הפרטיזן הקטן: האורח, הלהיט הקזחסטני והעיר הסודית

לאט לאט התחלנו להכיר את העיר והקהילה… הגענו כשלוחים רשמיים לעיר אוסט קמינגורסק בקיץ, השתכנו בבית הרב המרווח שנבנה על ידי הנגיד שלמה גלר, ויצאנו להכיר את העיר.

החום היה חום אימים. אם בחורף המושלג הטמפרטורות יכולות להגיע ל מינוס ארבעים מעלות, אז בקיץ – 40 מעלות חום. מבית חב"ד המרכזי שלחו אלינו כוח עזר כדי לעזור לנו בשבועיים הראשונים, את אחי מרדכי בן ה – 19 שידע לדבר קצת רוסית יחד עם שניים מחניכיו במחנה הקיץ "גן ישראל" אברימי בן ה-12 ושעי'ה בן ה -10. הם הגיעו אלינו מיד עם סיום הקעמפ לאחר 36 (!!!) שעות נסיעה ברכבת מעיר הבירה אסטנה.

אברימי ושעיה הצעירים התגלו ככוח עזר לא מבוטל בכלל. כילדי השלוחים באלמטי, הם דיברו רוסית שוטפת ויחד התחלנו בהכנות לשבת הקרובה. אין בנמצא אוכל כשר כמובן, אז יצאנו לשוק המקומי מצוידים ברשימה של מוצרי יסוד שניתן לקנות ללא חשש בשווקים.

קנינו דג סודק לשבת, בדקנו שיש בו כנדרש סנפיר וגם קשקשת, פירות, ירקות, אורז והתחלנו במלאכה: לבשל לכבוד שבת. אבל מסתבר שהמשימה לא פשוטה בכלל. הגזר הקזחי מכוסה בשכבה עבה של אדמה ולקלף אותו זה עניין קצת מורכב.. האדמה חודרת לציפורניים וכפפות לא היו בנמצא. לא היה לי מושג מאיפה להתחיל לחתוך את הדג שהיה מלא בקשקשים (סימן היכר לכשרות) הם היו מבורכים עד מאוד בשוק, אבל כעת היוו מכשול לא פשוט. איך מתפטרים מהם?

שעיה בן העשר הציע מיד את עזרתו. לא תליתי בו תקוות רבות, אבל הילדון היה מלא בביטחון עצמי. שמתי את נפשי בכפי והפקדתי בידיו הקטנות את הדג. ביד אחת סכין חדה וביד השניה – הדג האומלל, והשליח הצעיר קילף את הקשקשים בידיים מיומנות ובמרץ רב.

בלהט ההכנות הוא לא שם לב שכל הקיר התמלא בקשקשים דביקים, אך בסופו של דבר ובחיוך זורח הכנסנו לסיר דג נקי שראוי לאכילה. עוף נשלח אלינו מהעיר אלמטי במשאית ועייפים אך מרוצים (מאוד! השבת נכנסת בעשר בלילה בקיץ) קיבלנו את השבת הראשונה שלנו בעיר.

בליל שבת לא ציפינו לאורחים. השעה מאוד מאוחרת, בחוץ- אפילה גמורה. אין פנסי רחוב והפחד משיכורים ועבריינים גדול. הבנים התפללו לבד בסלון הבית ששימש כבית הכנסת הזמני והתכוננו בהתרגשות לפגוש את האורחים הראשונים שלנו בשבת בבוקר.

לאכזבתנו הרבה הגיעו שני אורחים בלבד. וולודיה – ראש הג׳וינט המקומי ויהודי מבוגר מאוד – יעקב. כשיעקב נכנס לחדר, אי אפשר להתעלם ממנו. בחיוך ענק, מבט קונדסי ובקול רועם, פצח יעקב בשיר: "חוה, נגילה חוה! נגילה חוה! נגילה ונשמחה!" בקושי הצלחנו להסתיר את הצחקוקים. ברוסית אין את האות ה', אז משתמשים באות ג' או ח'. בדרמטיות הוא מתיישב ליד השולחן, שולף פנקס קטן, ובטון של מפקד ומתחיל להרצות לנו על מבנה הקהילה, אנשי המפתח שבה והאתגרים הצפויים לנו כשבני העשר וה-12 מתרגמים לנו.

לאחר ההלם הראשוני, הגברים התחילו להתפלל שחרית. מניין כמובן עוד לא היה, ובסיום התפילה התיישבנו לסעודת השבת. וכך, בין  הדגים לחמין מסתבר שיעקב גדל לבדו בערבות אוקראינה, בהיותו בן 12 היה עד לרצח אביו בידי הנאצים וברח כל עוד נפשו בו ליערות.

בניסים ובתושייה הוא הצליח להצטרף לשורות הפרטיזנים שם הצליח לשרוד את המלחמה וגילה לחרדתו שכל בני משפחתו נרצחו בדם קר והוא נותר לבדו בעולם, ילד קטן בבית יתומים באוקראינה כשהוא מנסה ככל יכולתו להחביא את הסוד הגדול – היותו יהודי. מאוחר יותר, הוא שירת בחיל האוויר הסובייטי וכשחזר לחיים האזרחיים, היה טייס. היום, יש ליעקב הרבה מאוד זמן, הוא פנסיונר ושמח מאוד שהגענו לעיר וסוף סוף יוכל לחגוג בגאון שבתות וחגים בחברת יהודים. 

העיר הסודית

אין ספק שהשבת הזו הייתה חוויה מעצבת והתכוננו מיד לפגוש את הבבושקות במועדון לגיל הזהב שיפתח לראשונה בעיר ביום ראשון הקרוב.

"אסור לשתות מי ברז!" הזהירו אותנו אנשי הקהילה. המים בברזים היו בצבע חום וללא הרתחה היו מסוכנים לשימוש. הנהרות מזוהמים מהמפעלים הרבים שפועלים באזור. ובכל שנות שליחותנו בישלנו ושתינו רק מים מינרלים. התושבים שלא יכולים להרשות לעצמם לרכוש כמויות של מים, מרתיחים אותם לפני השתיה.

יום ראשון הגיע, ולביתנו הגיעו כעשר נשים. חביבות, חייכניות ונרגשות. חנכנו את ה"ז'נסקי קלוב" (מועדון נשים ברוסית) ולמדנו להכיר זו את זו כשכל אישה מציגה את עצמה בחינניות: דורה- כימאית. פאניה- רופאת ילדים. אמיליה- פיזיקאית. טטיאנה- פיזיקאית, קלאודיה- כימאית, נלה- פיזיקאית, אלה- (להפתעתנו) מורה, רבקה- כימאית. פיזיקאית, כימאית וחוזר חלילה…

ואז חשפו בפניי הנשים את סודה של העיר. הקשישות החייכניות והחביבות התגלו כנשים אינטליגנטיות שנבחרו בקפידה על ידי האוניברסיטאות הסובייטיות מכל רחבי רוסיה. את המצטיינים והחכמים שלחו לעיר הסודית במזרח קזחסטן – אוסט קמינגורסק. עד לעצמאותה של קזחסטן ב 1991, היא נשלטה בידי ברית המועצות והייתה עיר סודית שלא צוינה במפות הרשמיות של המעצמה הסובייטית. קזחסטן התברכה במגוון אוצרות טבע. במעמקי המדינה זוהו 99 מרכיבים מהטבלה המחזורית של מנדלייב, נחקרו 70, ויותר מ-60 אלמנטים הופקו.

ואם לא די בכך, מרבצי האורניום של קזחסטן אשר התגלו עד כה מסתכמים ב-1.69 מיליון טון, המהווים 21% של עתודות האורניום בעולם ובאזור שבו אנחנו גרים, במזרח קזחסטן – שוכן לו אחר כבוד, הכור האטומי.

לאחר ההיכרות הראשונית והמרתקת עם הנשים, פצחנו בשירה, כשהשיר הראשון הוא כמובן: "חוה, נגילה חוה!…" ואז שואלת אותי בחיוך תמרה: נכון חוה זה שם של אישה?

הזמן חלף וכשהבית התרוקן, פניתי לבעלי ואמרתי: "יש לנו הרבה עבודה. צריך להתחיל מאלף בית״.

——————————-

סקרנית לשמוע איך מסתדרים ללא שפה בארץ זרה? איך בונים קהילה מאפס ומה אסור בתכלית האיסור לומר ולעשות בקזחסטן? ולמה אחרי ארבע שנים בכלל עזבתי הכל ועברנו לניו יורק? מדי שבוע אשתף אתכן מחוויותיי ויחד נגלה איך בכל אחת ניתן למצוא עוז רוח וכוחות נפש. כי אישה זה כוח, אישה זו עוצמה. אישה יכולה להפוך את העולם.

לקריאת הפרקים הקודמים, היכנסי.

לקבלת הטור החדש, ישר אצלך במייל, הירשמי כעת לרשימת התפוצה.

————

ברכה טורנהיים, אם לחמישה ילדים, מתגוררת בניו יורק, פעילה להעצמה נשית, אסטרטגית שיווקית ומנטורית לחברות ולעמותות בארה״ב וברחבי העולם.