אנו נמצאים בערבו של חודש ניסן, כשבועיים לפני ליל הסדר. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. אני מנקה וחושבת על מצרים של היום. על "אזור הנוחות". שמשעבד אותנו , על הפחד שלנו שהוא 'הפרעה המודרני'- ממה יגידו מה יעשו מה יחשבו. על הפירמידות שאנחנו ממשיכים לבנות בחיינו. משקיעים בלימוד מקצוע נחשב במקום זה הנחשק. כלואים בדמיונות של מה שאנחנו צריכים להיות ,משועבדים לחלומות של אחרים.
די. אני מקרצפת פינות ומבקשת לצאת לחרות מתחושת חוסר הערך העצמי, חירות מלרצות את כולם וחירות מחוסר היכולת להגיד לא . לצאת לחירות, לבנות עצמאות ריגשית, להישאר נאמנה לעצמי. מטאטאת בדימיוני את הספקות שהם החמץ שבתוכי. עבדים היינו לפרעה במצרים ועבדים נשארנו – כנועים לצורך להיות אהובים ומאושרים ע"י הסביבה. יציאה משעבוד לגאולה מתחילה בלהוציא ובלבער מתוכנו את היצר הרע. להתנקות מאמונות מגבילות של "אני לא מספיק" ולהכין את עצמנו להיות ראויים לאור הגאולה. להרגיש ראויים לאהוב את עצמנו ולהרגיש אהובים.
משהו לנשמה מהפרשה
פרשת השבוע שלנו, פרשת תזריע -עוסקת בהשלכות ההרסניות של מילה לא טובה. מילה טובה- זה משהו שכל אחד מאיתנו זקוק לו. מילה טובה זה גם משהו שכל אחד מאיתנו יכול לתת. למילים שלנו יש כוח. באמצעות המילים אנחנו מבטאים כל דבר בעולמנו. מי שאנחנו ,מה שאנחנו, מה שאנחנו חושבים ומה שאנחנו חולמים. המילים מגדירות ויש להן כוח גם ליצור מציאות.
המילים הן לא רק צלילים או סימן כתוב. המילים הן כוח. הכוח שלנו לחלום, לחשוב, לתקשר, לפעול, לאהוב. במילים טמונה עוצמה. מילה אחת יכולה לבנות או להחריב חיים. התודעה שלנו, המחשבה שלנו דומה לקרקע דשנה שעליה נזרעים זרעים. מילים, מחשבות, דעות, רעיונות , תגובות, פרשנויות. העניין שפעמים רבות אנחנו זורעים זרעים של פחד, של ספק, של חוסר, של כאב. כשאנו מודעים לכוח העצום של המילים אנו יכולים להבין איזה כוח לברוא עולמות ניתן בידנו.
שאור שבעיסה
פחד, ספק, חוסר אמון ואכזבה הנזרעים די בהם כדי ליצור דרמות גדולות בחיינו. לטלטל את השיגרה ולהסיח את דעתנו. אנחנו יכולים להתעורר בבוקר בתחושת שמחה, הרגשה טובה המציפה אותנו. אנחנו מתלבשים, מתכננים לצאת עם חיוך על הפנים. ואז השכנה בחדר המדרגות במקום בוקר טוב, תגיד- "מה קרה אתמול, את לא מבינה איך נראית, ומה השכנה ההיא אמרה עליך ש.." וכל האוויר שלנו יוצא מהבלון של הלב. מילה לא טובה, היא כמו ווירוס קטן.
באג שנכנס למחשב והורס קבצים שלמים מידע, מחבל בתקשורת, ופוגע בכל מחשב שניזון מאותו מידע. בדרך כלל כשאנחנו מדברים על טוהר המילים, ונמנעים מדיבורי לשון הרע, אנחנו מתייחסים לשיח על אחרים או עם אחרים. אני רוצה להדגיש שהכול מתחיל בנו. מהאופן שבו אנחנו משתמשים במילים בנוגע לעצמנו.
והגדת לעצמך
יש לנו דיבור פנימי. משפטים של: "אני שמנה"." אני לא יפה"." אני לא מספיק טובה"." זה מה שמגיע לי." "בחיים אני לא אצליח". "אני לא אמא טובה. "אף אחד לא יאהב אותי." מהמקומות הכאובים הללו, לפעמים עלולה להיווצר תלות רגשית.
אנחנו חווים את עצמנו חסרים. התחלנו את חיינו בעולם תלויים בהורינו, בלעדיהם לא היינו יכולים לשרוד. החוויה התלותית הזו של להצטרך ל…ממשיכה ללוות אותנו. אם קרה שחווינו אכזבה של חוסר מוגנות או שצרכינו לא סופקו לנו כפי שנזקקנו להם רגשית, חשנו כאב- פצע רגשי שממאן להגליד. את החסך הזה אנו שואפים למלא באופן לא מודע ,גם בבגרותנו.
הסימפטומים לכאב הזה הם: בתלות ריגשית בחברה, באנשים שסובבים אותנו במילים ביחס שלהם כלפינו . אנחנו מנסים להתמלא באהבה עצמית באמצעות אחרים.
עבדים היינו
משועבדים למילים טובות משוועים לאמפטיה. רגישים עד מאד, בעיקר לעצמנו. הזיכרונות האלו של חוסר האונים חבויים עמוק בפנים ומנהלים אותנו. וכשאנחנו לא מצליחים לספק את החסך הרגשי אנחנו נהפכים לעצבנים, כעסניים, לא מרוצים בגדול. והתחושות האלו מעיבות על השיגרה היומיומית ומנהלות את היום שלנו.
איבדנו שליטה על 'ההגה'-על המחשבה הרציונלית, לפעמים משתבש לנו סדר העדיפויות. התוצאה היא חוסר שקט, מרירות, התכנסות, רחמים עצמיים ותחושת קורבנות. מה שמשפיע כמובן גם על תחושת המוגנות הפנימית, מפר את השלווה ,מוליד חרדות מהלא נודע, חרדת נטישה ועוד פחדים קיומיים עד כדי מגוון חולשות של תסמינים גופניים.
נעים להכיר
חייבת לשתף במקרה שמלווה אותי שנים רבות. אחת השיחות בחדר הייעוץ הייתה עם מורה. נקרא לה דליה ג. למורה הזו היה וותק של שנים רבות. היא סיפרה :" אני מוצאת את עצמי שותקת כשיש לי הרבה מה לענות, העיקר שההרמוניה תשמר. חשוב לי שאף אחד לא יפגע ואני עושה הכול לעזור לכולם. לא רוצה חלילה לפגוע באף אחד. אני עוזרת לכל מי שמבקשת ממני ממלאת מקום מוותרת על יום חופשי. למה כשאני מבקשת שיחליפו אותי הכול כל כך קשה. אין מקום שעבדתי והרגשתי שאני מקבלת מהסביבה, את מה שאני משקיעה. אני עושה הכל בשביל כולם. אף אחד לא רואה אותי."
התחושות האלו של דליה הובילו אותה לחוש מרירות , יחד עם דיבור פנימי של אני לא מספיק טובה, אני לא במקצוע הנכון, אני רגישה מידי לתלונות של התלמידים, תלונות של ההורים ביקורי פיקוח ,מעברים בין בתי ספר. כן יש לה קביעות ומסתבר שקביעות גם במעברים בין שלל המקצועות, בתי הספר והכיתות. בכל מקום הרגישה לא רצויה, לא מובנת, לא מוערכת.
לצרותנו די
פגשתי אותה לראשונה לפני יותר מעשור. היא הייתה מותשת, שקלה פרישה מוקדמת. גם המנהלת הנוכחית המליצה לה לפרוש. היא לקחה ללב את הכול, גם את מה שלא צריך. דמיינתי אותה נושמת עמוק ולתוכה נשאבות כל המילים המכאיבות, כל הרצונות הטובים שהתרסקו מול המציאות יחד עם המפות של ארץ ישראל שנשאה בתיקה. ואיך הכול מילא אותה בעצב, במרירות, והפך מתחושות לדמעות שהציפו את פניה.
ריחמתי עליה ברגעים הראשונים. ואז נזכרתי במשפט: " החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן בו אתה זוכר לספרם". האמירה שמתארת רעיון שבסופו של דבר החיים שלנו אינם מה שמתרחש באמת, אלא מה שאנו בוחרים לזכור מהם, ואיך שאנחנו בוחרים לספר אותם.
בטיט ולבנים
יש אנשים שיבחרו לספר את הסיפור שלהם בדרך שלילה באופן עקבי. זה בהחלט תלוי באישיותם, בחוויות הקודמות שלהם, והאופן בו הם התרגלו לעבד את הרגשות והזיכרונות שלהם.
מסתבר שאנשים שמתמקדים בדרך השלילה מרגישים סוג של פורקן באמצעות תיאוריים שליליים, כשהם מבטאים את הרגשות השליליים שלהם יש להם תחושת פורקן רגשית, מה שנותן תחושת שליטה. פתרון שגוי לכאב ההתמודדות עם התחושות של עצבות ושאר הרגשות השליליים.
'עשרת המכות'
הקשבתי לסיפור שלה, הרגשתי שהיא זקוקה להרבה הקשבה ואמפטיה. התמקדתי בחוויה המתסכלת בהווה. בתחושה שלה שהיא לא מספיק מוערכת ומרגישה צורך לרצות כל הזמן ,להתנצל ,זקוקה לאישורים חיובים של הסביבה כמו צמא למים ולכן יוצרת מערכות יחסים תלותיות עם הסביבה הקרובה. מבצע – הכול כלול. הערכתי שדליה סובלת משעבוד עצמי מרצון- מתלות ריגשית.
עודדתי אותה להתייחס לחוויות שלה בצורה שונה. לדוגמה:" מה יהיה הלקח החיובי מהחוויה שעברת." הארתי עבורה אספקטים חיוביים. לימדתי אותה להתמקד ברגעים החיוביים באתגרי החיים שלה ולחפש פתרונות ולהפיק לקחים גם מהכישלונות. דליה למדה לפגוש את הרגשות שלה, גם את החיובים אלו שהתעלמה מהם בדרך כלל.
'פרעה מודרני'
הפחד ניהל אותה מה כולם אומרים מה כולם חושבים. עד כדי כך שזה השפיע על היכולת שלה לפעול באופן עצמאי ולהתמודד עם שגרה בריאה. היא סבלה מחוסר בטחון עצמי, חשש תמידי מדחייה ומאובדן קשרים. לדליה היה צורך באישור תמידי ואהבה מאחרים. מה שגרם לה למשברים בכל פעם שנאלצה לעבור בית ספר ומצאה את עצמה מתנהגת בחוסר נאמנות כלפי עצמה מחשש לדחייה בקשרים. כמו להכין עבודות עבור מורות מקצועיות אחרות. לוותר על שעות חופשיות , לצאת לטיול שלא במסגרת תפקידה ולהיות ממלאת מקום ועוד.
לימדתי את דליה לשנות את הדיבור הפנימי, לספר לעצמה סיפורים מעצימים, לקבל אחריות על חייה, להפיק לקחים ולהישאר נאמנה לעצמה. להיות מקור האהבה של עצמה ולא לחיות בנזקקות לתשומת לב או אישור מאחרים. להתחיל להתמקד בצרכים וברצונות שלה ולפעול בהתאם.
עבדנו על בניית בטחון עצמי והערכה חיובית כדי להתמודד עם התלות הרגשית. למדנו לתרגם את החוויות והרגשות השליליים להשתקפות חיובית ולכלים לפתוח קשרים בריאים ותומכים. לצאת מתחושת השעבוד והמרירות שבחייה, לחירות של עצמאות ריגשית. להתחיל עם דיבור פנימי מחזק. להשתמש בכוח המילים לספר את סיפור חייה לעצמה והפעם מזווית אחרת.
בני חורין
אחרי המעשים נמשכים הלבבות. כדי לנקות את חדרי הלב שלנו. מחמץ של כעס, טינה והקפדות, ושאר שאור שבעיסה. אנחנו מנקים את חדרי הבית בחורים ובסדקים. כך אנחנו מכינים את עצמנו לפה-סח. ללמד את עצמנו לספר את סיפור החיים שלנו מחדש. והגדת לבנך.. תלמד לספר לילד/הילדה הפנימיים את הסיפור האמיתי. זה הזמן לנצח את ההשתעבדות הגדולה למחשבות שאנחנו "לא נספיק טובים".
מה עושים
אם אתם חווים חוסר ביטחון וקשה לכם להרגיש בסדר עם עצמכם כפי שאתם. אם קשה להיות לבד להתמודד עם רגשות שליליים ואתם זקוקים לחיזוקים ואישורים מאחרים כדי להרגיע את עצמכם. אם קשה לכם להגיד "לא". אם אתם מרגשים שוויתרתם על עצמכם. זה הזמן לצאת לחירות לזכות לעצמאות רגשית. באמצעות כלי אפקטיבי שנקרא "דמיון פנימי". דברו עם עצמכם בקול, כמו שאתם מדברי עם חבר טוב או יועץ אישי. תשאלו שאלות, תביעו רגשות וחפשו פתרונות. כדי להשתמש בדמיון הפנימי בצורה יעילה, חשוב שתקבלו את הרגשות שלכם בהבנה ותהיו כנים עם עצמכם. מטרת התרגיל, לחזק את העצמאות הרגשית.
אני מזמינה אתכם שתף בחוויה שלכם. מה למדתם על עצמכם. אשמח לקרוא את התובנות שלכם. בברכת פורים שמח. mhithabrut@gmail.com
מהמם