אלפים השתתפו בשיחת הכנה לקבלת התורה ממרן הגרמ"ה הירש

אלפים רבים מבני ירושלים תפסו כל פינה אפשרית בקומפלקס הבניינים של ישיבת מיר כדי לשמוע את משא רבינו הגדול מנהיג עולם הישיבות מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש לקראת חג מתן תורה. גלריה מסכמת ותיעוד וידאו. קרדיט: דוד דביר מדיה

משא מרן ראש הישיבה שליט"א:

כמעט ערב שבועות, הזמן שאנחנו מתכוננים צריכים להתכונן לקבלת התורה שלנו כמוש"כ וידוע ברמח"ל ועוד ספרים שהגילויים הכוחות הרוחניים שהיו בזמן של כל מאורעות הגדולים שהיו בכלל ישראל מתחג בכל שנה ושנה ויש אצלינו את הכח גם היום לקבל איזה מדריגה של קבלת התורה ויש עוד דברים שצריכים לקבל ועל זה נדבר.

הגמרא אומרת בפסחים ר' יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדו לי עגלא תלתא אי לאו ההוא יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. אומר רש"י, אי לאו ההוא יומא: שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי הרבה אנשים בשוק ששמן יוסף ומה ביני לבינן. אי לאו ההוא יומא שעל ידי זה למדתי ונתרוממתי כמה יוסף איכא בשוקא.

והאחרונים שואלים מהו ההוא יומא, שיאמר לולי מתן תורה, עוד שואלים, הרי בלי זה היה תוהו ובהו ולא רק כמה יוסף איכא בשוקא, וגם לא 'ההוא יומא' ביום ז' היה קבלת התורה ולא יום ו'. וגם עוד אפשר לשאול, הוא אומר כמה יוסף איכא בשוקא, אם ח"ו לולי ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא, ר' יוסף היה גדול הדור, עילוי גדול, נתאר לעצמנו כל התנאים.. והוא היה גדול הדור, וח"ו אי לא ההוא יומא היה מדען גדול רופא גדול מהנדס גדול, אבל לא כמו הרבה יוסף איכא בשוקא?

רש"י אומר את התשובה: אי לאו ההוא יומא שנתרוממתי, בלי אותו היום היה אותו יוסף, אולי ידע רפואה ומדע, אבל אותו בן אדם כמו כולם, בגלל ההוא יומא נתרוממתי אני משהו אחר. משהו אחר לגמרי. אי לאו ההוא יומא.

ביחס לשאלות האחרות, שאחרונים שואלים על המימרא הזו. הנתיבות בנחלת יעקב בא ורוצה לתת טעם שאומרים שלוש ברכות בבוקר לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר בנו, ורצה להסביר הפשט בשלשה ברכות האלו. ואומר כך: אף שנתן הקב"ה שבע מצות לאדם ובני נח יש הפרש גדול בין השבע מצות שלהם והתרי"ג מצות שלנו, ויש הבדל בג' דברים, ואלו הברכות. הפרש אחד אנחנו מקיימים מצוה בלימוד התורה, ואצל הגויים זה לא אחד מהשבע מצות ללמוד התורה של השבע מצות ואנחנו מחוייבים ללמוד תורה על המצוות. הפרש שני, יש לנו פנימיות התורה הקבלה והסוד, בשבע מצות אין פנימיות התורה. הדבר השלישי מה שידוע הגמרא בב"מ הויכוח בין ר"א והתנאים על תנורו של עכנאי ויצתה בת קול הל' כר"א אמר ר' יהושע תורה לא בשמים. ומבאר הדרשות הר"ן, שהיה ענין מה שכלל ישראל בסהנדרין פוסקים על פי הכללים של פסק אמיתי ופוסקים על פי זה לשמה, אעפ"י שלא הגיעו לאמת לאמיתו זה נהפך להיות ההלכה. וזה הדבר השלישי שבודאי אין בשבע מצות של בני נח, הכח הזה, אם אנשי בני נח יעשה איזה בי"ד ובית משפט ויפסוק איזה דבר לא נכון, זה לא יועיל, וזה נשאר מה שהיה כמו שניתן, אבל אנחנו זה הקב"ה נתן לנו את התורה, וידוע נתן לנו את הכח לגבי זה.

 וזה הוא מסביר, זה השלשה ברכות, הברכה הראשונה לעסוק בד"ת שזה הדבר הראשון שיש לנו לעסוק וזה אין להם. הדבר השני הפנימיות צריך ס"ד מיוחדת שהקב"ה, המלמד תורה לעמו ישראל, והברכה השלישית אשר בחר בחנו מכל העמים ונתן לנו את התורה, שנתן לנו את התורה.

אלו הג' דברים שמבאר הנתיבות שיש בין כלל ישראל לגוי.

ונדמה לי שיש עוד וורט, עוד דבר בזה.

רמח"ל אומר ת"ת הוא ענין מוכרח שזולתו אי אפשר לבוא למעשים כי אם לא ידע מה מצווה איך יעשהו, אמנם זולת כל זה יש בה טעם ותכלית גדול לשלמותו של האדם, ומסביר, בכלל ההשפעות הנשפעות מהקב"ה לצורך בריותיו יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות שענינה יותר יקר ומעולה מכל מה שאפשר שימצא בנמצאים והיינו שהוא התכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות שלו ית', ואמנם קשר הקב"ה את ההשפעה הזו בענין נברא ממנו ית' לתכלית זה והוא התורה.

זה התורה, התורה מביא לנו הכח הזה שאנחנו יכולים להתקשר ולהתדבק עם הקב"ה. בחינה מעלה אמיתית קרוב לקב"ה בעצמו זה התורה.

ואומר בקיצור אמצעי אחד נתן לנו הקל ית' שמו שמדריגתו גדולה מכל האמצעים המקרבים האדם אליו והוא הת"ת, הוא מקרב אלינו את הקב"ה, מדבק אותנו לקב"ה, ובזה מקיימים התכלית של הבריאה כמו שכתוב גם כן ברמח"ל, לא נברא האדם אלא להיות מידבק בבוראו , ומה מביא אותנו למדריגה הזו לתכלית הזו להדבק בבוראו – זה תורה. כח התורה, ואז מסביר הלאה שיש כמה וכמה מדריגות, מי שיודע מקרא מדריגה אחת, יודע יותר ובאיזה איכות, יש מדריגות ממדריגות, וכל מדריגה מתדבק יותק ומתרוממים יותר להדבבק בקב"ה.

וזה ודאי המדריגה הזו, הכח הזה שעל ידי ת"ת אפשר להגיע למדריגה של קרבה ודביקות בקב"ה זה יש לנו, לגויים אין את זה בכלל, לא שייך כל הענין הזה אצל גוים.

המג"א ידוע מקשה שאלה, אנחנו אומרים היום מתן תורתנו בשבועות, ומקשה הרי תורה נתנה ביום שביעי, והביה"ל מתרץ הענין הזה שדיברנו קודם, שנתינת התורה הכח הזה שיהיה לנו הכל שלנו להכריע וזה נהפך להיות הלכה, וזה ניתן ביום ו', כמו שכתוב בתוס' בע"ז דף ד' ו, זה ניתן ביום ו'.

ונוכל לומר שכל הדרגות שדברנו שיש בין גוי לישראל וכל המעלות וכוחות האלו ניתן ביום ו', ולפי זה מובן מאוד טוב מה שר' יוסף אמר אי לאו ההוא יומא, יום ו' באמת, בגלל ההוא יומא יום ו' שאילו לא ההוא יומא לא הייתי מתרומם בכלל היה תורה לימוד סתם, כמו שאומר רמח"ל הרי זה לימוד ככל הילמודים והסיבה שזה שונה כי קיבלנו את הכל על ידי תורה להדבק בקב"ה, אי לאו ההוא יומא של יום ו' רק היה יום ז', בלי זה היה כמו הגוים, ולא היה תוהו ובוהו, בשביל זה זה מספיק, אבל אי לאו ההוא יומא שהתרוממתי, הייתי לומד אבל לא שונה מכל אחד אחר, היום שאני לא יוסף בשוקא זה בגלל יום ו', קיבלתי את הכח הזה שלימוד התורה מרומם אותי מכל אחד, ולפי זה שאנחנו באים לפני שבועות אנחנו צריכים קודם כל לגבי קבלת התורה, בודאי ללמוד בהתמדה, אבל יש עצם הלימוד עצמו יש עוד דבר, שבעצם הלימוד עצמו מתרומם.

 במסכת אבות כתוב התקן עצמך למוד תורה אומר ריבנו יונה התקן עצמך למעט בתענוגים כדי שילמוד תורה הרבה כמו ששנינו כך היא דרכה של תורה וגו', לא רק כדי שיהיה זמן ללמוד, כי המרבה בעידונים  לא תשכון בתוכו החכמה, אדם שהוא גשמי זה סתירה לתורה, התקן עצמך ללמוד,  בשבילנו הפשט לא להתנזר, אבל לדעת שיש גבול. 

אומר רבינו יונה, אם אין דרך אין תורה, מפרש, ר"ל שצריך לתקן א"ע במידות ובזה תשכון התורה עליו, שאינה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות, לא שילמוד תורה ואחר כך יתקן המידות כי זה אי אפשר. יש פה שני דברים שאנחנו מדברים על הכנה לקבלת התורה.

חוץ מעצם הלימוד עצמו אבל יש התקן עצמך ללמוד תורה, את המידות ואת מיעוט התענוגים וזה גם כן חלק מההכנה שיש לנו עכשיו.

יש עוד ענין גדולי שאולי קשה יותר מבחינה מסויימת

אמרנו שצריך להכין את עצמנו, לא רק לת"ת אלא ליום ו', לשבועות, למדריגה שקיבלנו תורה שמתרוממים ומתגדלים בתורה, ואומר הרמח"ל אך התנאים הצריכים להתלוות לתלמוד הם היראה בתלמוד עצמו ותיקון המעשה בכל עת. כלומר יש תנאי לדבר הזה, התרוממות בת"ת יש לה תנאי: תיקון המעשים ויראה מהתלמוד עצמו. ומסביר, כי הנה כל כחה של התורה אינו אלא במה שקשר ותלה, יתברך, את השפעתו היקרה בה, עד שעל ידי הדיבור בה וההשכלה תימשך ההשפעה הגדולה ההיא, אך זולת זה – בלי שהקב"ה השפיע – לא היה הדיבור בה אלא כדיבור בשאר העסקים, או ספרי חכמות והשכלה בכל שאר מושכלות המציאות הטבעית למיניהם, שאין בם אלא ידיעת הענין ההוא, – אם לא מקיימים התנאי, אדם יכול ללמוד תורה, אבל הענין הזה של 'נתרוממתי' אם לא מקימים התנאי הוא לא יקבל את זה, וזה יהיה כמו כל החכמות.

אחד מהתנאים זה יראה מהתורה, כלומר כבוד התורה, הוא אומר כבוד התורה הפשט אפילו לא לשבת במקום שיש ספרים, זה חוסר כבוד התורה וזה מביא את הה הלימוד שלו יהיה ללומד ולומד ולומד וכל העלות הלאו להיות קרוב לקב"ה התכלית של הבריאה הוא חושב שמקייםם את זה בלימוד התורה לו, אבל אם לא לא לומד בצורה הנכונה כמו שח"ו למד מתמטיקה. לכבד את התורה

הגמרא אומרת מי שיכול ללמוד ואינו לומד מי שיכול לעסוק ואינו עוסק זה דבר ה' בזה, מי שמבטל תורה זה דר ה' בזה איזה חוסר כבוד ה' יש מביטול התורה

מה שרבינו ונה אומר מה שרמח"ל אומר זה מבהיל על הרעיון, דבר כזה שיכולים ללמוד וללמוד תורה וחושבים שעל ידי זה מקיימים את תכלית הבריאה שלנו – ורח"ל שום דבר.

יש כמובן מדריגות מדריגות, אבל כל אחד לפי המדריגה של חוסר כבוד של בזיון של ביטול תורה ברמה כזו, ממילא יכול להפוך להיות כמו סתם חכמה בעלמא וכל ההתרוממתי של ר' יוסף לא יהיה שם.

זה מבהיל.

וגם בזה צריכים להתחזק בדבר הזה, שזה אנחנו מתקרבים לשבועות, בלימוד התורה, במידות, בהסתפקות, אבל להתחזק בביטול תורה, וזה הדבר הכי קשה בשבילנו להתחזק בזה, ביטול תורה זה בזיון בדרגה מסויימת וזה מוריד את כל הענין הזה של השלימות שאנחנו מקבלים והדביקות שמפסידים אם אין את זה, וזה דבר קשה קשה מאוד.

להזכר מה שהקב"ה אמר למשה רבינו כה תאמר לישראל תגיד להם אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, להזכר בעוד סיבות, יתכן שאדם יחשוב זה בלתי אפשרי אני לא יכול להגיע למדריגות האלו שלא לבטל תורה, אני לא מדבר כמובן במאה אחוז אבל לכל הפחות כמו שר' איצל בלאזר אומר ששאר המצות אם אדם לא יניח תפילין יום אחד או לא יאכל מצה בפסח יצטער מאוד מאוד אבל מי שיבטל תורה כמה שעות בלי שום סיבה אמיתית ימשיך לחיות לא מרגיש לא יהיה פה את המדרגה הזו כמו שביטל מצוה או לולב, ואומר שעל ידי זה גורם לפי תוס' שאומר שגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, כי דואג ומצטער תמיד, ועל ידי זה מורידים את הת"ת למדריגה שאינה מצווה ועושה כך הוא אומר. אז לכל הפחות להגיע כדי שלא יהיה ח"ו מצב של ממש בזיון התורה, מצב שלא יהיה שום ענין של הדביקות וההתרוממות שבתורה, לכה"פ יהיה צער דואג ומצטער שביטלתי, לכה"פ המדריגה הזו צריך להיות זה אדם יכול לבקש מעצמו לא סתם לבטל, אין כאן סתם ביטול, ואז בס"ד ככה יהיה שיהיה כל הדברים מיעוט ביטל תורה ומממילא יותר מדריגה של התורה שמביאה לשלמות, היא התורה עם המידות טובות והמיעוט תענוגים, זה יביא לנו שיהיה בס"ד שנוכל להכנס לשבועות ולערב שבועות בכל הכח להגדיל תורה ולהאדירה וזה יביא כבוד שמים ומשיח צדקנו במהרה בימינו אמן.