באוניברסיטת מיאמי בארצות הברית, יש ארכיון ענק ובו אלפי ספרים נדירים ועתיקים בני מאות שנים. על מנת להבטיח את שלימותם של הספרים הללו, נקטה ההנהלה אמצעי ביטחון מתקדמים למקרה של פריצה: הורכבו מערכות אבטחה של מצלמות ושל אזעקות, הותקנו דלתות כפולות כשלכל דלת כמה מנעולים, ואף הוצבו מאבטחים במקום במשך כל שעות היממה. בחורף שנת תשנ"ב השתוללו סופות טורנדו במיאמי. הכבישים היו מוצפים והמים ברחובות הגיעו עד לגובה שני מטרים. לאחר שבוע, כשהסופות נרגעו והיו יכולים לצאת מהבתים, נשיא האוניברסיטה נכנס יחד עם עוזריו אל הספרייה, והם נעצרו בתדהמה.
כל הספרייה התמלאה במים… מיד הזמינו משאבות מיוחדות כדי לשאוב את כמויות המים הגדולות שהצטברו במרתפי הספרייה. לאחר השאיבה התגלה הנזק האדיר: אלפי ספרים נדירים התפוררו מהמים… אך כיצד הצליח המים לחדור ? הרי היו דלתות כפולות וחזקות בכניסה לספריה? הוחלט על ועדת חקירה שתבדוק לעמוק את המחדלים ,
לבסוף התברר, שהמים חלחלו במשך שבוע שלם בחריצים הצרים שבין הדלת למפתן הדלת, וכך הצליחו להיכנס אל תוך הספרייה השמורה. ההנהלה אמנם עשתה את כל המאמצים מבחינה בטחונית כדי להגן על הספרים היקרים, אבל נגד המים לא הצליחה לעשות דבר. הם חודרים לכל מקום אפשרי …
מים שקטים חודרים עמוק – זהו כוחן של דמעות ! התפילה יכולה להגיע עד לשער, ושם לעצור, אולם הדמעות חודרות מבעד למפתן. כשיהודי מוריד דמעות מכל הלב בתפילתו – אין דבר שיעצור בעדן מלהכנס אל היכל המלך, מלך מלכי המלכים!
" ויִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:" [במדבר כ"א, א']
מי זה "הכנעני" ? אומר רש"י: "הכנעני – זה עמלק, שנאמר "עמלק יושב בארץ הנגב ". אלא כיון שידעו כוחה של תפילת ישראל, "שינו את לשונם לדבר בלשון כנען כדי שיהיו ישראל טועים ומתפללים להקב"ה כי ייתן את הכנענים בידם והם אינם כנענים ". אולם תחבולה זו לא הועילה להם, כי "ראו ישראל לבושיהם " כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו: נתפלל סתם, שנאמר: 'אם נתון תתן את העם הזה בידי". עד כאן דברי רש"י .
למדנו מדברי רש"י דבר מבהיל: אותם עמלקים מקוללים ימ"ש, ידעו את כל התפילה של עם ישראל. הם הכירו בכך שאם היהודים יישאו עיניהם למרום בתפילה – הם אבודים, לכן החליטו לתחבל תחבולות כדי לברוח מהבעיה. הגויים העמלקים מאמינים בתפילה של על ישראל!
הילדים שלכם יכולים לגדול ולהיות פוסקי הדור הבא, גדולי ראשי הישיבות, מרביצי התורה ומחברי הספרים. זה תלוי בדמעות שלנו, של ההורים!
האדמו"ר מסאטמר זצ"ל כתב שלדמעות יש 'אישור כניסה' תמידי בפני הקב"ה. הוא המשיל זאת במשל: בן המלך סרח, ועל אף שהוזהר פעמים רבות – המשיך בדרכו הרעה.
המלך הורה לעבדיו להכניסו אל בית האסורים. כעבור זמן מה, נתקפה המלכה בגעגועים לבנה והלכה לבקרו במרתפי הכלא. זעק הבן מתוך תאו שרע לו והוא סובל סבל בל יתואר, כי הוא אינו רגיל לחיות בתנאים שכאלו ! רחמי האם גברו עליה, היא נתנה לו מפתח והורתה לו לפתוח את דלת התא מבפנים… ניסה הבן לפתוח – אך ללא הועיל. המנעול היה ישן ומלא בחלודה. 'בני היקר!' קראה אמו, 'יש לי עצה – שפוך דמעות כמים על גבי המנעול, וכך תוסר כל החלודה'. נזכר הבן בכל הסבל שעבר על ראשו והתחיל לבכות כביום הוולדו, כשדמעותיו מציפות את המנעול. לאחר מכן ניסה הנסיך שוב לפתוח את המנעול – והדלת נפתחה לרווחה… יצא הנסיך מתאו, חיבק את אמו והבטיח כי לעולם לא ישוב לדרכו הרעה. עוונותינו יצרו חומת של ברזל בינינו לבין מלכו של עולם, אבל בשטף הדמעות יוסרו כל המחיצות וכך נזכה לצאת ממאסרו של יצרנו הרע
"זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה" [יט, ב]
הרב חיד"א מביא מהמדרש, שמשה רבנו ע"ה בהיותו במדבר, יום אחד כאבו לו השיניים, היה קשה לו הלימוד אבל התגבר. הקב"ה היה מתגלה אליו כל יום ולומד איתו. באותו יום שכאבו לו השיניים, שאלו הקב"ה: משה, מה יום מיומיים ? אינך נראה כמו בכל יום ! אמר משה לקב"ה: "ה' אלקים אתה ידעת", לפניך ה' נגלו כל תעלומות, וכי אני צריך לומר לך ?! אמר לו הקב"ה: בכל זאת, תאמר לי, תתפלל אלי. אמר לפניו משה: רבונו של עולם, כואבות לי השיניים, תרפא אותי. שאלו הקב"ה: ומדוע עד עכשיו לא אמרת? אמר לו משה: אתה הבאת עלי את הכאב, מי יאמר לך מה תעשה ומי יאמר לך מה תפעל. אמר לו הקב"ה: אף על פי כן, רציתי שתתפלל אלי, אני אוהב לשמוע את תפלת הצדיקים. ועכשיו, לך למקום פלוני בשדה, קח לך עשב זה וזה, תשרה אותו במים ואחר כך תשים אותו על השן הכואבת ותתרפא. הלך משה רבנו ומצא את אותו עשב, שם אותו על השן והתרפא. עברה שנה, באותו תאריך בדיוק, שוב כאבו למשה רבנו השיניים.
אמר: למה אטריח כלפי מעלה, לפנות שוב אל הקב"ה ולבקש רפואה ? הלך וחיפש בשדות, מצא את אותו עשב, לקח אותו ושם כפי ההוראות שקיבל בשנה שעברה – אך הפעם לא הועילה התרופה מאומה. הכאבים החזקים עדיין תקפוהו בעוז. נגלה אליו הקב"ה, שאל אותו: משה, מה ארע לך? אמר לו: הלא יודע אתה, כואבות לי השיניים. ומה עשיתה לא רציתי להטריח אותך, ועל כן נטלתי את אותו עשב שהשתמשתי בו בשנה שעברה ושמתי אותו על השן, אך לא הועיל לי.
אמר לו הקב"ה: כלום חושב אתה שהעשב מרפא ? אני מרפא! אז אמרתי לעשב שירפא אותך, והעשב עשה את מה שאמרתי לו. עכשיו לא אמרתי לו לכן לא ריפא אותך. זהו הענין של פרה אדומה. עלול אדם לשאול: וכי הפרה יכולה לעשות משהו ? יש בה איזה סגולה ? ועוד שמצד אחד היא מטהרת את הטמאים ומצד שני מטמאת את הטהורים, לכן אומר הקב"ה "חקה חקקתי, גזירה גזרתי" – אני זה שקבעתי שהיא מטהרת, אני זה שקבעתי שהיא מטמאת "ואין לך רשות להרהר אחריה".
ידידי היקרים ! הורים יקרים ! אימהות צדקניות ! אל תחסכו בדמעות, הקב"ה מחכה לתפילות שלכם , אל תמעיטו בתפילות. עם הדמעות שלכם, אף אחד לא יוכל להתחרות!
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון
