מתקפה שכולה צביעות: יוחאי דנינו, על המתקפה נגד הראשל"צ

אמש, בשיעורו השבועי, התייחס הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף, לסאגת גיוס בני הישיבות.

"אם יכריחו אותנו ללכת לצבא נלך כולנו לחוץ לארץ" אמר הראשון לציון בשיעורו ונימק זאת: "בלי הכוללים והישיבות לא יהיה קיום למדינה. החיילים לא יכולים להצליח במלחמה בלי לימוד התורה. התורה היא שמגנה עלינו".

הדברים שאמר הרב הראשי, הפכו עד מהרה לכותרות הראשיות בכלי התקשורת השונים והתגובות בעד ובעיקר נגד דבריו, היו לדבר החם בפוליטיקה הישראלית. אחרים רק תהו אם בעיצומה של מלחמה זהו הזמן הנכון לומר את הדברים הברורים הללו ואחרים היו עם ביקורת על הצורה שבה נאמרו הדברים.

אינני בא לפרש את דברי הראשון לציון, גם לא להגן על אמירותיו, כי הוא איננו זקוק לסעד ממני ומי אני שאעשה זאת? אני גם לא בא להתייחס או לדון בטענות – שמוצדקות אגב – לפיהן הצבא לא ערוך לקליטת חיילים חרדים וגורם לירידה רוחנית משמעותית של רבים מהם. אבל כן, אני מבקש להתייחס דווקא לצביעות המקוממת של הכתבים מטעם, של הפוליטיקאים משמאל וגם לאותם צדקנים מימין.

האמת שמאז החלה הלחימה, היו לא מעט ידיעות שהיו יכולות להבעיר את הרחוב הישראלי לו היו מתפרסמות באתר, ועיקרן חוק הגיוס. אתם בטח זוכרים שבימי חג הסוכות, כל הכותרות הראשיות בכלי התקשורת בישראל עסקו בראיון שהעניק ל'המחדש' יו"ר אגודת ישראל השר גולדקנופף, במהלכו הבהיר כי אם חוק הגיוס לא יאושר, הוא יתפטר מהממשלה. הימים ימי טרום הלחימה, אבל העיסוק בחוק היה יכול להימשך ומשכך החלטנו שלא לפרסם ידיעות שעלולות להבעיר מחלוקת מיותרת בימים אלו.

זו הסיבה שגם כאשר כלי התקשורת השונים ביקשו שאתראיין בסאגת החוק, סירבתי. חשבתי שנכון יהיה אם אשתוק בימים שכאלו. אבל מול העליהום נגד הראשון לציון, אי אפשר לשתוק וכפי שאמרתי, הטענה היא בעיקר נגד כלי התקשורת ופוליטיקאים מימין ומשמאל.

כן, אי אפשר לצאת נגד האמירות של הראשון לציון, אבל ביד השנייה לספר בגאווה על ישראלים שעוזבים את הארץ בגלל זוטות כמו מילקי, או שקרים כמו רופאים שנוטשים בגלל הרפורמה המשפטית. אי אפשר לצאת נגד הראשון לציון שדיבר על נטישה המונית בגלל סירוב להתגייס ובאותה העת, לקיים שידורים חיים וראיונות מלטפים של רמטכ"לים, ראשי מוסד ושב"כ – לצד בעלי דרגות שונות במיל' שקוראים לסרב פקודה, רק בגלל חוק שעבר בניגוד לדעתם ובגלל שהמאבק בו, עשוי להפיל את הממשלה, שהם כל כך סולדים ממנה.

אי אפשר להזדעזע מדברי הראשון לציון שמתערב בנושאים פוליטיים, "בזמן שהוא מקבל משכורת מהמדינה", אבל למחוא כפיים ולהצדיע לנשיאת בית המשפט העליון שתוקפת את שר המשפטים של המדינה שמכוחה היא מכהנת ועושה דה לגיטימציה לממשלה כולה.

אי אפשר למחות על דברי הראשון לציון ובמקביל למחוא כפיים לראש אופוזיציה שלא סגור על תשובה לשאלה היכן שירת בצה"ל מלבד עיתון 'במחנה' וכעת הפך לאחד ממובילי המחאה על חוק הגיוס ואפילו מצהיר בתגובה לראשון לציון כי "מי שישתמט מצה״ל, לא יקבל אגורה ממדינת ישראל".

אי אפשר למחוא כפיים ולהצדיק ראש אופוזיציה, שלא קידם חוק גיוס כלבבו בעת שכיהן כראש ממשלה חלופי, למרות שהמפלגות החרדיות לא היו חלק מהממשלה הזו. פשוט אי אפשר לספר את כל זה ולא להתקומם מול המתקפה הצבועה נגד הראשון לציון.

שוב, אינני נכנס לדברי הראשון לציון ולניסיון להצדיק את דבריו, אני רק מפנה זרקור לצביעות הכל כך אופיינית לתקשורת ולשמאל. אלו שמותר להם לומר משהו אחד ולהזדעק מאותה אמירה, אם נאמרה על ידי הצד השני. נגמרו הימים שבגלל מתקפות שתקנו, נגמרו הימים שבגלל כותרות פחדנו. הגיע הזמן לומר די לצביעות ולשים את המראה מול הפנים שלהם.

ולכם אחיי מהציונות הדתית ומהצד הימני במפה הפוליטית, אוהבי – ואף עמלי – תורה, שומרי מסורת ומכבדיה: אני יודע שהכותרות שיצאו מהאמירה הנוכחית, גרמה גם לכם לצאת נגדה ולתקוף את הראשון לציון, אבל אני ממליץ לכם שלא להזדעזע מעוד קמפיין שהתקשורת רוצה שתזדעזעו.

שלא תתבלבלו: התקשורת והשמאל לא יחמיאו לכם בגלל זה, גם לא ירוצו לציין בהערכה את כל הנופלים מהמחנה שלכם. אתם בסך הכל מופעלים בשלט רחוק, בניסיון לסכסך בתוך הצד הימני והאמוני וכל זה אפילו ללא ידיעתכם. מבחינתם, אתם פשוט שחקנים בלוח השחמט, כשהם יושבים מרחוק ומתגלגלים מצחוק. עכשיו אתם צריכים לחשוב אם זה מתאים לכם.