האור שלא כבה: הצצה לדמותו של הגרי"ש קניבסקי

עשרות אברכים נדחסו תחת קורות ביתו הפשוט והצנוע של מרן שר התורה זצ"ל בבוקר ערב פסח לאחר תפילת שחרית. עם נץ החמה, פסעו מקורבי הבית ועלו בגרם המדרגות כדי להשתתף במעמד המסורתי של סיום הש"ס השנתי שערך הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א מח"ס בר גיבול, בבית אביו רשכבה"ג מרן שר התורה זצוק"ל וכי שנהג הוא בחייו, במעמד סיים הגרי"ש שליט"א את הש"ס הבבלי לאחר שאת סיום הש"ס הירושלמי ערך בשבע ברכות של בתו בשבועות האחרונים, בנוסף לסיום הרמב"ם, שולחן ערוך, ועוד.

במעמד ערכו תפילה מיוחדת לרגל המלחמה ותפילת 'אחינו כל בית ישראל' כשלאחר מכן חילק הגרי"ש כמנהג אביו שליט"א יין לבכורות שנפטרו מתענית הבכורות של ערב פסח.

שלהי חודש שבט תשפ"ב. רשב"ם 23. שעת בוקר מוקדמת. מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי כבר סיים את תפילת השחרית כוותיקין ופנה לקביעות רבת השנים עם תלמידו הגאון רבי אליהו מן. בעבר הם היו סועדים את פת השחרית יחד, כאשר התלמיד מציג בפני רבו שאלות הלכתיות מורכבות שהגיעו לשולחנו. כעת, חלפו להם הימים של פת השחרית. מרן שר התורה כבר נראה כמי שראשו בשמים. ממעט לדבר, כמעט ולא מתקשר עם הסובבים ובוודאי שלא סועד פת שחרית. מעט מים ולחם הספיקו לגופו המלאכי. האווירה בחדר הייתה אפופת הוד. שר התורה ישב בראש השולחן, ראשו כפוף, עיניו עצומות. התלמיד מנסה לשוחח עם גאון הגאונים אך הוא אינו מגיב. ראשו בשמים כבר אמרנו.

הדקות חלפו בזה אחר זה. נשימותיו של מרן היו כבידות. התלמיד הסתפק אם מרן יושן או שמא הוא בעולם אחר. מה שבטוח שכאן בחדר הוא אינו. התלמיד כבר חשב לצאת מן החדר, אך אז נכנס הבן, הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי אשר הגיע לבדוק את שלום אביו.

מרן שר התורה עוד היה כפוף, עיניו היו עצומות. אך אז לפתע הוא הרים את ראשו באיטיות. פתח את עיניו, הביט לעבר בנו חביבו והפטיר בלחש: "באתי לשמור עליך". הבן לא הבין במה מדובר הקשה בחרדה לברר מה הכוונה, אך מרן הפטיר שוב, "באתי לשמור עליך". אמר ולא יסף. ושוב עצם את עיניו. הרטט בחדר הלימוד הישן – בלשכת הגזית של הדור – הורגש היטב. אף אחד לא הבין אז כוונתו הטמירה, הטמירה והנעלמת. שלושה שבועות לאחר מכן בעיצומו של פורים דמוקפין יסתלק מרן שר התורה ורבן של כל בני הגולה הגאון רבי חיים קניבסקי לשמי מעלה, ואז יבינו התלמידים והמקורבים: משהו שמיימי אירע כאן. הוא בא לשמור עליו. איש לא יבין, איש לא יידע.

בכדי לעמוד על הקשר בין האב לבן, צריכים אנו לנדוד שנים אחריה. בעודו ילד קטן זכה הנער יצחק שאול לקשר רציף עם אביו. היה זה במסגרת לימודם הקבוע לסיום הש"ס. הם למדו מידי ערב, לא פיספסו אף יום. מן הסתם לנער הצעיר הקביעות הייתה קשה, הרי גם לו היו חברים, גם לו היו משחקי נעורים, אך על זה הוא לא וויתר מעולם. ערב ערב הוא היה שם בחדר הלימוד המפורסם, גומע עם אביו עוד דף ועוד דף, יונק ממנו את אהבת התורה, את דרך התורה ואת כוח התורה.

התוצאה הייתה כדאית. בהגיעו למצוות סיים הנער יצחק שאול קניבסקי בפעם הראשונה לחייו את הש"ס כולו, מברכות ועד נידה, ללא הפסקה של רגע. היה זה מעמד מרגש. מעמד שגם אביו, מרן הגר"ח התרגש ממנו. לא בכל יום זוכים לסיים עם הבן הקטן את הש"ס. העתיד היה מזהיר לחלוטין. הנער גילה כישורי זיכרון מבריקים, ובעיקר כח התמדה שאין לו אח וריע.

המסלול של הנער היה שונה מאחיו שנדדו לישיבות מרוחקות יותר. הוא נשאר קרוב לאביו וקבע את לימודיו בישיבת פוניבז' המעטירה בבני ברק. הקשר אז רק הלך וגבר. קשר דם. קשר של תורה ויראה. מידי יום הנער היה חוזר לבית, לומד עם אביו. לא מפספס אף יום. לימים, סיפר הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי כי "כשהייתי ילד ונער כמעט ולא יצאתי מהאיזור. תמיד פחדתי שמא אפסיד את תפילת מעריב בלדרמן עם אבא. זה היה פחד אמיתי. אם הייתי יוצא תמיד הייתי בודק שאספיק לחזור בזמן".

ואכן כך היה עד ליומו האחרון של אביו, הבן החביב, זה שידו לא משה מידי אביו לא פספס אף יום במחיצתו. גם בשנים הראשונות שלאחר נישואיו עם ביתו של הגאון רבי בנימין קורלנסקי, חתנו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ, הוא הקפיד על כך בקביעות. שלא יעבור יום בלי לימוד עם אבא.

הקביעות הזו נמשכה עשרות שנים. והגיעה לשיאים חדשים לאחר פטירת הרבנית בת שבע אסתר ע"ה. הבן שדאג לאביו הפקיר את חייו האישיים ועבר לגור בדירת אביו. שם כשהוא קרוב קרוב הוא שהה במחיצת אביו הקדוש 24 שעות ביממה. משמשו, מסייעו, ובעיקר יונק מקדושתו ואור תורתו.

יעיד על כך הלילה הראשון לאחר פטירת אביו, הבן שניגש לשנת הלילה הפטיר למשפחתו, "זו הפעם הראשונה מזה עשור שאני מברך את ברכת המפיל לפני שאני הולך לישון". הדברים האלה מרעישים ומפליאים כאחד. במשך עשור. מפטירת הרבנית ועד פטירת מרן שר התורה הבן לא הלך לישון בלילה. הוא היה שם בחדר, סמוך למיטת אביו לומד ולומד. עדויות רבות מספרות על כך שגם בשעות לא שעות הבן רבי יצחק שאול היה ישוב בסמוך לאביו, גמרתו הגדולה פתוחה לפניו, והוא יושב כך ומזמזם את הניגון המוכר של אביו. ספק ניגון ספק זימזום.

בבית פנימה כבר מדברים על זה בהשתאות שנים רבות. כל אימת שמרן הרב היה חלוש קמעא או שהיה טרוד בלימוד היה מפנה באורח קבע את תלמידיו ומקורביו לבנו הגרי"ש. "תלך אליו. מה שהוא יגיד לך תעשה", הוא היה אומר תמיד. תלמידים מספרים כי כשהיה חלוש ובפרט בתקופה האחרונה לחייו גם את ההמונים שצבאו על דלתותיו בכדי להיפקד בדבר ישועה ורחמים היה משגר לבנו חביבו. "תבקשו ברכות מרבי יצחק שאול", היה המשפט שגור על לשונו, פעמים היה גם מוסיף, "מה שהוא מברך יתקיים".

לא פלא אם כן שמשמיים סובבו שהוא ובנו הרב יעקב ישראל קניבסקי היו היחידים שזכו להיות ברגעים הטמירים בהם נשמתו של קודש הקדשים מרן שר התורה זיע"א עלתה השמיימה. הנכד המסור רבי יעקב ישראל סיפר לאחר הפטירה כי אביו מרן הגרי"ש עמד שם בסמוך למיטה וכי עוד לפני שחשבו שמרן נפטר ומצבו הבריאותי לא היה ברור הוא זעק "שמע ישראל", הוא הרגיש שאביו עולה השמיימה. הקשר העז שלא פסק לרגע המשיך עד רגע הפטירה וגם הרבה אחרי. קשר שגם כיום לא מפסיק לרגע.

התמדתו היא מן המופלאות. מיום עומדו על דעתו הוא מסיים מידי שנה את התורה כולה. בדיוק כמו אביו. ש"ס בבלי, ירושלמי, סיפרי, ספרא, רמב"ם, שולחן ערוך, משנה ברורה. ובשקט בשקט גם זוהר וקבלה. בדיוק כמו אביו הוא יברח מעיני ההמונים, יסגור את הדלת אחריו ושם ישקע בעולמות אחרים.

נדמה כי כוח התורה עבר במדויק גם לבן הצעיר. מאז פטירת אביו המונים לא יודעים מנחם. תלמידים שצעדו עם מרן שר התורה במשך שנים רבות פתאום חשו אבודים. אך דווקא אז זרחה אורו של רבי יצחק שאול. שם הם מוצאים מנחם. הוא חד כמו אביו, ידען כמו אביו. אנשים שהגיעו להתייעצות במעונו מספרים על ראייה חדה, משהו שהוא כמעט כמו רוח הקודש. נדמה שאביו העביר לו בירושה גם כוחות נעלים ועל כך יעיד המעשה הבא.

אברך צעיר שפנה לעולם העבודה הסתפק לעזוב את מקום עבודתו למקום מפורסם ונחשק יותר. התשלום גם היה גבוה יותר. מנגד מקום עבודתו הנוכחי שמור היה יותר ברוחניות. הספק הכביד והוא החליט לעלות לרשב"ם 23. שם בחדר המפורסם ישב הבן רבי יצחק שאול. הוא ניגש ושטח את שאלתו מבלי לפרט את הסיבה הרוחנית. רק אמר, "מציעים לי עבודה מכניסה יותר כלכלית. האם לעזוב את מקום עבודתי או לא". הגרי"ש הרים את עיניו מהגמרא ומיד אמר, "הסביבה במקום העבודה החדש נקייה?", האברך היה בהלם והפטיר כי אכן המקום אינו נקי מבחינה רוחנית. "אם כן", אמר הגרי"ש, "תשאר במקום עבודתך ותראה שתרוויח הרבה יותר". חודשיים מאז חלפו ואותו אברך קיבל העלאה במשכורת, כמעט כפול ממה שהציעו לו המקום העבודה החלופי.

זהו לא סיפור יחיד. אנשים שמשחרים לפתחו מספרים על מופתים שמתנהלים שם באורח קבע. נדמה כי צריך לומר זאת כך: "האור ברשב"ם לא כבה". מאז הפטירה חולש רבי יצחק שאול על מוסדות תורה וכוללים שהוקמו לזכר נשמת אביו ועומדות בנשיאותו. הוא מכוון את סדרי הלימוד, את הנהגות המקום ובעיקר דואג שיהיו המה מקומות ראויים לזכר אביו.

כך גם, מידי בוקר מתכנסים ברשב"ם 23 קבוצת אברכים בני עלייה שם הם לומדים בראשות הגרי"ש עד לתפילת שחרית כוותיקין. גם בשעות הצהריים יש במקום סדר לימוד עד שעות הערב. התורה לא מפסיקה שם לרגע. גם כוללים נוספים הוקמו בנשיאות הבן כמו כולל שי"ח ישראל במודיעין עילית העומד בראשות תלמידו הקרוב של מרן, הגאון רבי ישראל תנחום דרדק שליט"א. כארבעים אברכים בני עלייה מתכנסים עוד קודם עלות השחר ללימוד עם תפילת שחרית כוותיקין. בדיוק כפי שהקפיד מרן זיע"א. הבשורה היא מהפכנית במיוחד. כאשר מי שעומד בנשיאות מהפכת התורה הזו היא הוא הגרי"ש.

גם בארגון "שיח אמונה" לא שוקטים על המשמר. עשרות אלפי בחורים, נערים ואברכים לוקחים חלק מידי יום ביומו במסלולי הלימוד לעילוי נשמת מרן במסגרת "שיח התורה". נבחנים ולומדים בצורה מעוררת השראה. גם במקרה הזה מי שעומד בנשיאות המהפכה הוא הגרי"ש. אדם שיושב ולומד מבוקר ועד ערב אך בד בבד דואג בכל רגע נתון להנציח את זכר אביו הקדוש.

מידי יום מוסר הגרי"ש שיעור ירושלמי בבית הכנסת לדרמן. שם במקום בו מסר אביו את שיעור הירושלמי לזכר מרן הסטייפלער הוא מוסר שיעור לזכר נשמת אביו. במקום משתתפים עשרות בני עלייה מופלגים שמספרים על כושר הסברה מפליא ובעיקר כלשונם: "כשהוא קורא את הירושלמי אתה פתאום מבין את הדף במהירות ובבהירות. אי אפשר להסביר זאת במילים".

לאחר תפילת מנחה הוא ישוב למעונו שם בדרך קבע ימתינו לו אנשים הזקוקים לברכה ולעצה. גם אנשים שאינם תושבי המקום נצפים שם באורח קבע. כאלה המגיעים מארצות הברית הרחוקה, צרפת ואירופה. העיניים כולם נשואות לאותו בית מפורסם ברשב"ם 23.

זוג שציפה במשך שנים ארוכות לפרי בטן ביקש מחבר וותיק שיכניס אותם לגרי"ש. הם אמנם התגוררו בארצות הברית אך הם תכננו להגיע במיוחד ארצה. החבר שקשר היה לו עם הבית המפורסם תיאם איתם מועד ושעה והכניס אותם לחדר הלימוד המפורסם. הגרי"ש הביט בפתקה עם שמותיהם ובירך: "בקרוב ממש תזכו לילד". הבשורות הטובות מעבר לים הגיעו במהירות. הזוג נפקד בחסדי שמים.

המעשים האלה מתרחשים מידי יום, כך שההתעכבות בהם לא מוסיפה מאומה. חשוב יותר להתמקד בסדר יומי העמוס. בשעות הרבות, שמונה עשר במספר, שהוא יושב והוגה בתורה בין כותלי הבית שם סיים מרן שר התורה את הש"ס יותר ממאה פעמים.

מידי שבוע יגיעו לחדרו ילדים שיבקשו להיבחן על חוק לימודם כמו גם בחורים ואברכים שמתקשים בסוגיא מורכבת. לכולם הוא יאיר את פניו, לכולם הוא יענה במקום. ישיבות רבות המגיעות ארצה נוהגות לפקוד את מעונו, לשמוע דברי חיזוק, להתברך ולראות מקרוב את הפלא. פלא שנקרא ברא כרעיה דאבוה.

גם בקשות הסנדקאות זורמות לפתחו. זמנו אמנם קצוב אך לזה הוא יפנה מסדר יומו העמוס. בדיוק כפי שנהג אביו. רגע לפני שהוא יתיישב לכיבוד הוא יתעטף בטלית המפורסמת. טלית הבריתות של אביו זיע"א שקיבלה בירושה מאביו מרן הסטייפלער. שלושה דורות של סנדקאויות, שלושה דורות של התעטפות בטלית המקודשת. לא דבר של מה בכך. האור ברשב"ם שנדלק אי שם לפני עשרות שנים לא כבה. הוא שם, באותו מקום, באותו פינה, יושב עם הגמרא, ומאיר להמונים. כוח התורה וכוח הברכה נמצאים שם עדיין, מרעיפים ישועות וברכות להמונים. נדמה כי לאחר שכבה השמש, זרחה השמש.

הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט”א נחשב לבנו הקרוב ביותר של מרן שר התורה, למרות שהוא צעיר הילדים, מרן חיבבו והעריצו עד למאוד, יש שיגידו מפאת שקיעות תורתו, ויש שיגידו מפאת מסירותו הרבה למען אביו מאז הסתלקותה של הרבנית בת שבע אסתר ע”ה. 

 מרן שר התורה לא חשף את הרהורי ליבו, מלבד בפני בנו הצעיר הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי, בפניו הוא חשף את כל צפונות ליבו. לפני מספר שנים כשאנשים רבים עמדו במעלה המדרגות המפורסמות ברחוב רשב”ם 23 בבני ברק. מרן שר התורה שרק ביקש ללמוד הצטער על ריבוי הפוקדים את מעונו שהפריעו אותן מסדרי לימודיו הקפדניים. לאחר מספר רגעים הוא הביט לעבר ההמון ואמר, “מה אתם רוצים ממני? תבקשו ברכה מהבן שלי, מרבי יצחק שאול”. היה זה משפט נדיר וחסר תקדים, משפט שמעולם לא יצא מפיו של מרן שר התורה, אך נדמה שהוא הכיר יותר מכולם את בנו חביבו. האם במרוצת השנים נראה הבן החביב של מרן מנהיג את מועצת גדולי התורה? התשובה עשויה להיות חיובית באם אכן ייענה לבקשות החוזרות ונשנות מצד רבנים רבים ליטול על כתפיו בעתיד את עול ההנהגה.