אכילה רגשית: מה קודם למה – העוגה או הרגש?

נס של בוקר עם קפה, בלי סוכר, גם בלי עוגה, במרפסת השקטה שלי. מעיינת ב'נתיבות שלום' פרשת שמיני, מזכירה לעצמי שהשבת הינה שבת מברכים וגם פרשת החודש, ואני חייבת להתחיל לנקות לפסח.

טוב, לפחות אני חושבת על זה. זו גם הכנה, הרגעתי את עצמי. מקווה  כי היום החדש יביא אתו גם בשורות טובות והתחלות חדשות.

רוח קיצית של בוקר עם שעון קיץ, ואני מהרהרת במשפט מוטיבציה :"כשאני מקבלת ואוהבת את עצמי, אני יוצרת מקום פנימי נפלא להעצמה ולהתפתחות אישית." נשמתי עמוקות כדי לאפשר לעצמי 'זמן איכות'- להיות ולחוות את רגעי עוצמת השקט שלפני המולת היום. לתת לעצמי 'מזון ריגשי 'של רגעים חיוביים ואיכותיים.

נעים להכיר

את גילה ש. פגשתי לראשונה באחת מסדנאות העצמה שהנחתי במרכז הארץ. הסדנה עסקה בצמיחה פנימית וכלים להתמודדות עם אתגרים. ביקשתי מכל אחת מהמשתתפות ,להציג את עצמה בקצרה ולתאר מה האתגר הגדול ביותר שאיתו היא מתמודדת.

שמי גילה ש. אמרה האישה שישבה לימיני. אני כמעט בת ארבעים, בחודש הבא יומולדת עגול. אמא לחמישה ילדים במשרה מלאה. מנהלת באחד ממשרדי הפרסום הגדולים. האתגר הגדול שלי הוא – המשקל. אני בדיאטות מאז שאני זוכרת את עצמי, ושום תפריט לא 'עובד אצלי'. כאילו לגוף שלי רצון משלו.

גילה המשיכה לתאר את סדר היום שלה שמלא במתח והספקים מהבוקר. את זה שאין לה זמן לאכול מסודר, ואת האהבה שלה למתוקים. ניכר מדבריה שהיא עסוקה בניסיונות להשיג שליטה מלאה בכל התחומים. שהילדים יהיו שמחים, שהבעל ירגיש טוב, שהבית יראה מתוקתק, שהבוסים בעבודה יהיו מרוצים. כולם מרוצים חוץ ממנה. היא סיכמה את דבריה במילים: "עם כל מה שאני עוברת אין לי זמן להקדיש גם לאתגר הירידה במשקל."

סבתא בישלה דייסה

בעוד היא מדברת ואני חושבת על הדקלום: "סבתא בישלה דייסה" ורק לה לא נשאר. כך גם גילה עושה. עושה בשביל כולם ורק לה לא נשאר -כוח. עסוקה בלרצות.

כשסיימה, הסכמתי איתה שהיא באמת במצב מאתגר מאד, ונראה שהיא מתמודדת תחת לחץ והרבה ומוטלת על כתפיה  הרבה אחריות והוספתי שבמקרה שלה, רצוי שתלמד לקבל עזרה מסביב. ללמוד להאציל סמכויות, וגם להתאמן להגיד "לא "כשזה נדרש, לא יזיק.

היו לי עוד הרבה מילים שרציתי לומר, אבל נמנעתי, זה לא היה המקום ולא היה הזמן להגיד לה, שחשוב שתפתח יותר מודעות לרגשות שלה. רציתי לומר לה באותה הזדמנות שזה תלוי בזה. אם היא תלמד להתמודד נכון עם התנגדויות ולא ממקום מרצה אז -היא תרד במשקל.

נקודת העבודה אצלה צריכה להתחיל דווקא עם המודעות לכאב, מה שיגרום לה להכיר בכך שהיא פוגעת בעצמה.  לראשונה היא תוכל לבחור איך להתמודד עם הרגשות השליליים שלה. המשקל שלה הוא רק תופעת לוואי, סימפטום של כאב. אכילת היתר שלה היא הפתרון השגוי  שהיא מצאה בתת מודע לכאב . לא יכולתי לומר דבר, קיוויתי  בשבילה ,שהיא תפנה זמן ומרווח לעצמה ותטפל בעצמה.

שבויה במשקל

אחרי שבועיים גילה עלתה לירושלים, לטפל בעצמה. שמחתי שהחליטה לבוא. מהפגישה הראשונה הבנתי שגילה סובלת מאכילה רגשית. השורש לאכילה רגשית נמצא בצורך להשתמש באוכל , והרבה פעמים גם באופן לא מודע, כדי להתמודד עם רגשות שליליים של חוסר ביטחון, דימוי עצמי נמוך, קורבנות, פחד ועוד.

גילה, אישה נאה, משכילה, וחייכנית מספרת: "אני פותחת את העיניים בבוקר ויודעת שלפניי עוד יום מאתגר. עוזרת לכולם להתארגן, מארגנת את הבית נשארות לי כמה דקות לארגן את עצמי ולצאת לדרך לפני שיתחילו הפקקים. קפה לדרך וחבילת עוגיות. לא, אני לא מתכוונת לאכול אותן. הכנתי קופסה עם ירקות חתוכים לדרך ומעדן אפס אחוז.

אני מלאה בכוונות טובות, אבל איכשהו בסוף היום, קופסת הירקות נותרת סגורה, וחבילת הוופלים חוסלה. אני מוצאת את עצמי במהלך היום הארוך, אוכלת שאריות ממגש הפיצה שהזמנתי לילדים. מתכבדת בחטיפים, ואוכלת בסתר את שוקולד שהחבאתי עמוק במקרר.  לא באתי רק בגלל המשקל שלי, זה הרגשות שלי והבריאות שלי, אני צריכה להפסיק את הלופ הזה שאני חיה בו. אני לא סובלת את עצמי אני שונאת להסתכל על עצמי במראה. אין לי כוח לעשות את זה לבד."

"אני שמחה שהגעת לטפל בעצמך." אמרתי. במהלך המפגשים אני מסבירה לגילה שהאכילה הרגשית  שלה היא פתרון שגוי לכאב רגשי, לא מודע שמנהל אותה. "האכילה הרגשית היא הפתרון שלך להתמודד עם מצבי לחץ ורגשות שליליים. באמצעות האוכל את משקיטה 'על אוטומט' את הכאב הפנימי שלך ומשתיקה את עצמך. 'סותמת' את בורות הכאב של החיים באוכל ונשארת במעגל של ריצוי, תסכול ודימוי עצמי נמוך. את אישה חכמה אבל הרגשות שלך מנהלים אותך. במקום שאת תנהלי אותם."

כלים שלובים

גילה קיבלה במהלך המפגשים כלים פרקטיים להתמודדות עם אכילה רגשית. הסברתי לגילה שאנחנו מנסות לגלות יחד, לא מה היא אוכלת אלא מה אוכל אותה. ביקשתי מגילה לכתוב יומן רגשות והתנהגויות. שיופיעו בו הרגעים שבהם חשה צורך באכילה רגשית מודעת. גם את הרגעים שמצאה את עצמה מחפשת מה לאכול, לא מתוך רעב פיזי, ביקשתי שתכתוב. התיעוד נועד לעזור לה לזהות את דפוסי ההתנהגות שלה, ולהבין אלו רגשות 'שולחים' אותה לאכול. במילים פשוטות, מה (איזה רגש) 'שולח את היד' לאוכל ועם אילו רגשות קשה לה להתמודד.

עבדנו על פיתוח אסטרטגיות התמודדות חילופיות. הנחתי את גילה, שהיא מרגישה קושי להתמודד עם רגשות שליליים, במקום לנשנש, או לאכול במהירות כמויות של אוכל, או לאכול מתוקים, לנסות לעצור -ולבחור, הפעם מתוך מודעות, להרגלי האכילה. גילה למדה להשתמש באסטרטגיה אחרת להתמודד עם הכאב. להתקשר לשתף חברה, לכתוב ביומן, לעשות תרגילי נשימה, לצאת מהבית להליכה קצרה, 'לשבור שגרה'- לצאת מאשור הנוחות של כאב שווה אוכל. לסגל לעצמה דיבור פנימי חיובי, במקום לפנות  על אוטומט לאכילה רגשית.

אחרי חמישה חודשים, בסיום התהליך, גילה הסכימה להצטרף לקבוצת תמיכה לתזונה בריאה, ולהוסיף שיגרת פעילות גופנית. אסיים במילותיה של גילה בסיום התהליך: "הדרך להתמודד עם הרגשות והמצבים הקשים הייתה ארוכה וקשה, אבל הובילה לשיפור משמעותי גם פיזית וגם נפשית. המודעות לרגשות שלי, הכלים להתמודדות עם הרגשות השליליים שלי שיפרו את איכות החיים שלי. אני מרגישה שנולדתי מחדש."

משהו לנשמה מהפרשה

כִּי אֲנִי יְהוָה הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לאלוהים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ. לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל.

פרשת השבוע – פרשת שמיני – עוסקת בכשרות המאכלים ובהשפעתם על הנפש, ומסמלת גם התקדשות רוחנית ונפשית. שמירת הכשרות היא שמירה על מערכת המורכבת מדינים רבים. מטרת שמירת הכשרות היא לשמור על קדושת נשמתנו. למנוע טומאה שהיא העדר קדושה והעדר רוחניות. חלק מהרעיון העומד מאחורי שמירת הכשרות, הוא פיתוח עידון בנפש והשגת שליטה עצמית.

לקראת סיומה של פרשת 'שמיני' מפרטת התורה את סימני הבהמות והחיות המותרות באכילה ואת אלה שנאסר עלינו לאכלן. הסימן שהתורה נותנת על בהמה טהורה הוא – שעליה להיות "מפרסת פרסה" ו"מעלת גרה".

כל דבר בתורה צריך לשמש לנו הוראת דרך בעבודת ה'. אחד מטעמיה של מצוות הכשרות הוא הכוונה למנוע מאיתנו את ספיגת התכונות השליליות המצויות בבעלי-החיים שאינם כשרים.

שימו לב

יש הרבה מחקרים שמתמקדים בחקירת הקשר בין המאכלים לרגשות, והשפעתם על המצב הרגשי שלנו. לדוגמה תזונה עשירה בפירות וירקות יכולה להיות מקור לרגיעה ולרמות נמוכות יותר של חרדה ודיכאון. מחקרים  מצאו קשר בין צריכת מזון בריא לרמות גבוהות יותר של אושר ורוגע נפשי.

בנוסף קיימים מחקרים שמדגימים את הקשר בין צריכת מזון עם תוספת חומרים כימיים (כמו חומרים משמרים) לרגשות שליליים כמו עצבנות וחרדה. למרבה הצער, אין הרבה מחקרים שממוקדים בקשר בין אכילת מזון כשר לרגשות. אבל מצאתי כמה מאמרים על יחסי גומלין בין תזונה ורגשות אשר כללו נתונים על מאכלים כשרים. למשל, תזונה בריאה, שכוללת צריכת מזון כשר, עשויה לשפר את הרגשות ולהפחית רמות של דכאון וחרדה. בנוסף יש נתונים על יתרונות המזון הכשר גם ביחס לבריאות הפיזית.

מה עושים

תשאלו את עצמכם, אם קורה לכם שאתם מאוכזבים מהרגשות שלכם או מההתנהגות שלכם. האם אתם נוטים לאכול ברגעים של לחץ, חרדה או רגשות שליליים אחרים. האם יש רגעים שבהם אתם אוכלים מהר מידי ובכמויות גדולות ולא מתוך תחושת רעב פיזית, או אוכלים בסתר?

בטח תשמחו לדעת ששמירה על כשרות המאכלים והברכות לפני ואחרי האכילה, משפיעים בצורה חיובית על הרגשות שלנו ועוזרים לנו לשמור על יציבות רגשית. כאשר אנו מודעים לחשיבות שמירה על כשרות המאכלים, ההלכות הקשורות בהם והברכות, אנו מתמקדים בחיזוק הקשר בין הגוף לנפש.

כתוב נפש בריאה בגוף בריא. אכילה נכונה, תחושת מודעות גבוהה יותר ל'מאכל' – ר"ת : מה, איך, כמה, ולמה, אנחנו אוכלים. תקנה לנו שליטה וביטחון נוספים ונתמודד טוב יותר עם הרגשות שלנו. הברכות על המאכלים מביעים את התודה שלפני האכילה ואחריה, מזכות אותנו להיות מודעים לנתינה להודות עליה ולחזק את הקשר עם ה'.

נקודת התחברות

תכל'ס: כתיבת יומן אכילה, תזכורת על הברכות, קביעת זמני אכילה קבועים, תוכנית אכילה מקדימה ,להיות מודעים מה מתכוונים לאכול, כמה  למה ואיך. התבוננות וכוונה בברכות שלפני ואחרי.

שתפו אותי בחוויה שלכם ומה למדתם על עצמכם. אשמח לקרוא את התובנות שלכם. mhithabrut@gmail.com