בשנת 1920 הגיעו לארץ שני באי-כוח חברת "אחוזה א' ניו יורק" – יהודה לייב קזן (קסין) וישעיהו ירחע. הם נשלחו לארץ על מנת לברר את אפשרויות רכישת הקרקעות לאור השנויים הגיאוגרפיים והמדיניים שחוללה המלחמה: הצהרת בלפור (1917), ומיגור השלטון התורכי (1918) .
לבסוף החליטו לרכוש כ- 5000 דונם קרקע בשרון, סמוך לכפר סבא, בתיווכו של יהושע חנקין – ראש "הכשרת הישוב .
ר' אהרן שאביו היה שאחד ממקמי הישוב רעננה , רכש גם לעצמו כמה קרקעות וזכה שבנו חזר בתשובה לפני כחמש-עשרה שנה .
ירשתי מאבי מגרש ברעננה בגודל שני דונם. לימים החלטתי למכור אותו, ודרשתי עליו מיליון וחצי דולר. המתווך עמו התעסקתי הסביר לי שזה מחיר לא ריאלי, ואף אחד לא ייתן לי את הסכום הזה, אך אני התעקשתי: 'זה הסכום שאני דורש. מי שלא מתאים לו – שלא יקנה !'.
יש לציין שהדגשתי למתווך שאני לא מתעסק במכירת המגרש בשבתות. "עברו חודשיים, שלושה, ועדיין לא נמצא מישהו שהסכים לסכום הזה. הסכמתי להוריד למיליון ושלוש מאות, אך גם בסכום הזה לא נמצא קונה. "שבת אחת, כשחזרתי מהתפילה, אשתי סיפרה לי שהמתווך היה פה עם קונה והראה לו את המגרש. הוא הדגיש לו שהמוכר לא מתעסק עם המכירה בשבת, אבל כדאי לבוא לראות במה המדובר, ואולי גם קצת לדבר אתי… אבל, חלילה, בלי לעשות מעשה. "במוצאי שבת המתווך צלצל אלי והודיע לי שמדובר בקונה רציני, שמעוניין לקנות את המגרש במיליון וחצי דולר, כפי שדרשתי בתחילה. אבל אני הבהרתי לו שאני לא מעוניין למכור לו את המגרש מכיוון שהקונה בא לראות אותו בשבת, דיברתם ביניכם עליו בשבת, כל זה גובל בחילול שבת. "המתווך ידע שאני בעל תשובה ואמר לי: 'אל תהיה קיצוני מדי' אבל אני החלטתי שלחזור בתשובה זה בלי לגמגם. זה לא גם פה וגם שם. וסירבתי, למרות שבאמת זה היה עבורי ניסיון אדיר. "בלילה אבי, שהוריש לי את המגרש, נגלה אלי בחלום, ושאל אותי אם אני מעוניין למכור את המגרש. משהשבתי בחיוב אמר לי: 'אל תמכור אותו בפחות משני מיליון דולר'. כשהתעוררתי בבוקר נזכרתי בחלום אך אמרתי לעצמי 'חלומות שווא ידברון'. במיליון וחצי אי אפשר למצוא קונה, עוד לדרוש שני מיליון… מטבעי אינני טיפוס של חלומות… "אבל החלום חזר על עצמו בלילה השני, וגם השלישי. הבנתי שיש דברים בגו. שבוע לאחר מכן המתווך צלצל והודיע לי שהוא מצא קונה, יהודי מקנדה, עשיר גדול, שמעוניין מאד לרכוש את המגרש. קטעתי את דבריו ואמרתי לו: 'דע לך שהמחיר שאני דורש עליו השתנה! אני דורש עליו שני מיליון דולר'… המתווך כמעט יצא מדעתו: 'השתגעת ? תגיד תודה שמצאתי לך קונה שמוכן לשלם מיליון וחצי'… אך אני בשלי: 'תגיד לו שחלה אי הבנה ואני דורש עליו שני מיליון. מתאים לו – טוב, לא מתאים לו – גם טוב'… "כעבור כמה ימים המתווך חזר עם תשובה: 'היהודי מעוניין במגרש. הוא צריך מגרש דווקא בגודל הזה ודווקא במקום הזה ולכן הוא מוכן לשלם עבורו את מלוא הסכום שאתה דורש, שני מיליון דולר'"…
"שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיקֹוָ֑ק" [שמות פרק לה']
מדוע חזרה התורה והזהירה בפרשה זו על שמירת השבת?
רש"י: התורה כתבה זאת בסמוך למלאכת המשכן, ללמדנו שמלאכת המשכן אינה דוחה את השבת.
המעניין הוא שבפרשת כי תשא לאחר הציווי על מלאכת המשכן, הקב"ה מבקש ממשה רבינו להזהיר את ישראל על שמירת השבת, ואילו בפרשתנו מקדים משה רבינו להזהיר על השבת לפני שהוא מצוה על מלאכת המשכן. ואמנם, משה רבינו עושה כן, משנה מסדר הציווי של הקב"ה, ומקדים את השבת למשכן, כדי ללמד את ישראל שהשבת חשובה יותר, ואינה נדחית מפני מלאכת המשכן.
אלא שהדברים עדיין טעונים ביאור, משום שבפרשת כי תשא, אזהרת השבת נאמרת בלשון מיעוט: 'אך את שבתותי תשמורו', כל אכין ורקין – מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן. הרי במקום למעט, היה הקב"ה מצווה על השבת לפני המשכן, כמו שעשה משה רבינו, ומזה היינו לומדים שהשבת חשובה ואינה נדחית מפני מלאכת המשכן.
אלא, מיישב ה'כלי יקר' שהשבת יש בה משום כבוד הקב"ה, להורות כי הוא ית' חידש את עולמו, ואילו המשכן מורה כולו על כבוד ישראל, שויתר להם הקב"ה והשרה את שכינתו בתוכם ומחל להם עון העגל, אם כן, הקב"ה חס יותר על כבוד ישראל, לכן הקדים את המשכן המורה על כבודם, לשבת המורה על כבודו, וכדי ללמדנו שמכל מקום השבת חשובה ואינה נדחית מפני מלאכת המשכן, כתב את אזהרת השבת בלשון מיעוט 'אך…'.
אבל משה רבינו חס על כבוד הקב"ה יותר מכבוד ישראל, וע"כ הקדים את השבת, וממילא מהקדמה זו כבר ילמדו ישראל שהשבת חשובה ואינה נדחית מפני מלאכת המשכן.
אני בטוח שהיו הרבה רבנים שהיו מוצאים היתרים למכור את המגרש לקונה הראשון שהגיע בשבת. אבל האיש שלנו לא חיפש היתרים. הוא חס על כבוד הקב"ה ויתר על העסקה, וידע שאין זה כבוד שבת לחפש היתרים יש , אבל כבוד אין , ולכן בחר ללכת על שמירת השבת עד הסוף.
ומי שמוסר את נפשו על הקדושה – זוכה לסייעתא דשמיא עצומה. לכל אדם יש במהלך החיים כל מיני צמתים שמחייבים אותו לבחור. לעתים הדילמות קשות מאד, הניסיונות קשים, והבחירה דורשת המון תעצומות נפש. מי שסומך על הקב"ה – ירוויח .
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
השיבה הגדולה תל ציון
