המהפכה בקזחסטן: מדען האטום וזיכרונות הילדות

יהודי קזחסטן זכו – וצדיק טמון בארצם. הגאון הקדוש, החסיד והמקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן זצ"ל – אביו של הרבי מליובאוויטש, היה רבה של העיר יקטרינוסלב באוקראינה. לאורך כל חייו הוא פעל במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי ולמרות הסכנה המרחפת על ראשו, פעל שכל יהודי יידע, ירגיש ויקיים חיים יהודיים. הוא היווה דוגמה ומופת ליהודים בכל רחבי ברית המועצות.

אנשי השלטון הסובייטי לחמו ללא הרף ברבי לוי יצחק, עינו אותו במרתפי הק.ג.ב. וכעונש על הפצת היהדות,  נגזרו עליו 5 שנות גלות באסיה התיכונה. בצ'יאלי שבקזחסטן. 

בארץ גזירה

30 יום נסע ברכבת לארץ גזירה, רעב ללחם וצמא למים. הוא נשלח הרחק מאוד, לכפר צ׳יאלי הנידח. ביצות ויתושים, בית מחימר, קור אימים בחורף בבגדים דקים לגופו והצקות בלתי פוסקות מהתושבים המקומיים. הרחק מאוד מצאן מרעיתו, בודד ותשוש. רעייתו הרבנית חנה הצטרפה אליו מרצונה והגיעה ברכבת מאוקראינה עם כמה ספרי קודש ומעט צידה אל הכפר הנידח, עזר כנגדו.

יותר מהרעב והקור, היא מעידה, בעלה הקדוש סבל ממחסור רוחני. דפים וכלי כתיבה לא היה ניתן להשיג ורעיונותיו הנשגבים בתורת הקבלה, מוכרחים לעלות על הכתב, היא ידעה. בתושייה רבה יצרה דיו מעשבים וכך כתב את חיבורו הגדול ״תורת לוי יצחק״ על שולי ספר הזוהר. 

שבור ורצוץ אך רוחו איתנה, המשיך ללמוד וללמד תורה, ולאחר חמש שנים הוא הורשה לעבור לעיר אלמא אטא, שם גילו כי בגופו קיננה מחלה קשה, ובכ' מנחם אב, השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה ושם נטמן.

המקום היה לאבן שואבת ורבים הגיעו להתפלל ולהתחנן באוהל הקדוש ונושעו. ניסים מתגלגלים ומשאלות מתמלאות.

המהפכה הרוחנית

מיד לאחר שייסדנו את מועדון הנשים, הגיעה העת לפתוח כולל לגברים. ובחודש אב, בו הסתלק לבית עולמו, ייסדנו בעיר את כולל "תפארת זקנים לוי יצחק", על שמו ולכבודו.

יעקב הפרטיזן כבר הבטיח את השתתפותו ויחד עם שלמה בעלי יצאו לביקורי בית במטרה להשפיע על עוד יהודים להצטרף. בוריס פורטנוי היה השני. איש גבוה ומרשים, שיערו לבן כשלג וחיוך תמידי על פניו המסתירות שנים רבות של סבל.

דווח על וידאו זה

בוריס סיפר לנו על הבריחה הגדולה מאוקראינה. כיצד הוא כנער צעיר נאלץ בקור הגדול להצטופף עם משפחתו בעגלה רתומה לסוס כחוש ולברוח מאימי הנאצים. ״ואחותי הקטנה״, סיפר בדמעות, ״מתה בטלטלות הדרך. כזו קטנה היא היתה…״

הוא גם גילה לנו שהוא היה מדען בכיר בכור האטומי ופטנטים רבים רשומים על שמו. אם חשבתם שמדען בסדר גודל כזה בודאי מליונר לא קטן, מסתבר שבוריס מקבל קצבת פנסיה זעומה והמרוויחה הגדולה מהפטנטים שלו היא ממשלת רוסיה. "הכל היה שייך לאמא רוסיה", אמר לנו בוריס בהשלמה. "שום דבר לא נשאר לנו".

בוריס היה תלמיד חרוץ והגיע מדי יום ביומו. למרות גילו המופלג ורגליו הכושלות, הוא למד בהתרגשות את אותיות האלף בית. אם רבי עקיבא למד לקרוא בגיל ארבעים, בוריס הראה לנו שאפשר גם אפשר בגיל שמונים. אחריו הגיעו וולודיה, ונתנאל, וחבר הביא חבר.

הצלחנו למצוא מזכירה צעירה ושעות ישבתי איתה, הקראתי לה קטעי תפילה והיא הקלידה באותיות קיריליות. יצרנו שירון לשולחן השבת, סידור קטן עם תפילות נבחרות ובסבלנות של ברזל וצימאון גדול למדו זקני העיר את יסודות היהדות צעד אחר צעד.

דווח על וידאו זה

מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת!

לאט לאט, הכרנו עוד יהודי, ועוד יהודיה. יצאנו לביקורי בית עם חלות טריות לכבוד שבת והזמנו אלינו מדי יום שישי קבוצת נשים שתעזור בבישולים. 

הנשים שהגיעו התרפקו על זכרונות ילדותן, דורה סיפרה לי על המתכון שעבר מדור לדור ואותו קיבלה מפי אימה. ״אמא שלי נפצעה בפרעות קישינייב וידה נפגעה באופן קשה״, אמרה לי דורה בעצב. אמיליה עמלה על החמין וסיפרה בהתרגשות על אביה האדוק והאמיץ שאותו היא זוכרת עטור בטלית ותפילין בלנינגרד הסובייטית ונלה היתה אחראית על הסלטים, כשתוך כדי חיתוך וערבוב היא משתפת אותנו בזכרונותיה. ״הייתי ילדה קטנה ואני זוכרת היטב את הרעב הכבד״.. 

והן משתפות אותי בזכרונות ילדותן הרחוקה, כל אחת מקצה אחר של ברית המועצות לשעבר. כל מה שלמדתי בשיעורי ההסטוריה, על הפרעות, הגזרות נגד הקהילה היהודית ומוראות מלחמת העולם השנייה, עברו אליי בעדות מכלי ראשון.

זכרונות מהבית של אידישע מאמע, אי אפשר למחוק. למרות שהנשים האלה נישאו רח"ל לבני ניכר, למרות הבורות שנכפתה עליהן, הן זוכרות, מתגעגעות ,שומרות פינה חמה לשביבי היהדות שקיבלו בילדותן ועכשיו הן צמאות ללמוד ולדעת עוד.

מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת. ובאופן קבוע, הנשים שטרחו ועמלו הגיעו וסעדו איתנו בשולחן השבת.

גיבורים בשלג

באחד מביקורי הבית שערכנו, הגענו לבית אישה קשישה מאוד, היא הכניסה אותנו לביתה הקט בהתרגשות, הביאה מחדר השינה מדים של בעלה המנוח מלאים בעיטורי גבורה, והיא מספרת ובוכה, מספרת ובוכה. ואני – לא הבנתי כמעט מילה. רק האזנתי והנהנתי וחיבקתי. לא ידעתי מה לומר. נתתי לה את החלות, איחלתי לה שבת שלום ונפרדנו בחיבוק.

מאוחר יותר למדתי שאלה שלחמו במסגרת הצבא האדום בנאצים, זכו לאותות הוקרה וכבוד גדול. מדי שנה, בתשיעי במאי, צעדות מפוארות של לוחמים עטורים צועדים ברחובות והקהל הרב שמתאסף מריע, מחלק פרחים ומכבד את הגיבורים. גברים יהודיים רבים קיפדו את חייהם במלחמה והותירו אלמנות ויתומים רבים. ובעלה המנוח של האישה היהודיה שביקרנו, היה גיבור מלחמה. כל כך הרבה גאווה הוא הסב לה, וכמה עצב וגעגועים היו לה בלכתו.

הייתי אז נשואה טרייה, רחוקה מהוריי ומשפחתי. והקשישות החביבות אמרו לי בחום: "ברכה, אנחנו נהיה לך כמו אימהות ואת תהיי לנו לבת".

קהילה חמימה ונעימה, שונה כל כך מהאווירה בערים הגדולות. שם כולם חשדניים, מרוחקים וקרים. הגיעה העת לפתוח מסגרת מתאימה לילדי הקהילה. וזה – כבר היה הרבה יותר מורכב…

——————————-

סקרנית לשמוע איך מסתדרים ללא שפה בארץ זרה? איך בונים קהילה מאפס ומה אסור בתכלית האיסור לומר ולעשות בקזחסטן? ולמה אחרי ארבע שנים בכלל עזבתי הכל ועברנו לניו יורק? מדי שבוע אשתף אתכן מחוויותיי ויחד נגלה איך בכל אחת ניתן למצוא עוז רוח וכוחות נפש. כי אישה זה כוח, אישה זו עוצמה. אישה יכולה להפוך את העולם.

לקריאת הפרקים הקודמים, היכנסי.

לקבלת הטור החדש, ישר אצלך במייל, הירשמי כעת לרשימת התפוצה.

————

ברכה טורנהיים, אם לחמישה ילדים, מתגוררת בניו יורק, פעילה להעצמה נשית, אסטרטגית שיווקית ומנטורית לחברות ולעמותות בארה״ב וברחבי העולם.