בעוד מדינת ישראל הצליחה לבלום בצורה טובה יחסית את התפרצות נגיף הקורונה, לפחות זמנית, ותוך תשלום מחיר כלכלי, טורקיה מתמודדת בימים אלה עם משבר כפול – בריאותי וכלכלי. האחראי לכך הוא הנשיא ארדואן עם סירובו להטיל סגר מלא על ארצו, שתרם לכך שהתפרצות הנגיף בטורקיה היא מהחמורות בקרב השווקים המתפתחים.
עם זאת,מסביר היום בוואלה ד"ר גיל בפמיום הכלכלן הראשי של בנק לאומי ההימנעות מסגר מלא לא הצילה את הכלכלה הטורקית מירידה חדה בפעילות. מאזן התשלומים של טורקיה נמצא תחת לחץ הולך וגובר על רקע עצירת התיירות ש"ייבשה" את זרם תקבולי מטבע החוץ, וזרם תנועות הון יוצאות גדל במהירות, מה שהביא לירידה של קרוב ל-40% ביתרות המט"ח של טורקיה בחודשיים האחרונים. הפגיעה במאזן התשלומים, לצד ירידה באמון המשקיעים בקובעי המדיניות של טורקיה, מעלים את הסיכון למשבר מטבע נוסף במדינה, דומה לזה שחוותה ב-2018.
הלירה הטורקית דווקא עברה יחסית בשלום את חודש מרץ, אך מתחילת אפריל ובמהלך מאי, הלחץ עליה הולך וגובר, והיא פרצה לאחרונה את רף ה-7 לירות לדולר. הרקע לכך הוא החששות מהיקף התפרצות הנגיף בטורקיה וגם מקבלת החלטות שגויות מצד קובעי המדיניות, כפי שהיה במשבר המטבע של 2018.
החשש של המשקיעים הוא דווקא מהמאמצים של מקבלי ההחלטות להגן על הלירה הטורקית. יתרות מטבע החוץ של הבנק המרכזי הטורקי ירדו בקרוב ל-40% בתוך חודשיים, עקב התמיכה במטבע, שחייבה מכירה מהיתרות לשוק, ויתרות מדולדלות אלו, של 51 מיליארד דולר בלבד, מחווירות מול החובות החיצוניים לטווח-קצר של טורקיה, שמגיעים ליותר מ -170 מיליארד דולר.
קובעי המדיניות בטורקיה לא מוותרים ונוקטים צעדים נוספים להגן על ערך המטבע, משיחות עם בנקים מרכזיים בעולם להבטחת קווי החלפת מטבעות, דרך הטלת מגבלות חמורות על היבוא ועד יישום מגבלות על תנועות ההון, כגון הגבלת עסקאות של בנקים עם חברות זרות ל- 0.5% מההון שלהם, לעומת עד 10% עד כה.
ספק אם צעדים חריפים אלה יועילו, מאחר שהבעיה היא בפרמטרים הבסיסיים של המשק הטורקי: מדיניות כלכלית לא אמינה; בעיות במאזן תשלומים; האטת הצמיחה ואבטלה גבוהה; סיכונים גיאו-פוליטיים; ואינפלציה, שמוזנת על ידי התמסורת מהמטבע ההולך ונחלש ומחייבת שמירה על רמות ריבית גבוהות מאוד. זהו סיפור מוכר שלרוב איננו נגמר טוב.
המצב הנוכחי צפוי להציב את הבנק המרכזי במסלול התנגשות עם הנשיא ארדואן סביב הצורך להעלות עוד את שיעור הריבית המקומית ולבצע מהלכים תקציביים מצמצמים. לאחר הסבב של 2018, שבו ארדואן החליף/הכניע את כל קובעי המדיניות הכלכלית ולא טיפל בבעיות היסוד, ומתוך ספק שבסבב הנוכחי הבנק המרכזי יפעל במועד וכנדרש – גוברת הסכנה ליצירה של "ספירלה" של לחץ הולך וגובר על הלירה הטורקית. ב-2018 ראינו שהמטבע גם יכול לחוות פיחותים של 12% תוך יומיים. בסבב הנוכחי, שכבר הוביל את שער החליפין אל מעבר ל-7 לירות לדולר, יש פוטנציאל גם למהלך יתר שיביא את השער לכיוון של 8-9 לירות לדולר.
משבר מטבע נוסף יעלה את האינפלציה ויוסיף לחצים על משקי הבית, זאת בנוסף להשפעות הווירוס. כמו כן, תנאים פיננסיים הדוקים יותר יפגעו בהשקעה במשק הטורקי. במצב כזה, הסיכוי להתאוששות של ממש מרמות הפעילות הכלכלית הנמוכות מאוד כיום יפחת. בנסיבות אלו ועל סמך הניסיון מ-2018, פיחות חריף בלירה יסכן את יציבות המערכת הבנקאית הטורקית, שמצבה היום חלש מאשר בעת המשבר לפני שנתיים. קיים סיכון גדול יותר לקשיים של בנקים טורקיים לשרת את חובותיהם כלפי גורמים חיצוניים, זאת לנוכח העובדה מצב שחובות החוץ של טורקיה הם בעיקר לטווח הקצר וכמחצית מהם, 78.9 מיליארד דולר (10.3% מהתמ"ג), נמצאים במגזר הבנקאי.
יש לציין שהבנקים הטורקיים עדיין התמודדו בהצלחה עם המצב בחודש מרץ 2020 והייתה להם נגישות אל שוקי ההון הבינלאומיים. עם זאת, כפי שקרה ב-2018, הרעה משמעותית נוספת של המצב תעלה את האפשרות של כשלים בקרב בנקים . מצד סיכוני האשראי הבנקאיים, הבנקים הטורקיים נראים כבעלי יכולת להתמודד עם עלייה מחודשת, אך מוגבלת, בהיקפי האשראי הבעייתי. בהתחשב בכך שהלוואות במט"ח לסקטור הפרטי בטורקיה כפופות מזה זמן מה לקריטריונים מחמירים, ספק אם לירה טורקית חלשה יותר תהיה הזרז הישיר גידול משמעותי באשראי הבנקאי הבעייתי, ונראה שהמצב הכלכלי הבעייתי, של ירידת הפעילות במידה ניכרת, יהיה הגורם המכריע. נציין שלמרות הפיחות בלירה הטורקית בשנים האחרונות, חלקן של הלוואות מטבע החוץ שלא מתפקדות עדיין נמוך יחסית – בסביבות 1%.
על רקע זה, הולכות וגוברות ההערכות שהמציאות הכלכלית תאלץ בסופו של דבר את טורקיה לפנות לקרן המטבע הבינלאומית לקבלת תמיכה כספית. מדובר בהחלטה שתהיה קשה מאוד עבור הדרג הפוליטי, שנמנע מכך במשבר המטבע לפני שנתיים. עד שארדואן ימחל על כבודו, נראה שכלכלת טורקיה תמשיך לשקוע, והסבירות למשבר מטבע נוסף הולכת וגדלה. הפנייה לעזרה מקרן המטבע עלולה להגיע בשלב מאוחר מאוד ובכך להיות מהלך של מעט מדי ומאוחר מדי.
