כך מדווחים העיתונאים המתלווים לראש הממשלה את תדרוכיו

חשיפה ונזיפה

בניגוד לכללים המקובלים: סערה תקשורתית פנימית סביב חשיפת "המקור המדיני"

ה"גילוי" ו"החשיפה" של כתב חדשות 12 (ירון אברהם) מיהו "הגורם המדיני הבכיר", שדחה את הפרסומים לפיהם קיימת הסכמה ישראלית להפסקת אש תמורת עסקת החטופים, גרם לסערה פנימית בכלי התקשורת השונים. חלקם צידדו ב"גילוי" לפיו "המקור המדיני" הינו ראש הממשלה עצמו. חלקם התנגדו לכך, בטענה שיש כללים מקצועיים ברורים בכל הקשור לאי חשיפת מקורות, גם אם כולם יודעים מיהו "הגורם המדיני הבכיר".

הכתב עצמו התבצר בעמדתו ולא נתן לאף אחד למתוח עליו ביקורת, תוך טענה שהוא עובד למען הציבור ולא בלשכת ראה"מ, ולכן מותר לו לחשוף את מה שכולם ממילא יודעים. מנגד נטען כלפיו, כי אלו הכללים המחייבים את הכתבים, ואם אינו מקבל אותם, הוא יכול להחליף מקצוע , או לעבור לתפקיד אחר בתקשורת שאינו כתב מדיני. ואכן אין שום הצדקה, שהכתב מקבל תדריך מלשכת ראש הממשלה, בהנחה שהוא שומר על הכללים, ורגע לאחר מכן מפר אותם, כאשר הדברים אינם לרוחו. זו אינה תקשורת. זו פוליטיקה.

חשוב לציין ש"המקור המדיני הבכיר" מחזיק בשיקולים שונים, מדוע אינו מגיב בשמו, מתוך רצון להעביר מסר שאינו רשמי. אולם הכתב הנ"ל החליט כאמור על דעת עצמו להפר את הכללים, תוך שהוא מסביר בדיעבד, כי המקור המדיני, שהוא נתניהו, רצה לייצר מצב כאילו כל הקבינט חושב כמוהו ולא כך הדבר.

מדובר כמובן בטענה אווילית, שהרי הכתב יכול היה מיד לאחר הדיווח על "המקור המדיני" להדגיש שיש גם דעות אחרות בקבינט. אולם הוא (הכתב) בחר להביע את דעותיו שלו במסווה של דיווח ענייני. המגוחך היה שבהמשך לאותו דיווח ממש, לאחר שחשף כי המקור המדיני הבכיר הוא ראש הממשלה, ציטט הכתב "מקור ביטחוני" והפעם לא ציין את שמו. צביעות בשידור חי – קווים לדמותה. 

אביב בושינסקי, שבעבר היה דוברו של ראש הממשלה נתניהו (וכיום אינו נמנע מלמתוח עליו ביקורת, כאשר הוא מוצא לנכון), יצא נגד חשיפת שמו של "המקור המדיני", וניסה להסביר לכתב את טעותו, תוך שהוא מציין כי נהג בצורה בלתי מכובדת בניגוד לכללים. "אם אתה רוצה לקבל את התדריך מפי גורם מדיני, תקבל! אם אינך רוצה, אל תקבל ואל תצטט! אבל אי אפשר לאחוז בחבל משני קצותיו", הסביר מניסיונו האישי. הכתב המשיך להתווכח ולא הניח לבושינסקי לסיים את טיעוניו. ככה זה כאשר מתבצרים בעמדות פוליטיות במסווה תקשורתי.

וללא קשר לכל הוויכוח הזה, חשוב כאן לציין שהמסר עצמו של "הגורם המדיני הבכיר" לפיו  ישראל לא תסכים בשום אופן לסיום המלחמה כחלק מהסכם לשחרור החטופים, הועבר בעיצומה של שבת קודש, כמו גם תגובת בני גנץ בנושא. המחאה על כך היא כפולה: מדובר בשני דברים חמורים ביותר, שאינם מקובלים ואסור שייעשו. אפשר היה לדחות את כל השיח הזה למוצאי שבת. גם בכך יש "כללים ממלכתיים" מקובלים, שאין להפר אותם. 

קוד ידוע

הכתבים הוותיקים יודעים מניסיונם: מסיבות העיתונאים הפומביות אינן מצמיחות כותרות

כל מי שנסע אי פעם במטוס ראש הממשלה למסעות מדיניים בחו"ל, ובעצם כל כתב מדיני מכיר את שם הקוד – "מקור מדיני בכיר". אביב בושינסקי שצוטט לעיל, הזכיר בדבריו את התדריכים המדיניים הניתנים במטוסו של ראש הממשלה מ"הגורם הבכיר". לי זה הזכיר את הטיסה הראשונה שלי במטוסו של ראש הממשלה לפני כ-25 שנים, כאשר נחשפתי בפעם הראשונה לתדרוכים מפי "הגורם המדיני הבכיר".

בעבר הרחוק כתבתי על כך (באחד ממוספי החגים), אך הדברים אקטואליים מתמיד, כיוון שהם פותחים צוהר למתנהל מאחורי הקלעים סביב "הגורם המדיני".

היה זה בטיסה עם ראה"מ נתניהו בשלהי כהונתו (ב-99) למדינות חבר העמים, רוסיה אוקראינה וגרוזיה (שהיום נקראת גיאורגיה). חודשים ספורים לאחר מכן, הפסיד נתניהו את ראשות הממשלה לאהוד ברק. הדריכות והמתח לקראת הבחירות הורגשו היטב בחלל האוויר, ולא עזרו כל הלצותיו של שר החוץ דאז, אריאל שרון, שהיה גם הוא על המטוס.

לאחר כל פגישה מדינית שערך נתניהו בשלוש המדינות הללו, נערכה מסיבת עיתונאים בה נשאלו שאלות ונשמעו תשובות. הכתבים הצעירים (ואני בתוכם) מיהרו לרשום כל מילה והיו בטוחים שבכך הם עושים את מלאכתם נאמנה. אולם כשהבטנו הצידה, ראינו שהכתבים הוותיקים יותר, לא רושמים דבר. באותם רגעים חשבנו שהם סומכים על זיכרונם הטוב. רק בהמשך הבנו שמדובר במשהו אחר לחלוטין.

הכתבים הוותיקים ידעו מניסיונם, כי מסיבות העיתונאים הפומביות אינן מצמיחות כותרות. לכל היותר אזכור קל בתקשורת. הדברים הרציניים והחשובים יותר, מגיעים בהמשך מפי "מקור מדיני רם דרג" כפי שאכן היה.

מיד בתום מסיבת העיתונאים, הגיעו יועצי התקשורת של ראה"מ והסתודדו עם הכתבים, תוך שהם מזמינים את כולם ל"תדרוך עומק מפי מקור מדיני בכיר". הכתבים הוותיקים הבינו מיד את שם הקוד. אנחנו עדיין לא.

"מיד תשמע פרטים עסיסיים מתוך חדרי השיחות", נידב לי אחד הוותיקים מידע. "כל מה ששמעת עד עכשיו שווה כקליפת השום". באותם רגעים חשבנו כי "המקור המדיני הבכיר" יהיה אחד מאנשי לשכתו של ראה"מ, שמא היועץ המדיני או בכיר אחר במשרד החוץ. מה רבה הייתה הפתעתנו כאשר לחדר התדרוכים נכנס ראש הממשלה עצמו.

בחינת פניהם של הכתבים הוותיקים, הראתה שאיש מהם אינו מופתע. אחד מהם טרח והגניב מבט לעברי כאומר: אמרתי לך. ההמשך גם הוא היה מעניין ומרתק ולימד אותנו רבות. בקטע הבא.

זהה את המקור

כך מנסים הכתבים להסיר את העמימות סביב "המקור הבכיר", אך עדיין שומרים על הכללים

ראש הממשלה נתניהו, עבר מכתב לכתב, לחץ יד, התעניין בשמות של אלו שלא הכיר ורק אז עבר לתדריך עצמו. המשפט הראשון שלו הבהיר את כל התמונה, שליוותה את עבודתנו הלאה לאורך השנים.

"אני מבקש שתצטטו את דבריי כ'מקור מדיני בכיר'", ביקש. הכתבים שכבר הכירו את הנוהל, הנהנו בראשם. איש לא הביע התנגדות. אף אחד לא חשב שאולי מדובר בעיתונות שאינה הוגנת. אלו הם כללי המשחק המוכרים. לעיתים ראה"מ עצמו מבקש להיות מצוטט כ"מקור מדיני בכיר" ולעיתים עושים זאת עוזריו בשמו, רגע לפני שהוא נכנס לתדריך.

בכל מקרה, רק אז הבנו הכתבים הצעירים, שזו לנו הנסיעה הראשונה בפמליית ראה"מ, כיצד הדברים פועלים ומיהו אותו "מקור מדיני בכיר", שמצוטט כל היום בתקשורת. רק אז הבנו, שאין מדובר באיזה פקיד אלמוני במשרד ממשלתי, שנוהג להדליף סודות כמוסים מהחדר פנימה.

חשוב לציין שאין מדובר בהמצאה ישראלית. הדבר מקובל בכל העולם, בעיקר בתדרוכים של מנהיגים לאחר פגישותיהם עם ראשי מדינות אחרות. המנהיג המבקש באמצעות התקשורת לספר לציבור מה היה בפגישה, נמנע מטעמי נימוס ודיפלומטיה להדליף ולהוציא החוצה פרטים מהשיחה שהייתה סגורה. הוא לא מעוניין שבן שיחו יקרא בעיתון או ישמע בתקשורת ציטוטים ישירים בשמו הוא. זאת למרות שבאותה שעה ממש, מתדרך בן שיחו את העיתונאים שלו באותה צורה. המשחק (שמא השקר) הדיפלומטי ידוע לכולם, ולמרות כך הם לא נמנעים לעשות בו שימוש.    

הדבר חוזר על עצמו גם בשיחות שבין אישים פוליטיים או אפילו בתדרוכים צבאיים, כשהמקור המצוטט יכול להיות שר הביטחון או הרמטכ"ל עצמו. השימוש התכוף הזה הופך פעמים רבות למגוחך. זה קורה בעיקר במטוסו של ראה"מ בדרך לפגישות מדיניות או בחזור מהן. 

ראשי ממשלות לדורותיהם נוהגים לצאת ממושביהם בקדמת המטוס ולהגיע לחלק האחורי בו יושבים העיתונאים. כולם מתקבצים סביב ראש הממשלה, איש לא מקליט ולא מצלם, ואז שוב חוזר על עצמו התרגיל המוכר: השיחה מותנית בכך שהעיתונאים ללא יוצא מהכלל, יעבירו את המידע אך ורק בנוסח של "מקור מדיני בכיר".    

עם השנים כאשר התחרות בין כלי התקשורת גברה וכל אחד מנסה לשוות יתר אמינות למידע שהוא מביא, מנסים הכתבים להסיר בזהירות את מעטה העמימות וההסוואה סביב "המקור המדיני הבכיר", אך עדיין ללא שבירת הכללים המקובלים.

וכך קרה שעיתונאי אחד תיאר את מוסר התדרוך כ"מקור בכיר במטוסו של ראה"מ". חברו ששמע זאת הגדיל והוסיף: "מקור בכיר מאד במטוסו של ראה"מ". לשלישי כבר לא נותרה ברירה והוא דיווח על "מקור שאין בכיר ממנו, היושב במטוס ליד רעיית ראה"מ". שבת שלום.  

פורסם ונכתב במקור במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן