מתנדבת זק"א מסרה את עדותה – ואנשי הממשל לא עצרו את הדמעות

"לאחר שראיתי את התמונות באוקראינה, לא יכולתי לדמיין שאראה משהו דומה במקום אחר. לא יכולתי אפילו לדמיין בסיוטי הגרועים ביותר שמשהו כזה יכול לקרות בשתי הארצות שאני כל כך מחוברת אליהן – זו שנולדתי בה והשנייה שגדלתי בה", סיימה את עדותה מתנדבת זק"א ולרי דיקשטיין והקהל מחה דמעה סוררת.

מספר שעות קודם לכן התאספו מאות אנשים אנשים בארמון הרפובליקה המפואר בקישינב שבמולדובה לטקס ציון 76 שנים למדינת ישראל שיזם שגריר ישראל במולדובה, הרב ד"ר יואל ליאון.

כ-250 אורחים נכבדים התכנסו בארמון הרפובליקה המפואר שבקישינב וביניהם סגן ראש ממשלת מולדובה, שר התרבות של מולדובה, סגני שרים ממשרדי החוץ, ההגנה, המשפטים והעבודה של מולדובה, שגרירים רבים ממדינות שונות (כולל סין, ארה"ב, צרפת, בריטניה, גרמניה, איטליה, רומניה, דנמרק, הונגריה, אוסטריה, ליטא, לטביה, אסטוניה), ראשי ארגוני האו"ם וארגונים בינלאומיים אחרים במולדובה, רבני ובכירי הקהילה היהודית מכל רחבי מולדובה (כולל מטרנסניסטריה) ואישי ציבור נוספים.

האווירה באירוע, שהתקיים בצל המלחמה שעודנה מתנהלת בישראל ועל רקע הזוועות שאירעו בשביעי באוקטובר, הייתה מעורבת: חגיגית מצד אחד ובעלת התייחסות מכובדת לטבח ולחטופים שעודם בשבי מצד שני. במהלך האירוע זכו האורחים לחוויה מטלטלת ומיוחדת כאשר הוצגה בפניהם "קפסולה 7.10" של מוזיאון "אנו". הקפסולה כללה תערוכת ציורים מרגשת של 25 אמנים שנפגעו מהטבח ב-7 באוקטובר 2023 או נהרגו במהלך המלחמה בעזה, פלייליסט מיוחד עם שירים שחוברו לזכר האירועים ווידיאו מרתק שהציג 300 תמונות שתיעדו את האירועים הטראגיים ואת ההתאוששות מהם בחודשים שלאחר מכן.

את האירוע הנחה שגריר ישראל במולדובה, הרב ד"ר יואל ליאון, שנשא דברים מרגשים על חוסנה של מדינת ישראל ועל חשיבות זיכרון קורבנות הטבח ושחרור החטופים. נאומים מרגשים נוספים נשאו סגן ראש הממשלה של מולדובה, שר התרבות של מולדובה, שהדגישו את הקשר החם בין ישראל למולדובה, גינו את החמאס וחזרו על הסולידריות שלהם עם מדינת ישראל. גם נציגת ארגון "נתיב" במולדובה נשאה דברים.

שיא הערב היה ללא ספק העדות המרגשת של גב' ולרי דיקשטיין, מתנדבת בזק"א, שחלקה עם הקהל את חוויותיה מהטבח ב-7 באוקטובר. סיפורה הנוגע ללב לא השאיר אף עין יבשה בקהל. "לפני שנתיים, ב-24 בפברואר 2022, חיי המשפחה שלי התהפכו ב-360 מעלות", היא סיפרה. "זו היתה ההתחלה של המסע שלנו – עזבנו את ביתנו בקייב ב-28 בפברואר 2022 ויצאנו לבלגיה שם בעלי הוא משם. הנתיב שלנו עבר דרך מולדובה. כשהגענו למולדובה, היינו עדים לכאוס גדול, אלפי פליטים אוקראינים מחוסרי כל, שטפו את המדינה. לא יכולנו לעמוד מנגד, לכן נשארנו במולדובה והתחלנו לסייע בכל הדרך שיכולנו. פתאום, ב-4 במרץ קיבלנו שיחת טלפון מאוקראינה, ביקשו מאתנו לסייע לפנות משפחה מקייב שנפצעה מהטיל הרוסי הראשון שפגעה בבניין דירות בקייב. האם והבן היו פצועים קשה. וכך הכל התחיל – פינוי אחרי פינוי אחרי פינוי".

"נחשפתי למראות הגרועות ביותר שבן אדם יכול לדמיין. כל פעילות ומשימה שעשינו הייתה אפשרית רק בזכות צוות האנשים המאוחדים שלנו. זו הייתה חוויה שטלטלה ועיצבה אותנו מבפנים ומבחוץ. למדנו ערכים של סבלנות, חוסן וחמלה. למדנו לא לעשות תוכניות ארוכות טווח", היא אמרה לסיכום. "אנחנו עדיין כאן ויש לנו דור עתיד לגדל, אז נמשיך את המשימות היום ימיות שלנו ולא ניתן לאף אחד מהאויבים שלנו ולמי שרוצה להשמיד אותנו למחוק את החיוך שלנו, את השמחה שלנו ואת מי שאנחנו. עם כל הקושי ואבדות הקשות שמסביבנו נמשיך ללכת עם ראש מורם".