חודש אלול הגיע גם למזרח והימים הנוראים הולכים ומתקרבים.
בכל יום מצטרפים יהודים חדשים לקהילה החמימה שלנו שהולכת ומתהווה ונהיית למשפחה. "פה יש רשימה של יהודים גלחים", אומרת לי נטשה מנהלת ארגון ״חסד״ בעיר מטעם הג׳וינט.
מה זאת אומרת? גלחים זה ביטוי לכמרים, אבל עדיין לא הבנתי לאן בדיוק היא חותרת. "יהודי גלחי" זה ״יהודי על פי ההלכה״, היא עונה לי. זוכרים שאין ה׳ בשפה הרוסית? "יהודי על פי הגדרת ההלכה וחוק השבות במדינת ישראל הוא: מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת", אך לצערינו הרב, חוק השבות מעניק זכות עלייה לישראל גם לבן/בת זוג, בן, ולנכד של יהודי, ללא קשר לשאלה האם היהודי עדיין בחיים ואם הוא עולה יחד עם קרוביו לישראל, אם לאו.
ארגונים יהודים שונים הפועלים ברחבי העולם מקבלים לשורותיהם כל אחד שזכאי לעלות לישראל על פי חוק השבות וכך היגרו לארץ מאות אלפי גויים. הרבי זעק וניסה לפעול לתיקון החוק – ללא הועיל. אנו, בבית חב״ד בהוראת הרבי מליובאוויטש, מקבלים לקהילה רק יהודים על פי ההלכה היהודית.
כך מצאנו את עצמנו בודקים מסמכים של כל חבר חדש שמעוניין להתקבל לקהילה וגילינו לתדהמתנו הרבה שאחוזי נישואי התערובת בעיר הם מבהילים! יותר מ 90 אחוז! וההתבוללות היא עצומה.
עץ החיים נגדע
עצוב היה לראות גברים שכל כך נרגשים ללמוד תורה ולקיים מצוות ולדעת שהם לא יותירו אחריהם צאצאים יהודיים. העץ היהודי נגדע. אחד המשתתפים בכולל שגילה שילדיו ונכדיו לא יהודיים על פי ההלכה, היה כל כך כאוב, עד שחיפש רעיון לבעיה הסבוכה. "יש לי רעיון מה לעשות. דוד, נכדי האהוב יתחתן עם יהודיה ואז שוב יהיו יהודים במשפחה…״ כל כך כאב לו כשהבין, מאוחר מדי, את ההשלכות של נישואי תערובת.
פעם, אחת מנשות הקהילה הביאה אלינו הביתה בגאווה את בנה החייל בצה״ל שהגיע לביקור ואיתו הגיעה ארוסתו מארץ הקודש. מסתבר שהיא עלתה לארץ במסגרת חוק השבות כי אביה יהודי אך אימה לא. כואב כל כך, שהבן – יהודי על פי ההלכה – מצא דווקא בארץ ישראל אישה לא יהודיה.
עם בעיות סבוכות מעין אלו, נאלצנו להתמודד.
המגפה השקטה
שבעים שנה של קומוניזם בברית המועצות גרמו לכך שלרוב היהודים לא היתה הזכות הבסיסית להכיר את דת אבותנו. לקיים מצוות, ללמוד תורה או אפילו לדבר עברית, היה פשע חמור עד כדי סכנת מוות.
יהודי ברית המועצות אולצו להתרחק מקיום תורה ומצוות, בעזרת היבסקציה- המחלקה היהודית בק.ג.ב נסגרו בתי הכנסת, הישיבות והמקוואות והרבנים ומשמשי הקודש נאסרו, הוגלו ואף הוצאו להורג. יהודי ברית המועצות נשארו כצאן ללא רועה. מתי מעט יהודים מדור המהפכה שמרו בסודי סודות מצוות, עד כדי כך נשמר הדבר בסוד, שאפילו ילדיהם, בשר מבשרם לא ידעו על כך דבר.
מי שהשתתף בשיעורי תורה, גילה סממנים של שמירת מצוות, או התיידד עם אחד כזה, הוכרז כמתנגד המשטר הקומוניסטי. הפחד מהלשנה היה כל כך גדול כי רע ומר היה חלקם של מתנגדי המשטר, הם פוטרו מעבודתם, חברים התרחקו מהם והם סבלו חרפת רעב.
אי אפשר לשפוט אנשים שחרב חדה מונחת על צווארם ובטח לא את ילדיהם שנולדו לעולם חף מסממני יהדות. אבל על פי ההלכה, הם יהודיים לכל דבר ועניין ויש לקרבם. צעירים יהודיים רבים שלא קיבלו כל חינוך יהודי, חיפשו להתרחק ככל האפשר ממוצאם המפליל, היו כאלה שדווקא חיפשו אשה יהודייה, אבל מכיוון שלא היתה להם אפשרות למצוא אחת כזאת, בלית ברירה נישאו לנכרית. היו גם כאלה שנסיבות החיים הובילו אותם לכך. וכך, החלו נישואי התערובת הקשים שאיימו להחריב את הקהילה.
אם בתחילה הורים כאובים ישבו שבעה על הבת הסוררת שנישאה לבן עם אחר, כאילו היא מתה, מהר מאד הבינו כולם שזו פשוט מגיפה. כמות היהודיים על פי ההלכה בברית המועצות הצטמצמה דרמטית כבר בדור השני למהפכה. כל צאצאי הגברים היהודיים שנישאו ללא יהודיות, אבדו לעם היהודי.
הדור השלישי כבר רחוק היה מיהדות כל כך ורבים מבני הדור הזה נולדו לזוגות מעורבים, כשהאם היהודיה נשואה לנוכרי. לדור הזה לא היתה כל גישה לחומר יהודי כלשהו, מעולם לא ראו סעודת שבת וחג וכמעט אף אחד לא היה מודע לאיסור החמור של נישואי תערובת.
בדור הרביעי, כמות היהודים הצטמצמה עוד יותר, מאחר ורק הבנות במשפחה יכלו להמשיך את השלשלת היהודית.
בין שני עולמות
נישואי התערובת גרמו לקונפליקטים בין בני זוג רבים בפרט לאחר נפילת הקומוניזם ופריחת חיי הדת, גם של היהודים ולהבדיל הנוצרים או המוסלמים. בתי כנסת מפוארים נבנו כשבמקביל נבנים גם מסגדים וכנסיות. כל אחד מחפש לו משמעות לחיים, האתאיזם הולך ונעלם וחיי הדת פורחים.
בניגוד לרוב האומות והדתות, הדת היהודית קובעת כי הלאום של הצאצא המשותף נקבע על פי מוצאה של האם. אם האם יהודיה- ילדיה יהודיים ואם היא לא יהודיה, כך גם ילדיה. פתאום, כל אחד רוצה שהילדים יתחנכו על פי דתו. מה עושה ילד לזוג מעורב? ילך לכנסיה או לבית הכנסת? הילד הרך נקרע בין שני העולמות. כיצד מתמודדים עם הקונפליקט?
רוב רובם של היהודים שפגשנו לא ידעו צורת אות, ממש תינוקות שנשבו. הם למדו בבתי ספר סובייטיים, חונכו להתרחק מכל סממן דתי וכל קשר לזהותם היהודית. רק לאחר נפילת מסך הברזל, לאט לאט ירדו החששות והם החלו להתעניין בגלוי בזהותם היהודית ולהגיע לפעילויות של ארגונים יהודיים.
הם זכרו שביבים של מושגים יהודיים ולא יותר מזה. גפילטע פיש של אמא ואולי איזה שיר או שניים באידיש. מדהים ומעודד היה לראות שלמרות שחונכו להתרחק מכל דבר שיש לו ריח יהדות, יש רצון עצום לדעת, להכיר, ללמוד ולהתחבר לשורשים.
כל יהודי הוא יהלום
כמעט ולא קיים במזרח קזחסטן ילד יהודי ששני הוריו יהודיים, אך כל אחד שמצאנו, קיבלנו באהבה. ידענו שמצאנו יהלום וכמעט תמיד היתה ההתמודדות עם האבא או הבעל הנוכרי.
לא אשכח שבדיוק באותה תקופה, הייתה סערה גדולה סביב ה-"חרדי שירק על ילדה בבית שמש". כל כך הזדעזעתי מזה. פה אנחנו מחפשים כל נשמה יהודית, שמחים שהיא חוזרת לצור מחצבתה, ובארץ ישראל דוחים ילדה יהודיה?! על מה? כל נשמה חשובה, כל ילד יהודי הוא עולם מלא!
התקשורת הדתית והחילונית בארץ סערה אז סביב הנושא. זכור לי ששלחתי מכתב למערכת אחד האתרים החרדיים בקריאה להפסיק את מעגל ההסתה והזלזול זה בזה. מעולם לא קיבלתי מענה. רק לאחר כמה שנים התברר שהיריקה לא הייתה.
אחרי כמעט שלושה עשורים של פעילות עניפה של חב"ד ברחבי ברית המועצות לשעבר, אפשר גם לראות את התוצאות של הגישה הזו, יהודים חזרו בתשובה שלימה ורבים רבים הקימו משפחות המנהלות אורח חיים חרדי למהדרין והשתלבו בקהילות חרדיות בישראל או חזרו לשם – כשליחי חב"ד שמקרבים את אחיהם ליהדות ויש מהם גם בנים לאב נוכרי ולאם יהודיה.
כאן גם למדתי על כוחה של האישה היהודיה, כמה השפעתה גדולה על עתיד האומה ועל תפקידה הגדול- מעצבת התא המשפחתי. היהדות של הילדים נקבעת על פי האם. רק היא יכולה להבטיח את המשכיותו של העם היהודי.
כפרות לצהלת הילדים
טניה, אניה, אלכסנדר וסאשה היו ארבעת הילדים הראשונים שהגיעו לבית חב״ד. ידענו שיש עוד רבים בעיר ובמחוז ובהמשך נצא לחפש אותם ולשדל אותם להגיע גם. התרגשנו לקבל אותם לבית ספר יום ראשון לאחר בדיקת המסמכים והתחלנו להתכונן יחד לחגים.
הכנו כרטיסי ברכה לקראת השנה החדשה, למדנו על המנהגים והחגים הקרבים, יחד בנינו את הסוכה, לימדנו את הילדים הרכים פסוקי תורה ושירים יהודיים. שוחט כידוע אין בעיר, ואת מנהג הכפרות עשינו על דגים לצהלתם של הילדים.
הם היו תלמידים שקדנים וממושמעים ולמדו במהירות את אותיות האלף בית ואת יסודות הקריאה בעברית, ובעיקר הם הביאו קולות של צחוק ושמחה לקהילה המתהווה. החגים עברו עלינו בהתרוממות הרוח, טבלנו תפוח בדבש, את מנהג התשליך קיימנו ליד הנהר שמעבר לרחוב, תקיעת השופר החרידה את המתפללים, לרבים מהם זו היתה הפעם הראשונה שהם צמו ביום הכיפורים.
מהימים הנוראים עברנו לשמחה הגדולה של חג הסוכות. למרות מזג האוויר ההולך ומתקרר ישבנו בסוכה שנבנתה בחצר הבית ויהודי העיר נטלו ארבעה מינים שנשלחו אלינו מישראל על ידי ר' משה דוד הכהן שעשה ימים כלילות למען יהודי קזחסטן, ערכנו את שמחת בית השואבה בליווי תזמורת מקומית שניגנה שירים יהודיים מתוך תווים שנתנו להם מבעוד מועד והשמחה הייתה גדולה.
מי שלא ראה שמחה באוסט קמינגורסק – לא ראה שמחה מימיו. שמחה של ילדים השבים לאבא, שמחה של אחים ואחיות שנאלצו להיפרד זה מזה שנות דור והנה סוף סןף המשפחה זוכה להתאחד בבית הכנסת ולרקוד עם התורה באדמת קזחסטן שלשם הוגלו רבים ממתנגדי המשטר.
הרוסית שלנו מיום ליום נהיית טובה יותר, מאגר המילים הלך וגדל ואפילו הצלחנו לחבר כמה משפטים שלמים ואז התחלנו להרגיש את החורף הקזחי…
——————————-
סקרנית לשמוע איך מסתדרים ללא שפה בארץ זרה? איך בונים קהילה מאפס ומה אסור בתכלית האיסור לומר ולעשות בקזחסטן? ולמה אחרי ארבע שנים בכלל עזבתי הכל ועברנו לניו יורק? מדי שבוע אשתף אתכן מחוויותיי ויחד נגלה איך בכל אחת ניתן למצוא עוז רוח וכוחות נפש. כי אישה זה כוח, אישה זו עוצמה. אישה יכולה להפוך את העולם.
לקריאת הפרקים הקודמים, היכנסי.
לקבלת הטור החדש, ישר אצלך במייל, הירשמי כעת לרשימת התפוצה.
————
ברכה טורנהיים, אם לחמישה ילדים, מתגוררת בניו יורק, פעילה להעצמה נשית, אסטרטגית שיווקית ומנטורית לחברות ולעמותות בארה״ב וברחבי העולם.
ארוך ארוך אבל כיף לקרוא. מרגישים את החוויה במלוא עוצמתה כאילו זה איזה ספר עלילתי