הוועדה לביקורת המדינה, בראשות ח"כ מיקי לוי, קיימה היום דיון מעקב בנושא מצוקת שורדי הטבח במסיבות ה-7 באוקטובר ומשפחותיהם. הדיון חשף פערים משמעותיים בטיפול בשורדים ובמשפחותיהם, תשעה חודשים לאחר האירוע הטראגי.
יו"ר הוועדה, ח"כ מיקי לוי: "הדיון הקודם בנושא התקיים ב-16 באפריל, כאשר לבקשת משרדי הממשלה הסכמתי לא לקיים את ההצבעה על חוות הדעת באותו דיון, ולאפשר למשרדי הממשלה לקדם את הטיפול בשורדי מסיבות ה-7 באוקטובר. התקבלו עדכוני סטטוס ממשרדי הממשלה הרלוונטיים, אך עדיין נשמעת כאן זעקת השורדים שהטיפול המגיע להם אינו מספק ועל כל הוועדה תושב ותתכנס על כך גם בפגרה".
עו"ס בלה בן גרשום, מנהלת מחלקת טראומה במשרד הבריאות: "ממשיכים לטפל בורדי נובה באמצעות מרכז החוסן הארצי שהוקם שבוע אחרי תחילת המלחמה. אנשים שהתחילו את הטיפול והפסיקו באמצע אנחנו מנסים לאתר אותם ולהפנות אותם להמשך טיפול אינטנסיבי יותר. בנוסף הקמנו מרכזים מותאמים בתוך בתי חולים פסיכיאטריים על מנת לתת סיוע לניצולי הנובה.בנוסף יש את מרכזי החוסן ותקצוב יתר למרפאות בריאות הנפש בקהילה דרך קופות החולים".
עו"ד שלומי מור, המשנה ליועמ"ש ביטוח לאומי "איננו יכולים לפתח דברים חדשים אל קיימים בחוק – הן לנפגעי פעולות איבה והן לנכי צה"ל, אחרי המענה הראשוני, כדי שנוכל לתת להם טיפולים צריך לכך תקצוב ויכולת. בסוף המסלול הרגיל של הדברים אחרי המענה הראשוני, זה ברגע שהוא מוכר ע"י ועדה באחוזי נכות ואז יש לו את כל הטיפולים שצריך. מצאנו את הדרך לתת עוד טיפולים לשורדים שעברו את מכסת ה36 טיפולים ואמרו שאינם בשלים לגשת לוועדה. 23 אנשים הגיעו למכסת 36 טיפולים.
רעות לב, מרכז החוסן הארצי : הגיעו 2483 שורדים מתוך 3700 . מתוכם הפנו 1875 שורדים לטיפול בארגונים השונים. למעלה מ70% מהשורדים השתמשו בחומר משנה תודעה. נכון לנקודת זמן הזו – למעלה מ225 עבור את ה24 טיפולים, עברו את ה36 רק 26 שורדים. יש כאן טראומה מורכבת ומריך להסתכל על מעטפת כוללת ולבחון את זה בעיניים רגישות. יש מענים אחרים.
שורדי המסיבה ובני משפחותיהם הביעו תסכול רב מהמצב הקיים.
רון שגב, שורד מסיבת הנובה "להבנתי ברגע שנגמר 36 טיפולים אנחנו צריכים להגיע לוועדה ואז יאשרו אותנו כנכים. אני מרגיש שמה שהמדינה עעושה כרגע זה לשלוח אותנו להיות נכים וזה מייצר מגמה הפוכה ממה שאנחנו רוצים להשיג כקהילה וכחברה – לשלוח אנשים להוציא אחוזי נכות זה ההיפך מה המטרה של כולנו לשוב למעגל החחיים ומעגל העבודה. האירוע הוא אירוע קיצון ולכן גם הטיפול צריך להיות בקיצון. במקו להתייחס אחינו כנפגעי טרור – כאן היה שעות של בריחה ופחד. אני עוסק בהסברה וקשה לי לשוב לעבודה רגילה. הפחד שלי שיגמרו הטיפולים הוא גורם לי לבחור ולדחות את הטיפול. זה גומר את חלק מהשורדים. תעודדו אותנו לחזור למקום העבודה ולא להיות נכים".
רז פרי, היחיד ששרד את מיגונית המוות במפלסים ונלחם במחלת הסרטן, תיאר בכאב: "שרדתי מתוך 51 אנשים שנרצחו במיגונית במפלסים. נאבקתי עם מחבל בידיים שלי. אחרי השביעי באוקטובר, הייתי מאושפז בבתי חולים. אמא שלי האכילה אותי בכפית במשך חצי שנה, אומרת 'רז, אתה תחיה', בזמן שהרופאים אמרו שאין תרופה למחלה שלי. הגעתי לנובה כדי לרקוד ולשחרר את הנפש בגלל מחלת הסרטן שלי. הייתי אמור להיות בטיפול כימותרפי. במקום זה, מצאתי את עצמי עושה חוסם עורקים, מנסה להציל אחרים – ונכשל. אף אחד לא תמך בי חוץ מהמשפחה הקרובה. היום אני נלחם ברסיסים, בצלקות, ועם מחלת הסרטן. איבדתי את העסק שלי. אני מחפש דרך לשקם את עצמי, אבל אני יכול לעזור?
מיכל אוחנה, שורדת נובה: ירו בי ובמשך 7 שעות שכבתי מתחת לטנק. לא צריך להיות ספק למישהו שאחרי תשעה חודשים אנחנו בסדר. אנחנו לא בסדר. אני משך תשעה חודשים האלו הסתובבתי בין פסיכולוגים, כפר שיקום ועוד. במקצועית אני אחות וטרינרית והיום לא יכולה לעסוק ולראות דם. ראיתי מהומות ודברים שלא רוצה לזכור. כולנו חריגים. תשעה חודשים עברו ואני עדיין צריכה טיפול. עברנו טבח אכזרי בלתי אנושי שילך איתנו הכאב דורות קדימה ומה שאנחנו מבקשים זה לשוב למעגל העבודה".
