אל תהפכו נערים חרדים בסיכון לשפני ניסיון | הרב ברוך לב

בתקופה האחרונה כשהשיח על גיוס חרדים מציף אותנו מכל עבר, נשמעת הקריאה מגורמים שונים להתגייסותם של נערים שאין תורתם אומנותם, ונפוצה השמועה על הקמתה של חטיבה צבאית שאליה יקלטו נערים רווקים אלו.

בחטיבה זו, כך נטען, תהיה אוירה חרדית מוקפדת כך ‘שכל מי שנכנס אליה חרדי יצא ממנה חרדי’. ספק גדול אם אישים שונים המשמיעים את קולם בנושא הכירו את עולמם של נערים אלו מקרוב – הכרות חינוכית ומקצועית רבת שנים, וספק גדול עוד יותר אם הבטחתם לנערים אלו ‘להיכנס חרדי ולצאת חרדי’ – היא ישימה או ריאלית.

מניסיון רב שנים עם אותו נוער חרדי יקר ומיוחד – ש’אין תורתו אומנותו’ – אליו בעיקר מכוונת קריאת הגיוס ל’חטיבה החרדית’, מבקש כותב השורות להציג כמה הנחות יסוד השוללות לגמרי את היוזמה.

1. זו עובדה. כמעט ולא קיים נער חרדי – בנקודת הזמן בה הוא עוזב ‘ישיבה רגילה’ ואין תורתו אומנותו – שהוא חרדי שמור, השומר הלכה קלה כבחמורה – ברמת ההלכה הנדרשת בעולם החרדי. בנקודת הזמן של עזיבת הישיבות הרגילות, מתמודדים נערים אלו עם קשיים רוחניים גדולים שרק מחריפים – עובדה המעמידה בסיכון את היותם דתיים כלל ועיקר. בגלל קשיים בהיסטוריה החינוכית או המשפחתית, זהותם התרבותית של רוב הנערים יוצאי הישיבות אינה ברורה. חלק גדול מהם ‘לא סגורים על עצמם’ מי הם ומה הם רוצים להיות בעתיד.

במצב זה, אפילו אם יתקיים בשירות צבאי כלשהוא אורח חיים חרדי – הוא ייעשה בכפיה ובפקודה צבאית – דבר שלא יתרום דבר לגיבוש זהותם של הנערים. זו עובדה הנתמכת מסיפוריהם של המתגייסים החרדים למסגרות הנח’ל החרדי ודומיו. חילול שבת והורדת כיפה באופן סופי מחוץ לבסיס הם דבר שכיח ביחידות אלו.

2. זו גם עובדה. מאחורי רוב הבחורים החרדים שעזבו ‘ישיבה רגילה’ יש סיפור מורכב. ה’סיפור’ הזה הוא סיפור מכונן באישיותו של הנער שעזב, והוא גורם לו להיות ‘נער בסיכון’. אצל חלק ניכר מהנערים יוצאי הישיבות, קיימות בעיות רגשיות – שלצערנו לא טופלו בהצלחה. בעיות אלו גורמות לקושי תפקודי נורמטיבי, שללא יחס הולם – רק יחריף.

בעיות אלו משפיעות באופן ישיר גם על תפקודם הדתי הנמוך. עבור בחור חרדי בסיכון דתי ורגשי – שלא עבר ‘טיפול דתי ולימודי’ ופעמים רבות לא עבר כראוי טיפול רגשי – אין שום סיכוי ‘להיכנס לצבא חרדי ולצאת חרדי’.

3. הצבא אינו מקום מחנך ליהדות. מטרתו של הצבא להעמיד חיילים טובים שילחמו בקרב. גם אם כל מפקדי החטיבה יהיו חרדים בעלי זקנים עבותים, לא תהיה להם שום יכולת לטפל או רצון לחנך את אותם נערים חרדים ‘יוצאי הישיבות’ על ערכי העולם החרדי, ערכים שלא הצליחו להנחיל להם הישיבות מהן הם יצאו.

הצבא כיום, בהיותו גם ‘כור היתוך’ ישראלי, בו מתחנכים הלוחמים על ערכי הציונות – גם כשהם נוגדים את תורת ישראל, ואף נלחמים בשם ערכים הללו, אינו יכול ‘לקבל חרדי ולהוציא חרדי’, כי הוא יעצב עבורו זהות חדשה שבנויה על ערכים ציוניים חילוניים.

4. הצבא איננו יודע לעמוד בהסכמים. תשאלו את מי שכבר היה בסיפור הזה, למשל, את הרב רמי ראב”ד – רב חיל האוויר לשעבר, ממקימי מסלול ‘שחר כחול’ למתגייסים חרדים – שפרש מתפקידו בעגמת נפש עקב אי עמידת הצבא בהסכמים עליהם חתם, שהיו מאפשרים לחרדים מהשורה לשמור על ערכיהם. הצבא הורה לו לחתום, אך התערבותה של גברת יהל”ם – יועצת הרמטכ”ל לענייני מגדר – קברה את הפרויקט והפרה ברגל גסה את ההסכמים החתומים, עקב הפרדה מגדרית שהונהגה ביחידה.

גם אם הצבא יחתום עם החרדים על קיום אורח חיים חרדי מלא בחטיבה, אין סיכוי שהצבא יעמוד בזה מול פסיקת בג”ץ בעתירה הראשונה שתגיש אחת מעמותות השמאל נגד הצבא על הפרדה מגדרית, או דרישות ‘חרדיות חשוכות’ הנוגדות את ערכי השוויון וכבוד האדם… ניסיון רב שנים מלמד, שרוב הנערים שעזבו ‘ישיבה רגילה’ ונכנסו לישיבה ייחודית שבה יש לימודים פחות תובעניים, וצוות מקצועי וחם, עם הכוונה אישית למיצוי יכולות – נערים אלו נשארו חרדיים, שומרי הלכה וקובעי עיתים לתורה, וחלק גדול מהם חזרו לעולמה של תורה לגמרי.

רוב אלו שעזבו את הישיבות הרגילות והתגייסו מיד לשירות צבאי – גם אם לאחת מהיחידות הייעודיות לחרדים – עזבו במוקדם או מאוחר את הדת לגמרי. נכון שגם מהישיבות האלטרנטיביות יש אחוז נשירה, אבל רוב מוחלט של בוגרי ישיבות אלו, נשאר חרדי למהדרין.

להאמור, איננו יכולים להסכים עם הכנסתם של מתמודדי הישיבות שעזבו את הישיבות הרגילות – מיד לשירות צבאי. הם יכנסו לשם פחות חרדים וייצאו משם חילונים… אל נא תבטיחו הבטחות אשר כמעט ודאי שלא תעמדו בהן, ובעיקר אל תהפכו נערים חרדיים בסיכון לשפני ניסיון.

הסיכוי היחיד שהם יישארו חרדים נאמנים ואנשים בריאים בנפשם, הוא רק אם הם יעברו תקופה משמעותית של כמה שנים בישיבה ייעודית – גם אם לא תהיה תורתם אומנותם ברמה הכי גבוהה. ישיבה מיוחדת שתשמור ותחזק את זהותם החרדית, תעצים את מסוגלותם הרגשית לצאת לחיים נורמטיביים, ותפתח את יכולתם של אלו לתרום לחברה כחרדים נאמנים. זו יהירות והתנשאות להכפיש ולזלזל בנחיצותן הקריטית של ישיבות אלו. במשך עשרות שנים הוכיחו ישיבות אלו באלפי דוגמאות כי הנפשות הללו אינן נפשות ‘נחותות’ שאפשר להקריב למולך הצבא. אלו נשמות יקרות שרק יחס מתאים מביא לשמירתם ולהצלחתם, ברוחניות ובגשמיות. אז אנא ‘מתקני עולם’ – אל תשחקו בנפשות.

הכותב הוא ר”מ ומחנך, מרבני "חלקי בקהילתי"