור בלבד הוא זה שבוחר והוא זה שמדיח את נבחריו, למעט אלה שהורשעו בפלילים. מה פתאום הועדה ממליצה שח"כ אמיר אוחנה, כיום יו"ר הכנסת, לא ימונה בעתיד לתפקיד השר לביטחון פנים וששר הדתות לשעבר, יעקב אביטן, לא ימונה בכלל לתפקיד שר בממשלות ישראל?! בעיניי זו חוצפה.

ועוד תובנה: מצד אחד הוועדה מטילה על השרים אחריות ומצד שני בכל ההתנהלות בשנה האחרונה הייעוץ המשפטי מתנגד להתערבות השרים בענייני משרדיהם, בעיקר אמורים הדברים בנוגע לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. בעיניי – אם אין סמכויות – אז גם אין אחריות.

הבחירות לרשויות המקומיות

ובנושא אחר לחלוטין: עם תום הבחירות המוניציפליות ולקראת הסיבוב השני בישובים בהם אף לא אחד מהמועמדים השיג 40 אחוזים, הנה שלוש הערות.

בסיבוב השני שיתקיים ביום א' הקרוב – צפוי אחוז ההצבעה לרדת לעומת הסיבוב הראשון. אם בסיבוב הראשון הצביעו כ 54% מבעלי זכות הבחירה – ההערכה היא שבסיבוב השני יצביעו, ברוב הישובים, כ-10% פחות. הסיבות: מאחר והרשימות למועצת העיר כבר נבחרו בסיבוב הראשון – אין לרוב הפוליטיקאים המקומיים תמריץ לעודד הצבעה.

מעבר לכך – בניגוד לסיבוב הראשון – הפעם אין יום שבתון. יתרה מכך הקלפיות נפתחות רק בשעה 13:00 כדי לא לשתק לחלוטין, שוב, את פעילות בתי הספר.

נקודה נוספת נוגעת ליום השבתון. בסיבוב הראשון בו כן התקיים יום שבתון רק כמחצית מבעלי זכות הבחירה מימשו אותה. לטעמי, מי שלא הצביע למרות יום השבתון – הוא חצוף שניצל לרעה את השיטה. נותנים לך יום שבתון כדי שתלך להצביע, לא כדי לטייל ולכן אני בעד הצעת החוק הקובעת שאם לא הצבעת – ייחשב לך הדבר כיום חופשה על חשבונך. ככה פשוט. אם זה יהיה החוק – נראה אחוזים גבוהים מאד של מצביעים.

אגב, החוק, צריך, לדעתי, לחול גם בבחירות לכנסת.

ולסיום: ישנם ישובים בהם התמודדו, ובחלקם אף זכו, מועמדים בעלי הרשעה משפטית. ברמת השרון למשל זכה בבחירות יצחק רוכברגר שקיבל 43% מקולות הבוחרים. קמפיינים של המתחרים השמיצו אותו על עצם התמודדותו מאחר ודבק בו קלון. דעתי, שונה לחלוטין.

ראשית, אנחנו כחברה מעוניינים שמורשעים ישוקמו, שזה אומר שלאחר ריצוי עונשם ישובו לחברה ויתפקדו בה מחדש. נבחרי ציבור מורשעים מחויבים לרוב בתקופת צינון של 7 שנים, אם בית המשפט קבע שיש במעשיהם "קלון". כך קרה ברמת השרון.

יש הסבורים שהקלון ברמה הציבורית אמור לחול לנצח. אני בדעה שתושבי כל עיר יחליטו על כך בעצמם. אני לא בעד לסחוב את ההרשעה של המועמד לתמיד. גם החוק, בענין דומה, מכיר בהתיישנות לנושאים מסוימים ("תקנות השבים").

יתרה מזאת אני בדעה שכאשר מתקיימות בחירות ישירות, כמו לראשות עיר – אין בכלל צורך ששופט ידון בסוגיית הקלון, שכן מדובר בסוגיה ערכית – ועם כל הכבוד לשופט בודד, או אפילו לשלושה שופטים – אני מעדיף בעניין זה את חכמת ההמונים. ואם חלק הארי של תושבי עיר בת 50 אלף איש בוחרים מועמד מורשע – על חכמת ההמונים לנצח ולאפשר את בחירתו. לעשרות אלפי אנשים יש יותר משקל ערכי מאשר לשופט אחד.