בשבת נפטר המשגיח הגאון רבי משה אהרן ברוורמן זצוק"ל לאחר שחלה בקורונה, אנו מגישים כעת את דבריו שנאמרו לפני למעלה משלושים שנה בשנת תשמ"ט
הדברים שהשמיע לאחר הבחירות בשנת תשמ"ט הגאון רבי משה אהרן ברוורמן זצוק"ל, ששימש אז כמנהל רוחני דישיבת גרודנא:
"תפילת אברהם אבינו על הצלת סדום, היתה במסירות נפש, כלשון רש"י (בראשית יח, ג) על הפסוק 'ויגש אברהם' – 'מצינו הגשה למלחמה וכו' לפיוס וכו' ולתפילה ולכל אלה נכנס אברהם לדבר קשות ולפיוס ולתפילה', עבודת חסד נוראה בתפילה לפני הקב"ה באופן של 'מלחמה' כביכול, מדבר קשות לפניו ית' בכדי להציל את סדום"
"אך הוסיפה התורה בזה בהדגשה, כי בכך עדיין לא נאמר שלמות מדרגתו של אברהם אבינו. עיקר שלמות מדרגתו היתה בכך שאחר כל זאת יכול היה להיות 'שב למקומו', חוזר למדרגתו, למעלתו, לאהלו ולקדושתו, כי בא זה ולימד עד כמה היתה עבודתו והתמסרותו לעבודת החסד הלזו בשלמות, ועד היכן נבעו כל פעולותיו מתוך רוחניותו ופנימיותו בלבד ללא כל גורם וסיבה חיצונית כלל וכלל".
"בזה לימדתנו התורה, כי כדי למנוע את השפעת היציאה מכותלי בית המדרש והלימוד על תוכן היציאה עד כמה היתה ללא גורם חיצוני וללא פגיעה ופגימה ח"ו במעמדנו ובמקומנו הוא ע"י שנוכל לקיים את המציאות הזו של 'שב למקומו', להחזיר הכל למתכונת הראשונה…"
מעשה נפלא שסיפר הגאון רבי חיים שינקר שליט"א ראש ישיבת 'דרכי משה' על הכסף שנעלם בשבת בישיבת פוניבז':
בבחרותו כאשר למד בישיבת פוניבז', היה הגר"ח שינקר ישן תקופה מסוימת באותו חדר יחד עם הגאון רבי משה אהרן ברוורמן שליט"א (זצ"ל), ולהבחל"ח הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל ועוד.
וכך סיפר: באחד מערבי השבתות, דקות ספורות לפני הדלקת נרות, נכנס לחדר אחד מהבחורים שבישיבה ובידו מעטפה עם סכום כסף גדול מאוד, וביקש מהם להטמין את הכסף בחדרם עד מוצאי שבת.
הבחור הזה היה חתן כשבוע לפני החתונה, וקיבל מההורים את הכסף הזה בשביל לשלם בעבור הדירה, והיה אמור מיד אחרי שבת להעביר את הכסף לבעל הדירה. כאשר התקרבה השבת חשש הבחור להשאיר את הכסף בחדרו, שמא הידיעה על הכסף הרב המונח בחדרו תבוא לאוזניים שאינם ראויות, וח"ו כשלא יבחין יגנב הכסף. ולצורך כן חיפש לעצמו חדר אחר שבו הוא יכול להיות בטוח שאף אחד לא יעלה על דעתו שיש שם כסף, ובפרט סכום כה רב של כסף, וכשיטמין שם את הכסף יהיה רגוע כל השבת שהכסף מופקד בידיים טובות, ואין לו על מה לחשוש.
הבחור החתן חשב לאיזה חדר כדאי לו ללכת, ומיד עלה על דעתו ללכת לחדר המדובר ששם אפשר לסמוך על הבחורים בלב שקט שלא יספרו על כך לאף אחד, ומצד שני גם אין שום סיכוי שאיזה מישהו בעולם יחשוב שיש כסף ובפרט סכום כסף כה רב. וממחשבה למעשה, לקח את צרור הכסף, ורץ לעבר החדר המדובר בכדי להספיק לספר להם את פרשת הכסף, ולמצוא שם מקום סתר לפני התקדש יום השבת. החתן נכנס לחדר, סגר את הדלת וסיפר את הסיפור, חברי החדר שמחו מאד על האפשרות לעזור לו, ומיד מצאו מקום סתר ראוי להטמנת הכסף. בתוך הארון של הכביסה מתחת לכל הבגדים. לקחו גרב גדולה שמו בתוכה את הכסף, הוציאו את כל הכביסה מהארון ואת הגרב עם הכסף הניחו בתחתית הארון, ולאחר מכן החזירו את כל הכביסה למקומה, באופן שאף אחד לא אמור לעלות על דעתו שבתוך הכביסה מונחת גרב שבתוכה סכום כסף כה רב. וגם אם יכנסו חס וחלילה לחדר גנבים במהלך השבת, אין שום סיכוי שיחשבו שיש בתוך הכביסה כסף.
במוצאי שבת חוזר הבחור לקחת את כספו, ולהפתעתו הכסף איננו… חברי החדר היו בהלם גמור, לאן הוא נעלם? הוציאו את כל הכביסה למקומה, ובדקו בגד בגד, אולי זה נכנס לתוך בגד אחר, אבל אחרי הכל הכסף לא נמצא.
החדר בכללותו היה מסודר לגמרי, לא היה ניכר שביקר בו איזה גנב, אי לכך הפלא היה גדול מאוד, לאן הכסף נעלם…
בין הבחורים שהיו בחדר באותה שבת, היה עוד בחור חדש משיעור א' שעתה התחיל את דרכו בישיבה. הבחור היה שקט ועדין, לא הכירו אותו מספיק בכדי לדעת אם תוכו כברו, או לא.
היה זה זמן קצר לאחר שהגאון רבי יוסף ישראלזון זצ"ל התחתן ועזב את החדר, וחברי החדר שהקפידו מאוד על הזמנים והסדרים, ביקשו שיכנס לחדרם בחור שקט שלא יפריע בשעות המנוחה וכדומה. ומשום כן זכה הבחור הצעיר להיכנס לחדרם של הבחורים החשובים הללו.
כאשר בא הבחור החתן ביום שישי להביא את הכסף, שהה בתוך החדר הבחור הצעיר שהיה עד לכל מהלך הטמנת הכסף. טבעי מאליו שהחשד יפול על אותו בחור צעיר, שיצרו גבר עליו ולא עמד בנסיון ולקח את הכסף…
הבחור הצעיר לא היה טיפש, והבין מיד שהחשד יפול עליו, בפרט שהוריו היו עניים מרודים וסביר מאד לחשוב עליו שהוא לקח את הכסף כדי לעזור להוריו.
הבחור עמד בצד והתחיל לדמיין איזה צרה צרורה עומדת ליפול עליו עכשיו, בתחילה יגשו אליו הבחורים החשובים הללו ויאמרו לו בשקט "כל אחד יש לו נסיונות אנחנו מבינים שכנראה לא עמדת בנסיון ולקחת את הכסף, בא תחזיר את זה בשקט ולא נספר את זה לאף אחד ונגמור את הסיפור".
והוא כמובן יכחיש את הכל מכל כל, שלא נגע בכסף ואין לו מושג היכן הוא. ולאחר מכן סיפור הגניבה יתפרסם בישיבה, וכולם יאמרו מי יכול להיות שגנב את הכסף, כנראה הבחור הצעיר הזה, שהרי כל חברי החדר הם בחורים צדיקים שלא יתכן כזו מציאות בעולם שהם יגעו בכסף שאינו שלהם, ובוודאי הבחור הצעיר החדש הזה הוא הגנב! נכון שהוא נראה בחור טוב שיושב ולומד ברצינות, אבל כנראה שבפנים הלב יצרו בוער בו והוא הסיטו לגניבה.
הבחורים יקטלגו אותו כגנב שפל, וידרשו ממנו להחזיר את הכסף בכל מחיר… הבחור ממשיך בדמיונו ואומר לעצמו, "אפילו אם אני ארצה לשלם את הכסף הזה רק כדי להסיר מעל ראשי את הבזיון הנורא הזה, אין באפשרותי לעמוד בסכום כל כך עצום. ואפילו אם הורי ימכרו את ביתם (שגם זה רק דירה עלובה בדמי מפתח), גם כן לא יצליחו לשלם את הסכום הזה". וכך הדמיונות ממשיכים ומפליגים למחוזות רחוקים, איך שהוא נזרק מהישיבה בבושת פנים, והוריו גם צריכים לעבור דירה לעיר אחרת כדי להסיר מעל ראשם את החרפה הזו.
חלפו עוד כמה דקות שהבחור שקוע בדמיונותיו על העתיד העומד להתרחש, והוא ממתין לרגע הזה שבו ידרשו ממנו להחזיר את הכסף, והוא יזעק בכל לבו, "לא לקחתי את הכסף", והוויכוח יתחיל כן-לא, לא-כן וכן הלאה. ולפתע קורה דבר מעניין, הגרב"צ פלמן מסתודד עם הגרמ"א ברוורמן, לוחש לו באוזנו איזה משפט קצר, ולאחר מכן שניהם משתתקים וחושבים…
לאחר דקה הגרמ"א ברוורמן מתעשת, מוריד את הכובע ואת החליפה, לאחר מכן מוריד גם את הסוודר. ליבו של הבחור מתחיל לרעוד, הוא בטוח שהוא עומד עכשיו לגשת אליו… וסופו קרב.
אבל לא, הוא מתכופף לתוך הארון שהיה עמוק, מכניס את הראש עמוק בארון, ולא הסתפק בזה אלא עמד ונכנס כולו בתוך הארון. הבחור מתפלא מה הוא עושה, הרי כבר הוציאו את כל הדברים מהארון, וכולם רואים שאין בתוכו כלום, ומה יש לו להמשיך ולהתבונן שם ולהכנס לתוכו.
חצי דקה הוא שהה בארון, ולהפתעתו הוא יוצא כשבידו הגרב עם הכסף. התברר שבסוף הארון למטה נוצר פתח קטן בין הארון לקרש של גב הארון, וכאשר הניחו שם ביום שישי את הגרב ועליו דחפו את כל הכביסה, הסדק התרחב מעט והגרב נדחף ונפל מאחורי הארון. והיה בזה נס גדול, כי בדיוק במקום שבו נפל הכסף היה חור של צינור ביוב, והכסף היה אמור ליפול שם ולהעלם בתוך הצינור. אלא שבסוף הארון היה מסמר קטן והגרב נתפס בו ובזכותו לא נפל. ותהי הרווחה…
אבל מה הסתודדו לפני כן שני הבחורים? התברר שכאשר הגרב"צ ראה שאין את הכסף ואין במי לחשוד אלא בבחור הצעיר הזה שנכח בחדר, הוא פנה להגרמ"א ואמר לו "לפני שאנחנו הולכים לחשוד במישהו, צריך לזכור את דברי החפץ חיים שאמר שהסיבה שהקב"ה ברא לאדם סברא עקומה היא כדי שכאשר הוא רוצה לחשוד במישהו שעשה איזה דבר, צריך קודם לדון לכף זכות אפילו סברא עקומה. לכן בוא נחשוב קודם בסברא עקומה לאן יכול הכסף להעלם". ושניהם השתתקו כדי לחפש את העקמימות ששם הכסף. וכך הגיעה המחשבה אולי כאשר הארון היה מלא בבגדים נדחף מעט הקרש של הארון, ונוצר סדק קל והכסף נפל שם…
ראוי לזכור את היסוד הזה שגם במקום שנדמה לאדם שהוא הצודק, ויש לו הוכחות ברורות על כך, בכל זאת לא מוכרח וצריך עוד ועוד לבדוק אם לא טעה במעשיו.
יהיו הדברים לזכרו ולעילוי נשמתו
