סניידר (Snyder), פסיכולוג מאוניברסיטת קנזס, ערך מחקר בין הסטודנטים, במהלכו הוצבה בפני הסטודנטים הסיטואציה ההיפותטית הבאה: "המטרה שלכם היא להשיג ציון סופי תשעים, אבל כשקיבלתם את תוצאות המבחן הראשון, המהווה שלושים ואחוז מהציון הסופי, התברר לכם שהגעתם בו רק לשבעים. עבר שבוע. מה אתם עושים?"
התברר שהכול תלוי בתקווה, כך סיכם סניידר את מחקרו. תגובתם של הסטודנטים בעלי רמות תקוה גבוהות הייתה עבודה מאומצת יותר כדי לנסות לשפר את הציון. הסטודנטים בעלי רמה פחותה של תקווה חשבו גם על דרכים לשפר ציון, אבל לא הפגינו נחישות ודבקות במטרה. היו גם סטודנטים שהתייאשו וויתרו על שיפור הציון.
כשקראתי אודות מחקר התקווה, נזכרתי באמירה הידועה: "הדרך הכי נפוצה שבה אנשים מוותרים על הכוח שלהם היא בכך שהם חושבים שאין להם שום כוח". התקווה, משמעותה אי כניעה לתבוסתנות, לפחדים לחרדות. התקווה, מאפשרת עמידות ויכולת התמודדות מול אתגרי החיים. התקווה היא גם האמונה שבסופו של דבר הכול יסתדר לטובה.
אפקט פיגמליון
דרך נפוצה לוותר על הכוחות שלנו היא ההתעסקות במחשבות שליליות, המשפיעות על הרגש שלנו ומפעילות בתת מודע את התגובות שלנו. רובנו נאלצים להתמודד על בסיס יום יומי עם מגוון רחב של מחשבות שליליות אוטומטיות. הסיבה לכך היא שיש לנו בתודעה מנגנון פסיכולוגי שנקרא "הטיה שלילית".
זהו מנגנון הישרדותי המכוון אותנו לייחס חשיבות יתרה לדברים השליליים בחיינו. פעמים רבות באופן תת מודע אנחנו מנוהלים על ידי עיוותי חשיבה, הנקראים גם מלכודות חשיבה. אלו הן מחשבות שליליות אוטומטיות העלולות להפוך לאפקט פיגמליון- לנבואות שמגשימות את עצמן.
נעים להכיר
בפעם הראשונה כשפגשתי את חגית ג. המשפטים הראשונים שלה היו: "אין סיכוי שאצליח, אני תמיד נשארת בסוף לבד, אני כישלון גמור… שום דבר לא הסתדר לי אף פעם ואין סיכוי שזה עתיד להשתנות. אני מבטיחה לך. אני בטוחה שאף אחד לא מבין אותי. שלמחשבות השליליות שבראש שלי אין פתרון".
בעוד חגית מדברת, אני מחפשת את המתג הבלתי נראה, כזה שיכבה את 'גשם המחשבות השליליות' שלה. "אני בת עשרים ושמונה ומאז שאני זוכרת את עצמי חשתי לא מוצלחת. כשהייתי קטנה ייחסתי את זה למרחק שגרתי מחברותיי. כשגדלתי הייתי בטוחה שאני פחות טובה בגלל הנטייה שלי להשמנה. כשבגרתי נוספו לרשימת ה-'בגלל', ההורים, המורות, הנסיבות והרבה מאד האשמות ותירוצים. כל אלו סיפקו ועדיין, חומרי בעירה למדורת המחשבות השליליות שלי. ויש לי כאלו הרבה.
אפשר לומר שאני חיה באפלה. לדוגמה ,אם קבעתי עם חברה והיא איחרה צצות המחשבות של 'היא לא סופרת אותי', או 'היא מאחרת בכוונה' ו-'גם אם היא לא אומרת, אני יודעת שהיא כועסת עליי'".
גולם במעגל
חגית הוסיפה וסיפרה את תחושותיה: "בכל תרחיש אני רואה את הצד השלילי. הדבר הזה משפיע לא רק עליי, אלא גם על המעגלים המשפחתיים והחברתיים שלי. לא שיש לי כל כך מעגל חברתי. כל מפגש חברתי מעורר בי מחשבות שליליות. בכל מפגש חברתי אני מכינה את עצמי נפשית לפגיעה ולכאב. אני יודעת ואני ממש מרגישה שלא מחבבים אותי. מה יהיה אם יגידו לי כך וכך. ואם קרה שהשתכנעתי ויצאתי מהבית למפגש חברתי או משפחתי , קרה בדיוק מה ששיערתי שיקרה".
לשאלתי בדבר עיסוקה התברר לי שחגית היא פסנתרנית מחוננת, אמא לשני ילדים בגילאי חמש ושבע ובשל המחשבות השליליות נמנעת מלהשתתף בקונצרטים. "יש אנשים מוכשרים הרבה יותר ממנה בנגינה בפסנתר" היא נימקה. למחייתה היא מלמדת ילדים קטנים לנגן על פסנתר בבית הוריה.
בלי פירוש
עברנו תהליך שנמשך כחצי שנה, במהלכו הסברתי לחגית, שכפי שחוסר הישע והייאוש נרכשים, כך אפשר גם ללמוד אופטימיות ותקווה ועבדנו על זיהוי המשבות האוטומטיות, דיוק הפרשנות, התאמת התגובה הרגשית והמעשית לסיטואציה.
חגית למדה להכיר את עצמה. להעריך את יכולותיה, לשפר את הערכה העצמית שלה ולהרחיב את המעגל החברתי. המפתח לכל שינוי הוא קודם כל המודעות, מודעות למחשבות, לרגשות שעולים בנו וגם לתגובות. ללא מודעות לא נוכל לשנות שום דבר מכיוון שלא נדע שיש צורך בשינוי או אפשרות לשינוי.
כולנו פיתחנו עם השנים נקודת השקפה מסוימת על העולם ועל עצמנו, ואפילו אם אנו מודעים לה באופן כללי, אנחנו לא תופסים עד הסוף עד כמה המחשבות שלנו משפיעות עלינו ועד כמה הן מאוששות ומחזקות את נקודת ההשקפה באופן יומיומי.
נהג אוטומטי
כדי לשנות את המחשבות השליליות, את עיוותי החשיבה שלנו, צריך לאתר אותם. כיוון שהמחשבות עוברות באופן אוטומטי, מבלי שנזמן אותן או נהיה מודעים לקיומן, הן מכונות "מחשבות אוטומטיות". הצעד הראשון בעבודה המשותפת היה על מחשבות , להפוך אותן למודעות, כדי שבהמשך יהיה אפשר לבחון ממה הן נובעות ולשנות אותן וכתוצאה מכך ישתנו גם התגובה הרגשית וגם אופן הפעולה שלנו.
משהו לנשמה מהפרשה
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.
בפרשת צו אנחנו לומדים איך מתמודדים עם מחשבות שליליות. בתחילת הפרשה מוזכרים שני קורבנות. קורבן חטאת וקורבן עולה. קורבן חטאת הוא קורבן שהוקרב על עבירות שבמעשה. ואילו קורבן עולה מכפר על הרהורי הלב, ועולה כליל לה'. ידוע שסוף מעשה במחשבה תחילה, ואכן חז"ל אמרו כי "הרהורי עבירה קשים מעבירה".
קשה עד בלתי אפשרי להיאבק במחשבות, העצה הכמעט יחידה היא, להסיח את המחשבה. ההסבר לכך פשוט, אין אדם יכול לחשוב שתי מחשבות בבת אחת. בזוהר הקדוש מבואר שגופנו מכוון כנגד העולמות העליונים, והמוח הוא כנגד קודש הקודשים והפוגם במחשבה כאילו העמיד צלם בהיכל.
ומצאתי בספרי הקודש את הפירוש :"זאת תורת העולה"- "זאת תורת" מחשבה שלילית "העולה" במוח באדם, "היא העולה על מוקדה על המזבח"- ומיד שהיא עולה בדעתו יש לכלותה ולבערה, שהרי מוח האדם הוא כמזבח, ויש לו את הכוח לשרוף את המחשבה השלילית ולחשוב מחשבה אחרת. וכיצד יצליח: "ואש המזבח תוקד בו"- זוהי התורה הקדושה, אשר היא כאש המזבח, והעיסוק בתורה מבער את המחשבות השליליות.
מה עושים
מאז חורבן בית המקדש, אנו עורגים לחידוש עבודת הקורבנות. חכמים קבעו: "נשלמה פרים שפתינו". העיסוק בפרטי ההלכות מבטא חלופה לעבודה שאיננה. התורה היא תורת חיים, אנסה לחבר את תוכן הפרשה לכאב המחשבות השליליות. הלוא ידוע שמחשבה יוצרת מציאות.
לכולנו יש מחשבות שליליות, וכפי שהסברתי בראשית המאמר, זה טבעי. השאלה היא מה אנחנו עושים עם אותן מחשבות. האם אנחנו מסוגלים להשתמש במחשבות השליליות- כסדקים, ולהכניס בהן את האור ואת התקווה. או שהמחשבות השליליות ועיוותי המחשבה מנהלים אותנו ואנחנו זורמים עם הנטייה השלילית בחיים.
נסו לשים לב מתי אתם משתמשים במילים כמו 'חייב/ת', 'צריך/ה' או 'אמור/ה' ושנו את השפה ל'אני יכול/ה' או 'אני בוחר/ת. נסו לזהות את הנטייה שלכם האוטומטית לחשוב שלילי- "בטוח שאכשל אין סיכוי שאצליח". או עיוותי מחשבה כמו להכליל יתר על המידה, מילים: "אף אחד לא אוהב אותי", או לקפוץ למסקנות של "ברור שהיא כועסת עלי גם אם היא לא אומרת".
במקום זאת, חישבו טוב, הכניסו אור בין סדקי המחשבות שלכם. תקווה ואופטימיות לחיים שלכם. מצאו, דרכים שונות ויצירתיות להסתכל ולבחון כל סיטואציה. זכרו שיש לכם שליטה על עצמכם ולא על אחרים, שימו את הפוקוס שלכם על מה שבשליטתכם.
שתפו אותי בחוויה שלכם ומה למדתם על עצמכם. אשמח לקרוא את התובנות שלכם. mhithabrut@gmail.com
מדהיםם.. תודה !
אתה נמצא במקום בו המחשבות שלך נמצאות.
ודא שהמחשבות שלך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות.
הכלל הוא אחד : יש לך בחירה מה יהיו מחשבותיך! תתרגל לבחור בטוב