ארבל באמירה מקוממת: "חובה לקיים את פסיקת בית המשפט"

"אני רוצה לומר בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: חובה לקיים את הוראות החוק וחובה לקיים את פסיקת בית המשפט", כך אמר היום (יום ה') שר הפנים ח"כ משה ארבל בכנס חיפה למשפט באוניברסיטת חיפה, המשותף לפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה ולמחוז חיפה של לשכת עורכי הדין.

את הדברים אמר השר ארבל כשנשאל על ידי דיקן הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה פרופ' טל ז'רסקי לגבי פסק הדין לגיוס החרדים והוסיף, "זה אירוע שהוא לא רק סוגייה משפטית. במלאכת מחשבת, בית המשפט במשך שנים רבות בנה כאן קונסטרוקציה משפטית כדי להביא את הנושא להיות נידון בבית משפט. החל מאותו חיוב לחוקק את זה בחוק, ואז לימים ההוספה של שוויון לכבוד האדם וחרותו ותקיפה חוקתית של הנושא מצד ערך השוויון".

הוא הוסיף כי בסופו של דבר, סוגיית גיוס החרדים תוכרע בדיון ציבורי והיא תחייב את שני הצדדים לגלות הבנה לקשיים ולחששות של הצד השני – מהצד החרדי, גיוס מלא של כל מי שאינו נמצא באופן מלא ואמיתי תחת ההגדרה של "תורתו אמנותו" ומהצד השני, הבנה בחשיבות הלאומית, ולא רק הדתית, בערך של "חבורת לומדי תורה". "היכולת שלנו לשמר את ההיסטוריה, גם אל מול אתגרים מאוד גדולים, היא על ידי אותה חבורה שמעבירה את השמועה מדור לדור, מאב לבן ויש חשיבות לאומית, לא רק דתית ל'חבורת לומדי התורה'. באותה נשימה, זה לא יכול לאפשר לכל מי שחובש כיפה שחורה להחליט שאינו מתגייס לצה"ל. בפרט אחרי ה 7 באוקטובר, אנחנו צריכים לנצח במלחמה". הוא אף הוסיף שצה"ל יצטרך לאפשר את התנאים לשמירה על צביוני התרבותי של הציבור החרדי, כך ש"מי שנכנס חרדי, יוצא חרדי. צריך להבין את מפלס החרדה בקרב ההנהגה החרדית", הוא אמר.

כשנשאל על ידי פרופ' ז'רסקי על המהפכה המשפטית, אמר השר ארבל כי אין ספק שמבחינה טקטית המהלך לא צלח, והוא אף בזבז זמן רב לכנסת לקדם דברים חשובים יותר, שנמצאים בהסכמה. "אם היינו משכילים להתאמץ יותר, לעבוד על מה שאנחנו מסכימים, היינו יכולים להשיג חברה הרבה פחות מקוטבת ולהביא שגשוג ורווחה למדינת ישראל".

אלא שהשר ארבל אף הוסיף כי גם הצעדים שנקט בית המשפט העליון, ובמרכזם, הפעולות שמביאות בפועל לכינונה של חוקה דרך פסיקה ולא דרך חקיקה, תרמו להעמקת המחלוקת. "כאשר בית המשפט פועל לכונן חוקה, מבלי שכוננה חוקה, על כל המשמעות של זה, ומייצר חוקה שהיא פרי הפסיקה ולא מפרי הסכמה רחבה – יש לזה השלכות. אחת ההשלכות זו הקריאה הציבורית הרחבה, שגם אם אינני מסכים איתה לחלוטין, אינני יכול להתעלם ממנה, שמבקשת לאזן. קח למשל את סוגיית השוויון כערך, שבוודאי שהוא ערך מבחינתי, אפילו ערך יהודי. כשאני נאבק על השוויון, אני נאבק לקיים אירוע בהגדרה מגדרית בעפולה, ואני מבקש סעד מבית המשפט בשם השוויון. ומצד השני, העותרים דורשים בשם השוויון לא לאפשר הפרדה מגדרית. אז השוויון הוא חמקמק. ברגע שהערך יוצק לתוכו תכנים 'סמי פוליטיים', אתה מערער את יסודות הלגיטימיות של הכנסת השוויון תחת פסיקה ולא תחת חקיקה. כי כשזה עובר בחקיקה, זה אומר שהצלחנו לייצר קונצנזוס רחב לגבי משמעותו וחשיבותו. המחיר שערך כזה מגיע בחקיקה, ולא בהסכמה רחבה כמו שחוקה מחייבת – זה קיטוב חברתי".