בצד המלחמות בעזה ובגליל – ניטשים השבוע מאבקים פוליטיים לא פשוטים, כאלו המאיימים על שלמות הקואליציה. השיא היה השבוע מכיוון לא צפוי של אריה דרעי יו"ר ש"ס, שהתעקש להעביר את חוק הרבנים, חוק שיכול להביא למנויים של מאות רבנים בערים רבות ברחבי הארץ.
קמה סערה גם ציבורית וגם פוליטית: הכיצד בעת הזו – הממשלה והכנסת יביאו להוצאה גדולה כל כך על הנושא הזה? הסערה לא דילגה גם על הליכוד – חברי כנסת מטעם הליכוד בראשות טלי גוטליב ומשה סעדה לא היו מוכנים לתת את ידם לקידום החוק ובכך פרצה סערה גדולה.
עד כדי כך גדולה, שעל פי הדיווחים, שח"כ אריה דרעי צלצל לראש הממשלה נתניהו ו"נתן לו בראש" על כך שאין לו לנתניהו שליטה על הקואליציה. האם בגלל חוק הרבנים – דרעי יפרק את הקואליציה? כנראה שלא. עדיין זו סוג של תקלה במערכת היחסים הקרובה בין דרעי לנתניהו.
דרעי הוא אכן דמות מאד מאד משמעותית לנתניהו ולמדינת ישראל בעת הזו בהיותו אדם חושב ואדם שקול, שהשתתפותו בקבינט המלחמה המצומצם מאד מאד חשובה ותרומתו רבה. הצרה של הקואליציה היא שנערמו להם מספר נושאים שכל אחד הוא קריטי לפלח אחר בקואליציה.
כך למשל: הסכם עם החמאס – סמוטריץ' ובן-גביר מאיימים לפרק את הממשלה. חוק הגיוס – יהדות התורה וש"ס מאיימים לפרק את הממשלה. בקיצור – כאב ראש גדול, שהמשותף לו הוא שלמפלגות קטנות יש את היכולת, כל אחת לחוד, להביא לקריסת הממשלה. וכל זה על רקע הדשדוש הצבאי בעזה ועל רקע המצב הקשה מנשוא בצפון מול החיזבאללה.
חברי הממשלה וראשי הסיעות בקואליציה מתנהלים בשני קווים מקבילים מנותקים – האחד המלחמתי והשני הפוליטי. למי שמתבונן מהצד זו נראית התנהלות הזויה שמתעלמת מהקשיים האמיתיים של מדינת ישראל. אחזור ואגיד: לאף אחד ממרכיבי הקואליציה אין באמת אינטרס להפיל את הממשלה. עד כאן מחשבה הגיונית. אבל, האם זה אומר שאף אחד מאותם חברים בקואליציה לא יחליט יום בהיר אחד ש"קצה נפשו" והוא "חייב" ללכת עם "האמת שלו"? אי אפשר לבנות ולסמוך על הגיונם של אותם ראשי סיעות שאינן הליכוד, מישהו מהם יכול יום אחד בגלל אירוע כזה או אחר ללחוץ על כיסא המפלט ולהביא לבחירות.
נכון, כל מרכיבי הקואליציה יפסידו – אבל לפחות הם יגידו לעצמם שהם הלכו עם מצפונם…
