רפיח פינת וושינגטון
מה עומד מאחורי העמדות התקיפות של ביידן וחבריו הדמוקרטים נגד נתניהו?
מיד לאחר הטבח הנורא בשביעי באוקטובר נרשם פרץ אהדה למדינת ישראל שלא היה כמותו שנים רבות ממדינות העולם ובראשן ארה"ב. העולם אוהב כידוע להזדהות עם חלשים. הנשיא ביידן אפילו הטריח את עצמו ממרום גילו והגיע לכאן ימים ספורים לאחר הטבח, כשהוא מגלה אנושיות רבה במפגשים עם משפחות ההרוגים והחטופים, וכמובן בהצהרות המשותפות עם ראש הממשלה נתניהו. פרץ כזה של ידידות, לא היה זכור שנים רבות.
אלא שמאז עברו יותר מחמישה חודשים, והעולם התהפך. מראות הטבח הנורא נשכחו ונתניהו נהפך ליעד להתקפות מצד ממשל ביידן, סגניתו קמלה האריס, ומנהיג הסיעה הדמוקרטית בסנאט, צ'אק שומר. הפוליטיקה הפנימית האמריקאית לקראת הבחירות בבית הלבן משחקת תפקיד חשוב ומכריע ביחס למלחמה בעזה והתגובות בהתאם.
שלא באשמתו (אבל כן באחריותו), הפך נתניהו ליעד המרכזי של התקפות אמריקאיות פרועות נגדו. המחלוקת עם "הגדולה שבידידותנו" מתבטאת בכמה נקודות: היום שאחרי בעזה, הקמת מדינה פלשתינית והתנגדות לכניסה לרפיח.
הממשל מנסה לכפות על נתניהו במילים קשות את דעותיו תוך התערבות מליאה בנושאים הפנימיים, קרי דרישה לסלק מהקואליציה את סמוטריץ' ובן גביר, ורצון להביא לבחירות מוקדמות. האמריקאים מבינים היטב, שאם ישראל תלך לבחירות, המהלך המלחמתי ייעצר, דבר שיסייע לממשל ביידן לקראת הבחירות לנשיאות.
נתניהו עשה עד כה רבות כדי להימנע מעימות עם האמריקאים. הוא הסכים בהכנעה ובניגוד לרצונו, להכנסת סיוע הומניטרי (בכמויות) לעזה, ובכך עורר נגדו ביקורת פנימית נרחבת. כמו כן ביום הרביעי למלחמה, הממשלה הייתה צריכה להחליט, האם לתקוף בלבנון לאור הזדמנות מבצעית ייחודית שעלתה. באופן חריג, הציעו כל גורמי הביטחון, ובראשם יואב גלנט לתקוף. אולם נתניהו (בתמיכת גנץ ואייזנקוט), החליטו שלא. הסיבה: לחץ אמריקאי מאסיבי להימנע מפתיחת חזית נוספת. נתניהו שנעתר לבקשה, ספג על כך ביקורת פנימית קשה בגין "ההזדמנות שהוחמצה".
ולמרות כל זה, חוטף נתניהו מכה אחר מכה מביידן וחבריו מהמפלגה הדמוקרטית. הראיונות המודלפים נגדו וההתבטאויות הקשות שלהם כלפיו, ממלאים את טורי הכתבים והפרשנים המדיניים וזוכים לכותרות ענק.
"לא נקבל עוד 30 אלף עזתים הרוגים", התבטא הנשיא, ושוכח לציין שלטענת ישראל כמעט מחצית מהם היו מחבלי חמאס. יחס הנפגעים בין לוחמים לאזרחים נמוך ביותר, מה שמעיד על דיוק ואיפוק של הצבא.
סגנית הנשיא קמלה האריס, הנחשבת לאפרורית ביותר ולכישלון מוחלט, מדברת על הצורך "להבחין בין אזרחי ישראל לממשלה". גם צ'אק שומר, מתבטא נגד נתניהו ומסביר שכל התנהגותו נובעת ממניעים אישיים ולכן יש ללכת לבחירות בישראל.
הלחץ האמריקאי על נתניהו נובע כאמור מהלחץ בו הם עצמם מצויים במלחמת הבחירות שלהם. ביידן ומפלגתו נמצאים בשפל. טראמפ מוביל בכל הסקרים ולכן נתניהו הפך להיות שק החבטות של הדמוקרטים. הכול (והקול) כשרים במאבק הזה.
בצר לו נסחף נתניהו לענות לביידן במרומז בלי להזכיר את שמו, באמצעות ראיונות שהוא מעניק לתקשורת האמריקאית. במקביל רון דרמר, שהיה בעבר סדין אדום לממשל הדמוקרטי, בהיותו מקורב לרפובליקנים, המריא לארה"ב, יחד עם ראש המל"ל צחי הנגבי, במטרה להפחית מעט מהלחץ. אין כל וודאות שהשניים יצליחו במשימתם לאור הלחץ הפנימי בו מצוי ביידן.
אבחנה שעבר זמנה
הבידול האמריקאי בהשראת הסקרים: התבטאויות נגד נתניהו, וגילויי אהדה לישראל
אחת מהאמירות המדיניות הידועות ביותר בכל הקשור ליחסים בין ישראל לארה"ב, היא האמירה של מזכיר המדינה המפורסם, הנרי קיסינג'ר, שאמר בעת המו"מ לאחר מלחמת יום הכיפורים: "לישראל אין מדיניות חוץ, רק פוליטיקה פנימית". המשפט הזה מופנה עתה כחץ ישיר כלפי אמריקה. אחרת לא ניתן להבין את הקווים האדומים שמציב הנשיא ביידן נגד כניסה קרקעית לרפיח – המעוז האחרון של חמאס, ונגד המשך הלחימה.
הפוליטיקה הפנימית האמריקאית, והרצון של ביידן לרצות את מצביעי השמאל הקיצוניים של המפלגה הדמוקרטית, הם הגורמים לו לאמץ מדיניות אנטי ישראלית בכל הקשור למלחמה. אולם ביידן, בעצת יועציו, שניזונים מרעיונות אנשי המחאה בישראל, מנסה לערוך הפרדה בין מדינת ישראל לנתניהו.
מצד אחד מנסה ביידן לרצות את השמאל הדמוקרטי, ומאידך הוא מבקש שלא להרחיק בוחרים יהודים, שסבורים שלא יעלה על הדעת לצאת נגד מדינת ישראל בזמן מלחמה. הפתרון של ביידן וחבורתו: התבטאויות נגד נתניהו, ובו זמנית גילויי אהדה לישראל.
נתניהו כמובן לא אוהב את האבחנה הזו ולכן מדגיש בכל הזדמנות, שרוב רובו של הציבור במדינת ישראל בעד המשך הלחימה בעזה, כולל כניסה לרפיח עד מיטוט מוחלט של החמאס. כמו כן רוב רובו של הציבור מתנגד לכינון חד צדדי של מדינה פלשתינית, ואינו מאמין לנתונים שמפרסם משרד הבריאות של החמאס על עשרות אלפי הרוגים עזתים.
ראש הממשלה מסתמך כמובן על הסקרים שמראים את הנתונים שהוא מציג. אולם אותם סקרים בדיוק (מלבד הסקר של פילבר) מראים שהציבור בעד המשך הלחימה, אך לא בעד המשך שלטונו של נתניהו. מדובר באבסורד שהוא מתקשה להשלים עמו: הציבור בעד המשך המדיניות של ממשלת נתניהו, אך לא רוצה לראותו בראשות הממשלה. ביידן ואנשיו שמבחינים בסקרים, שומעים את היועצים משמאל ותוקפים אותו, תוך שהם מנסים כאמור ליצור הבחנה והפרדה בינו לציבור.
כך או כך, נתניהו מנסה למנוע עימות עם ארה"ב, למרות שבסביבתו מבהירים באופן זהיר ומבוקר, שישראל אינה איננה מדינת חסות אמריקאית אלא פועלת באופן עצמאי בהתאם לצרכיה.
בד בבד נזהר נתניהו שלא לחזור על הטעות שעשה בעבר, כשנאם בפני הקונגרס נגד הנשיא אובמה בעניין הסכם הגרעין עם איראן. האמריקאים פירשו את זה כהתערבות ישירה בענייניהם. לפיכך הוא נזהר עתה בביקורתו על ביידן ומעדיף כמובן להגיע להבנות.
מסתבר שנתניהו אינו הראשון שניצב בחזית הביקורת האמריקאית. קדם לו ראש ממשלה אחר מהליכוד, יצחק שמיר, אידאולוג ימני ושמרן. בקטע הבא.
ברית הקנאים
בין שמיר ונתניהו לביידן ובוש, ובין אולמרט, ברק ועמי איילון לפלשתינים ולטרור
היה זה ב-91 ערב הבחירות לנשיאות. ג'ורג' בוש האב, נשא נאום נגד ממשלת שמיר כשהוא לא מסתיר את כעסו על כוונת הקונגרס להעביר לישראל כספי ערבויות לקליטת עולי ברה"מ. קצפו יצא על סירובה של ישראל לדרישתו להקפיא את ההתנחלויות. במסיבת עיתונאים בבית הלבן, דיבר בגנותם של שמיר ושל שר נוסף בממשלתו (אריאל שרון). הדברים היו חמורים והדיפו ניחוח אנטישמי.
למחרת דווחו הכותרות בישראל על "הלם בירושלים", "בוש הכריז מלחמה על מדינת ישראל", "בוש נלחם בישראל כדי לרצות את הערבים". השר דאז אהוד אולמרט, הגיב כי בוש הוא "פוליטיקאי ציני. אין לנו מה להפסיד, ומה שלא נעשה, הוא עוין". מנגד אנשי השמאל הצדיקו את בוש וציינו כי הוא עשה רבות לישראל, החל מהטלת וטו באו"ם נגד החלטות אנטי ישראליות, וכלה בסיוע תקציבי ובהפעלת לחץ על מוסקבה להתיר עליית יהודים ארצה.
הדברים נאמרו כאמור ערב הבחירות לבית הלבן. חודשיים לאחר מכן הודח בוש על ידי ביל קלינטון. היו שטענו אז כי קיים קשר בל יינתק בין הביקורת של בוש נגד ישראל לתוצאות הבחירות. הבוחרים לא אהבו את ההתקפות של בוש ועברו לתמוך במועמד שהתמודד נגדו.
השאלה עתה מה יקרה לביידן: האם ההתקפות נגד נתניהו יפעלו נגדו בבחירות. או שאולי נתניהו הוא זה שיפרוש קודם, כפי שעשה יצחק שמיר, חודשים ספורים לאחר הדחת בוש, כאשר הפסיד בבחירות ליצחק רבין. גם אז היו שטענו, כי אחת הסיבות להפסד של שמיר, היה העימות מול הממשל האמריקאי בעניין הערבויות.
האם ההיסטוריה תחזור כאן ובארה"ב? האם הצמד בי-בי (ביידן, ביבי) ילכו הביתה. הסקרים כאן ושם, מראים שאכן כך עומד לקרות.
ואגב, אם הזכרנו את אולמרט, השר הניצי בממשלת שמיר, שהתבטא אז נגד בוש, הרי שעם השנים הפך אולמרט את עורו והשבוע הגיעו הדברים לשיא, כאשר שיגר מכתב חנופה לצ'אק שומר (שהוזכר לעיל), בו כתב לו: "אני מודה לך בשמי ובשם רבים אחרים בישראל, על האומץ שהפגנת באמירה שרבים מאתנו, היהודים ברחבי העולם והתומכים המסורתיים של מדינת ישראל מרגישים היום. אכן, נתניהו אינו ראוי לאחריות המוטלת עליו".
ואם כך נוהג ראש ממשלה לשעבר, מה נגיד על ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, שהשבוע אימץ אמירה ישנה של ראש ממשלה אחר לשעבר, אהוד ברק, ואמר בראיון לרשת אל ג'זירה: "אם הייתי פלשתיני, הייתי נלחם בישראל".
אולמרט, ברק ועכשיו איילון. המכנה המשותף: ברית הקנאים בכל המובנים.
הקונגרס והאינטרס
התערבות אמריקאית: האם נתניהו ייענה להזמנה אפשרית של הרפובליקנים לנאום שוב בקונגרס?
העימות של יצחק שמיר עם האמריקאים על רקע מניעת כספי הערבויות הביא בין השאר להפסדו בבחירות ליצחק רבין כפי שנכתב לעיל. אולם העימות של נתניהו עם הנשיא אובמה, ששיאו בנאום המפורסם שלו בקונגרס נגד הסכם הגרעין עם איראן, הביאו לנתניהו את הניצחון בבחירות ב-2015. היחסים עם אובמה אמנם התקררו, אבל נתניהו ניצח בבחירות בישראל וזה מה שהיה חשוב לו. הליכוד קיבל אז 30 מנדטים והעבודה בראשות הרצוג – 24.
השבוע שב העניין הזה ועלה על השולחן, לאחר הפרסומים לפיהם המפלגה הרפובליקנית שוקלת להזמין את נתניהו לנאום בפני הקונגרס. המשמעות ברורה: אם נתניהו ייעתר להזמנה, הרי שמדובר בפעולה מתריסה נגד הנשיא ביידן ונגד המפלגה הדמוקרטית, על רקע המשך המלחמה בעזה. יש להניח שהפעם נתניהו יימנע מלעשות זאת, כדי שלא להחריף עוד יותר את היחסים עם הדמוקרטים, למרות שעל פי כל הסימנים, הם עומדים להפסיד את הבחירות לנשיאות לטובת טראמפ הרפובליקני.
לפני נאומו הקודם בקונגרס טענו בארה"ב וגם בישראל, כי נתניהו מנצל את הבמה בגבעת הקפיטול לטובת מערכת הבחירות שלו. נתניהו דחה אז את הדברים וטען כי השיקולים שלו אינם קשורים לבחירות, אלא רק רצון למנוע את הסכם הגרעין עם איראן.
בין אם נאמין לו, ובין אם לא, השבוע יצא נתניהו בחריפות נגד ההצעה של צ'אק שומר מנהיג הדמוקרטים בסנאט להקדים את הבחירות בישראל וציין כאמור כי מדובר בהתערבות אמריקאית בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל.
ניתן להניח שאם נתניהו היה מוביל בסקרים וחש שהוא עומד לנצח בבחירות, הוא היה מקבל בשמחה את ההצעה של שומר, זורק מהממשלה את בן גביר ומכריז על בחירות כבר בקיץ הקרוב, תוך הבהרה שאפילו האמריקאים מבינים את הצורך בשינוי הרכב הממשלה. אולם עתה כאשר מצבו בסקרים בכי רע ואין לו יותר מ-18 מנדטים ביום טוב (נתניהו לא מאמין בסקרים של פילבר בחדשות 14 שמעניקים לו יתרון), הוא יוצא חוצץ נגד "ההתערבות האמריקאית בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל".
בראיון שהעניק השבוע לסי.אן.אן אמר נתניהו כי לא נוהגים כך ל"דמוקרטיה אחות". את דבריו קינח בשאלה רטורית: "האם מישהו היה קורא אחרי ה-11 בספטמבר לבחירות מוקדמות בארצות הברית או להתפטרות הנשיא"?
שורה תחתונה: נתניהו דוחה בתוקף את הדיבורים על בחירות מוקדמות וטוען בכל ראיון כי הליך כזה ישתק את המדינה ויפסיק טרם הזמן את הלחימה. מבחינתו, הבחירות צריכות להתקיים במועדן עוד שנתיים וחצי. אם אכן יקרה כך, הוא יוכל לעבוד מול נשיא חדש בבית הלבן, שעל פי כל הסימנים והסקרים, לא יהיה זה שיושב שם עכשיו על כיסאו.
הצהרות בצרורות
מתי החלה התפנית האמריקאית השלילית נגד ישראל וכיצד גנץ קשור לכל העניין?
אם נבקש לבחון היכן בדיוק החלו להידרדר היחסים בין ארה"ב לישראל עד השפל בו הם נמצאים כעת, נמצא תשובה כפולה. צבאית ופוליטית. השינוי המהותי במדיניות הממשל כלפי ישראל ארע לפני פחות מחודש בעקבות התקרית בה נהרגו יותר ממאה אזרחים פלשתינים כאשר הגיעה שיירת משאיות עם סיוע לעיר עזה.
ביידן שעד אותו רגע עמד בכל הלחצים הפנימים מצד קיצוני הדמוקרטים של מפלגתו, איבד אז את סבלנותו. לא עזרו אז כל ההוכחות הישראליות כי מדובר בהרג שבוצע מצד החמאס, וגם לא ההוכחות שמספרי ההרוגים מופרכים והזויים. ביידן אטם אוזניו משמוע ומאז החלו להישמע התבטאויות אמריקאיות נגד ישראל. הביטוי הבולט ביותר היה כאמור בדבריו של צ'אק שומר לפני שבוע, כאשר תיאר את נתניהו כמכשול לשלום וקרא לבחירות חדשות. ביידן מיהר להגיב כי מדובר ב"נאום טוב".
בד בבד, מבחינה פוליטית, החלה התפנית האמריקאית ביחס השלילי לישראל מיד לאחר ביקורו של השר בני גנץ בוושינגטון. גנץ נפגש שם עם ראשי הממשל (מלבד עם ביידן, ששהה מחוץ לוושינגטון) והשמיע את דעותיו המדיניות והביטחוניות. בכך נתן הכשר לאמריקאים לתקוף את נתניהו.
ככל הנראה גנץ דיבר עימם על כל המחלוקות בקבינט סביב יעדי המלחמה, על "היום שאחרי" בעזה, על הצורך בהקמת גוף פלשתיני שישתלט על השטח במקום החמאס, ועוד רעיונות שהאמריקאים התחברו אליהם. דבריו של גנץ ביטאו את אי האפשרות להגיע ליעדים הללו כל עוד נתניהו מוביל. הדברים כאמור נשאו חן בעיני האמריקאים ומאז החלו להגיע הצהרות בצרורות נגד נתניהו.
בדיעבד מתברר אפוא היטב, מדוע נתניהו התנגד בחריפות לנסיעתו של גנץ לוושינגטון. גם הוא הבין מה יחולל לו גנץ בביקור. הנסיעה הזו שתוכננה על ידי גנץ, זמן רב קודם, היא המקל הכי גדול שנתקע בגלגלי הממשלה. בסביבתו של נתניהו מיצרים עתה על צירופו לכתחילה של גנץ לקבינט המלחמה. לדבריהם, אם הוא היה נוסע לוושינגטון כחבר אופוזיציה, המשקל שלו היה נמוך יותר בעיני האמריקאים. אבל כאשר הוא מגיע כחבר קבינט המלחמה וכשר בכיר בממשלה, דבריו נשמעו שם בקשב רב וגרמו כאמור למפולת היחסים בין ארה"ב לישראל.
הביטויים של אנשי נתניהו כלפי גנץ, חמורים אפילו יותר מאלו של יצחק רבין שכינה בזמנו את שמעון פרס חתרן בלתי נלאה. "זו הייתה נסיעה חתרנית לחלוטין, בניגוד לרצונו של ראש הממשלה וזו התוצאה", אומרים אותם גורמים. "האיש שמטיף לממלכתיות, נהג בדיוק ההפך מכך".
מי שגם כן הבחין בכך היה השר גדעון סער. הביקור של גנץ בוושינגטון הוזכר כאחת הסיבות המרכזיות להחלטתו לעזוב את "המחנה הממלכתי" ולהיפרד סופית ורשמית מגנץ. כבר כאשר היה בארה"ב, מתח סער ביקורת על הביקור שלא תואם עם ראש הממשלה. סער לא שינה את עורו ביחס לנתניהו. הוא פשוט הבין מה קורה מבחינה מדינית מול ארה"ב ומה עלול לקרות בהמשך, ולכן נפרד מגנץ. הפעם הוא זה שזוכה בתואר "הראשון שזיהה".
עם לבדד
"מגיפה של סנקציות": כיצד מתמודדים מול הקמפיין סובב העולם נגד מדינת ישראל?
היחסים המידרדרים של ארה"ב עם ישראל משפיעים על יחסי מדינות מערביות נוספות כלפי נתניהו. ארה"ב כאילו רומזת להן, תעשו מה שאנו לא יכולים לעשות לישראל ותחריפו עוד יותר את היחסים שלכם מולה. הדבר מתבטא בשטח.
קנדה הטילה אמברגו נשק על ישראל, גרמניה שהייתה עד כה התומכת הגדולה ביותר של ישראל במלחמה בעזה, הודיעה כי היא לא תוכל לתמוך בפעולה ברפיח, בריטניה, המדינה הידידותית השנייה לישראל, דורשת לאפשר ביקורים של דיפלומטים ואנשי הצל"א אצל מחבלי הנוחב'ה העצורים בישראל, בית משפט בהולנד עוצר העברת חלקי חילוף למטוסי אף 15, איטליה מכריזה כי היא מתנגדת לפעולה ברפיח, לאחר שכבר עצרה את מכירת הנשק לישראל, בלגיה מקשיחה את הסחר הביטחוני לישראל ואפילו צ'כיה והונגריה, שתי המדינות הידידותיות של ישראל באיחוד האירופי, הסירו את התנגדותם להטלת סנקציות על מתנחלים שהוגדרו אלימים. "אם ארה"ב נקטה נגדן בסנקציות, אנחנו לא יכולים לומר לא", הסבירו.
התחושה היא שמדובר בקמפיין סובב עולם, כאשר האמריקאים לא רק שמעלימים ממנו עין, אלא קורצים בעין השנייה למדינות השונות בעד המהלכים שהם מובילים נגד ישראל. "עלולה לפרוץ מגיפה של סנקציות נגד מדינת ישראל שתלך ותתפשט בכל העולם", מזהירים גורמים בסביבתו של נתניהו.
מנגד מתקשה ישראל במערכת ההסברה שלה. השבוע תינה נתניהו על מצבו באומרו שאין לו מספיק אנשי הסברה טובים. היה זה בדיון שנערך בוועדת חוץ ובטחון. בשולי הדברים נשאל נתניהו על מצב ההסברה בארה"ב והסכים שהמצב בעייתי. כאשר נשאל האם מדובר בעניין של כסף, ענה כי זה לא רק כסף, אלא חיסרון בכוח אדם. "אתה מוקף באנשים שלא יודעים לחבר מילה למילה באנגלית. צריך למצוא".
מבט פנימי מגלה כי תפקיד מנהל מטה ההסברה הלאומי לא מאויש מאז תחילת 2023, לאחר פרישתו של המנהל הקודם עו"ד גדי עזרא שכיהן בתפקידו בממשלת בנט-לפיד. הראיונות לתפקיד עדיין נמשכים, ולא ברור מתי יסתיימו.
נתניהו מתמודד כמעט לבד בחזית ההסברה באמצעות ראיונות שהוא מעניק לכלי התקשורת בארה"ב (וסופג ביקורת מכלי התקשורת בישראל, מדוע הוא מחרים אותם) הבעיה היא שהתמונות מעזה משודרות בכל העולם ומוצגות באופן שלילי וסלקטיבי. גם ההפגנות הפרו – פלשתיניות בעולם משרתות את הנרטיב האנטי ישראלי ומסבות נזק רב. הדבר משפיע על דעת הקהל וקשה להתמודד מול זה, בלי הסברה מאסיבית על זכותה של ישראל להגנה עצמית.
יש אמנם נקודות אור בחלק מהמדינות, שמבינות שאם הטרור יצליח בישראל, היעד הבא יהיה אירופה. את הנקודות הללו צריך להדהד ולשם כך נחוצה כאמור פעילות הסברה נרחבת יותר.
שיקום ההסברה כולל את הצורך בגיוס הדיפלומט הבכיר גלעד ארדן, שעושה עבודה מצוינת באו"ם. לארדן אנגלית טובה והוא יכול לסייע בחזית העוינת בוושינגטון. אם ארדן מצליח מול מזכ"ל האו"ם גוטרש, הוא יכול להצליח גם מול ביידן.
סערת סער
נתניהו קרוע בין שני הצמדים: גנץ ואיזנקוט מחד, וסמוטריץ ובן גביר מאידך
מאז הודעת הפרישה מ"המחנה הממלכתי" של גדעון סער בשבוע שעבר, רוחשת המערכת הפוליטית שמועות וההערכות על כוונותיו העתידיות ועל מה שצפוי הלאה. האיום הנוסף שלו, לפרוש בתוך זמן קצר מהקואליציה יחד עם שלושת חברו הנוספים, אם לא יצורף לקבינט המלחמה, אינו מוסיף שקט לקואליציה. להפך.
נתניהו מעוניין מאד לשמור את סער בממשלה. בסוף השבוע נפגשו השניים בארבע עיניים. נתניהו ניסה להעלות הצעות שונות, אבל סער נחוש: רק חברות בקבינט המלחמה. אם נתניהו יקבל את בקשתו, הוא ייאלץ להתמודד מול בן גביר וסמוטריץ', שכבר הבהירו כי לא ייתכן להכניס ראש סיעה בת 4 מנדטים לקבינט המלחמה, בעוד הם נשארים בחוץ. נתניהו המשיך וגישש, מה תהיה עמדתם, אם יכניס את סער כמשקיף ולא כחבר (בדומה למעמדו של דרעי). השניים לא הסכימו גם לכך.
בסביבתו של נתניהו חלוקים בשאלת סער. יריב לוין תומך בהכנסתו לקבינט המלחמה כיו"ר סיעה השותפה בממשלה. לדבריו, לסמוטריץ ולבן גביר יש תפקידים מרכזיים בכירים בממשלה, בעוד סער אינו מחזיק בשום תיק. לפיכך עליהם להימנע מלשלול את הכללתו בקבינט המלחמה.
לוין גם משוכנע כי גנץ ואיזנקוט לא יישארו זמן רב הממשלה, בניגוד לסער שמתכוון להישאר, ולכן מוטב להשקיע בו. מלבד זאת קיימת ההערכה, שגנץ לא יפרוש מהממשלה, אם סער יוכנס לקבינט המלחמה, למרות הסעיף שמאפשר לו (לגנץ) להטיל ווטו על הכנסת חברים נוספים.
במצב הנוכחי נתניהו לכוד באמצע בין גנץ ואיזנקוט לבין בן גביר וסמוטריץ. אלו וגם אלו לא מסכימים להכליל את סער בקבינט המלחמה, אך יש בכל זאת הבדלים בין שני הזוגות. אם נתניהו ייכנע לדרישות של ב"ג וסמוטריץ ויכניס אותם לקבינט (יחד עם סער), הדבר יוביל לפרישה ודאית של גנץ ואיזנקוט מהקואליציה ומהממשלה. מנגד, אם יכניס את סער בלבד, הוא מסתבך עם ב"ג וסמוטריץ'.
נתניהו טרם החליט מה לעשות. בניגוד לתחושה שמנסים לצייר סביבו, כאילו הוא וסער השלימו לחלוטין ואף קיימת אידיליה ביניהם, הרי שבפועל נתניהו מתייחס אליו בחשדנות וחושש, שסער רוצה להיות חבר בקבינט המלחמה, רק כדי לאגף אותו מימין בקמפיין הבחירות הבא.
כאמור הדעה הרווחת בסביבתו של נתניהו היא להכניס בכל זאת את סער לקבינט המלחמה, תוך הנחה שגנץ יתרעם, אך לא יעזוב. סער הרי היה שותפו עד שבוע שעבר, ולכן לא יפוצץ על רקע זה את הממשלה, במיוחד שהסקרים מראים שרוב מוחלט של בוחריו רוצים אותו בפנים. מנגד, גם סמוטריץ ובן גביר לא יפרשו. אין להם לאן ללכת.
אם אכן זה יקרה, הרי שנתניהו ימצא את עצמו במצב שהוא אוהב להיות: גנץ ואיזנקוט יהיו משמאל, סער (ולעיתים גלנט) ימשכו ימינה ונתניהו יהיה באמצע, ולא בימין כפי שהוא נמצא עתה.
ממלכתי תעמולתי
אחרי גנץ וסער, האם גם לפיד, ובעתיד בנט, יוסיפו את המילה "ממלכתי" לשמות מפלגותיהם?
המשך העיסוק בגדעון סער, מראה עד כמה המערכת הפוליטית משועממת. סער מנצל את המצב ומוצא עצמו כדמות הכי משמעותית בממשלה. אם יקבל את מבוקשו וימונה כחבר בקבינט המלחמה, הוא ישדרג את מעמדו, שהדרדר מטה במערכת הבחירות האחרונה, כאשר נסמך על גנץ ולא רץ לבד, מחשש שלא יעבור את אחוז החסימה.
לסער נמאס להיות מספר 2. המטרה שלו היא להוביל את מחנה הימין שאינו נתניהו, לקראת איחוד כוחות אפשרי עם בנט, יוסי כהן ואחרים. במקביל הוא עדיין שומר לעצמו את האופציות לחזור לליכוד. ואכן חלק מהפרשנים סבורים שהצעד של סער נועד לחזק את נתניהו, כדי להקל על כניסתו לשורות הליכוד. אולם הודעתו כי יפרוש מהממשלה אם לא ימונה לחבר בקבינט, הינה הפוכה. החידה של סער בלתי פתורה.
גם בחירת שם המפלגה: "הימין הממלכתי" מבלבלת. סער וחבריו יכלו להישאר עם השם "תקווה חדשה" אבל החליטו (כנראה על פי הסקרים), שהמילה "ממלכתי" ממגנטת מנדטים. כרגע יש בכנסת שתי מפלגות הנושאות את השם "ממלכתי" צמוד לשמם. מפלגתו של גנץ ומפלגת סער. אם בנט יקים לעצמו מפלגה חדשה, הוא עשוי לקרוא לה "הציונות הממלכתית", ואם נלך צעד קדימה, גם יאיר לפיד, עוד עשוי לשנות את שם מפלגתו ל"עתיד ממלכתי" במטרה לעצור את מפולת המנדטים. כולם רוצים להיות ממלכתיים.
סער מצדו מבחין ורואה כי בסקרים הוא לא מקבל יותר מחמישה מנדטים. לפיכך הוא יעשה הכול כדי לקחת קולות מהמחנה הממלכתי, המחזיק במאגר קולות מהימין. יחד עם אלקין, הוא ינסה לערער על מעמדו של גנץ כגורם מאחד ובכך לפגוע לו בפופולריות הציבורית. לא במקרה היו מי שהזינו השבוע את התקשורת לעסוק בכשלים של גנץ עם שותפיו, תוך שהזכירו את יאיר לפיד, משה בוגי יעלון, גבי אשכנזי, אבי ניסנקורן, יועז הנדל, צבי האוזר ואחרים. "גנץ אינו "המאחד הלאומי, הוא המפרק הלאומי", אומרים בסביבתו של סער.
כך או כך, נתניהו מצדו ממשיך לבחון כיצד לפתור את המשבר שנוצר. השבוע עלתה הצעה חדשה -ישנה להקים שוב את פורום השביעייה במקום קבינט המלחמה, ולכלול בו את ארבעת חברי הקבינט הנוכחיים, נתניהו, גלנט, גנץ ואיזנקוט, ולהוסיף אליו את סער, סמוטריץ ובן גביר. במקביל הרב אריה דרעי, רון דרמר וישראל כץ ימשיכו לשמש כמשקיפים ולא כחברים בפועל.
לפורום השביעייה, שהקים נתניהו כששב לשלטון ב-2009, היסטוריה ארוכה. תחילה זו הייתה שביעייה, אחר כך שמינייה ובסוף תשיעייה. מדובר היה בפורום מייעץ ללא הצבעות והיו שותפים בו מלבד נתניהו גם השרים בוגי יעלון, דן מרידור ובני בגין מהליכוד, יחד עם ראשי מפלגות הקואליציה אהוד ברק, אלי ישי, ואביגדור ליברמן. לאחר מכן צורף גם יובל שטייניץ, ובסוף אבי דיכטר. הפורום הזה הביא ללכידות הקואליציה, ששרדה אז ארבע שנים. בבחירות לאחר מכן, כאשר לבני, לפיד ובנט צורפו לקואליציה, בוטל המטבחון לחלוטין והממשלה ההיא נפלה מהר מאד.
מבט מהצד
בין "יהודי" ל"ישראלי": על מה מוותרים בציבור הכללי ועל מה מתעקשים לשמור
מדור זה לא היה מעולם ואינו מתיימר גם הלאה להיות השקפתי. לשם כך יש את החלקים האחרים והחשובים בעיתון. לפיכך גם הקטע הבא, אינו בגדר השקפה, אלא ניסיון לבחון עניינית שני אירועים בציבוריות הישראלית: "העדלאידע" בפורים ו"חגיגות" יום העצמאות. את האירוע הראשון, מבקשים לבטל השנה באמצעות לחץ ציבורי עקב המצב, בעוד שאת האירוע השני לוחצים לקיים בכל מחיר.
חשוב להדגיש תחילה שאין לנו שום צורך (ואפילו ההפך) בשתי "החגיגות" הללו. ה"עדלאידע" הוא עיוות מוחלט של פורים. לא קדושה, לא שמחה אמיתית, אלא התפרקות וגרוע מכך. אולם בעיני רבים בציבור הכללי, העדלאידע, מסמלת משהו שקשור ליהדות ולימי הפורים. והנה השנה בגלל המצב, ביטלו כבר מספר ערים את העדלאידע ברחובותיהם בטענה שאין זה ראוי לעשות אירוע גדול ושמח כאשר משפחות רבות חרדות ליקיריהן החטופים, ואחרות כואבות על בני משפחותיהם שנפלו.
ההחלטה הזו התקבלה בחולון, שם נערכת מידי שנה העדלאידע המרכזית וכן בעיר מודיעין. הלחץ כעת הוא לבטל את האירוע הזה גם בירושלים. כאן המקום לשוב ולהזכיר, שמבחינת הציבור החרדי, הביטול הזה מבורך. אין לו לכתחילה שום צורך, גם לא בשנים רגילות משום העיוות והסילוף שלו.
בד בבד, איש לא מבקש לבטל את "חגיגות יום העצמאות" הנחשבות ל"חג ישראלי". הביטול חל רק על מה שנחשב בעיניהם ל"יהודי". כך לדוגמא (עם אלף אלפי הבדלות), ביטלו בזמנו את ההקפות השניות בשמחת תורה לאחר פיגוע (בחדרה) כאות הזדהות עם הכאב. מסקנה: אירועים שנדמים בעיניהם עם "ניחוח יהודי" קל לבטל. אירועים ישראלים – מקיימים בכל מחיר.
בשונה מהציבור הכללי ו"חגיגותיו", הרי שלציבור החרדי יש הנחיות ברורות כיצד לנהוג השנה בימי הפורים. בהקשר זה התפרסם השבוע מכתבו של רבנו מרן הגר"ד לנדו שליט"א, שהורה להימנע מעריכת מגביות לישיבות ולתתי"ם מחוץ לריכוזים החרדים משום ש"חלילה להיות מהגורמים לקטרוג ולשנאת ההמונים והיוצא בזה". לפיכך יש לנהוג בשום שכל ודעת ובאחריות יתרה בזמן המלחמה ובשל הקטרוג בחוצות על עולם הישיבות. כך הורה גם מרן הגרמ"ה הירש שליט"א, שהשנה שהיא קשה ביותר עבור כלל ישראל, "יש להיזהר בימי הפורים בהתנהגות בפרהסיא". חשוב אפוא לחדד את הדברים גם כאן לתועלת הכלל. שבת שלום ופורים שמח
הטור נכתב ופורסם במקור בעיתון יתד נאמן במדור מקור נאמן
