שר הבטחון גלנט ערך מסיבת עיתונאים והביע ביקורת חריפה על ראש הממשלה: "ממשל צבאי בעזה – יעלה בדם ובקורבנות ללא תכלית". ראש הממשלה נתניהו לא נשאר חייב וענה בסרטון וידאו: "אני לא מוכן להחליף את חמאסטן בפתחסטן".
עוד לפני שנכנסים לשאלה מי צודק – אני בדעה שבעת מלחמה אסור לשר הבטחון לתקוף פומבית את ראש הממשלה. איזה מסר זה מעביר לחיילים המוסרים את נפשם למען המדינה? איזה מסר של פלגנות זה מעביר לעם? המקום להביע דעות וגם נחרצות הוא בישיבות הקבינט והממשלה. ורק שם. בעניין זה שר הבטחון גלנט טעה.
ובאשר למהות? בואו נודה על האמת – ישראל בבעיה. המלחמה נמשכת למעלה משבעה חודשים ואיש אינו רואה לה סוף. אם לא נתפוס את ראשי חמאס – המלחמה בעזה עלולה להמשך עוד חודשים ארוכים, כאשר אנחנו משמידים עוד ועוד מחבלים, אבל החמאס ממשיך לשגר רקטות לעבר יישובי עוטף עזה, חיילים עלולים להיפגע וכניעה – אין.
לא זו בלבד אלא שהדשדוש הזה מקרין גם על הצפון. בתחילה ניתן היה להבין ולהסכים למדיניות הממשלתית לפיה בואו קודם נסיים את האירועים בדרום ואחר כך נתפנה לצפון ונגיע להסדרה בלי מלחמה, ואם יהיה צורך עם מלחמה.
הבעיה היא ששבעה חודשים החיזבאללה יורה כל יום רקטות, כטב"מים ובעיקר נ"ט לעבר יישובינו, הורג ופוצע אנשים ומונע מעשרות אלפי תושבי הצפון לחזור לביתם. מצב קשה.
זה הזמן לבחון מחדש את האסטרטגיה של ישראל. מה שהיה נכון עד עכשיו – המתנה בצפון עד להסדרת המערכה בדרום – כבר אינו נכון לאור העובדה שאין שום סימן לסיום המלחמה בדרום.
נראה שהגיע רגע ההכרעה של ישראל: או שחותרים לסיום מהיר של המאבק בעזה – או שפותחים גם במלחמה בצפון. ובתוך כך, כמובן שבשיח בימים האחרונים כבר לא מזכירים מספיק את החטופים. אם המלחמה בעזה תמשך ותמשך ותמשך, כפי שנראה עכשיו, החטופים ימשיכו להיות בשבי החמאס, מי יועד עוד כמה זמן.
הקרב על חוק הגיוס
ובתוך כל זה צץ לו חוק הגיוס. אומרים שנתניהו עשה תרגיל והעלה מן האוב את הצעת חוק הגיוס שעברה בקריאה ראשונה בזמן הממשלה הקודמת – ממשלת בנט-לפיד. התרגיל הוא בכך שכביכול גנץ שהיה שר בטחון באותה ממשלה ושהוא הוא אחראי לחוק ההוא – לא יוכל להתנגד. והנה גנץ התנגד בקלות באומרו שהנסיבות השתנו מאז ה 7 באוקטובר, והשחוק ההוא אינו עונה על הצרכים של צה"ל כיום.
להתנגדות גנץ הצטרפו גם גדעון סער ואביגדור ליברמן. מבחינת הצדק המוחלט הם צודקים – צה"ל של לפני ה-7 באוקטובר יכול היה להסתדר גם עם גיוס סמלי של חרדים, ואילו היום, לאור המלחמה, הצורך נהיה אמיתי.
ואחרי כל זה אם הם באמת רוצים לגייס חרדים, הם צריכים לתמוך בקידום חוק הגיוס כפי שהביאה אותו הממשלה הקודמת וכפי שמוצג עכשיו על ידי ממשלת נתניהו. למה? אני מאמין שאם רוצים לגייס את החרדים, צריך להתחיל במשהו, גם אם לא מושלם. להתחיל לסובב את הגלגל, שהחרדים יתגייסו גם אם במספרים קטנים. אני מאמין שבסוף היום, חוק בהסכמה, יביא לגיוס רב יותר של חרדים.
אנחנו תמיד מחפשים את המושלם. לפעמים כדאי לוותר כדי להניע תהליכים בריאים וחשובים.
