בשעה שרוב מדינות אירופה הכריזו על מדיניות סגר תקיפה, בשוודיה הפכו מסיכות למחזה נדיר. המקומיים המשיכו ללכת לבתי הספר ולפקוד את החנויות, המסעדות והברים – תוך הקפדה על הגבלות מזעריות בלבד שהטילה הממשלה למניעת הפצה של נגיף הקורונה. יש מי שמשבחים את המדיניות השוודית המקלה שצמצמה את הנזק הכלכלי הקשה שגרמה המגפה במדינות אחרות. אחרים טוענים כי הסירוב לנקוט בצעדים תקיפים גרם לשיעור תמותה גבוה פי-כמה מזה שנרשם במדינות השכנות.
אבל באמצע חודש מרץ – ולמרות החלטת המדינה שלא להטיל סגר – החליטו בקהילה היהודית לסגור את רוב המוסדות. ההחלטה התקבלה לאחר שנודע כי כמה חולי קורונה מאומתים השתתפו בתפילות בבית כנסת אחד לפחות מבין שלושת בתי הכנסת בבירה שטוקהולם. "הרבנים שלנו הכריזו שמבחינה הלכתית אי אפשר לקיים תפילות אם משמעות הדבר היא סיכון חיי אדם", מסביר ל'ווינט' אהרון פרשטנדיג, ראש הקהילה בשטוקהולם, המשמש גם כנשיא מועצת הקהילות היהודיות בשוודיה.
הקהילה היהודית במדינה, שמונה כ-15 אלף חברים במדינה בת 10 מיליון תושבים, התייחסה למצב כאל "משבר" למן הרגע הראשון שבו החל הנגיף להכות במדינה. יותר מ-30,000 איש חלו בקורונה בשבדיה, מדינה של 10 מיליון תושבים. מספר קורבנות הקורונה עומד על 3,381 – פי שלוש ממספר המתים הכולל בדנמרק, פינלנד, איסלנד ונורבגיה.
מרבית הנספים: ניצולי שואה
כאשר החלה התפרצות בבית האבות היהודי בשטוקהולם ובמקומות נוספים בקהילה, והפילה 17 קורבנות יהודים בתוך פרק זמן קצר, הבינה הקהילה היהודית עד כמה מסוכן נגיף הקורונה. עם זאת, כמו שוודים רבים אחרים, גם שם קיבלו בהבנה את החלטת הממשלה להימנע מסגר כללי. "מובן שיש מעט ביקורת מבית בשוודיה, אך כשאני משוחח עם אנשים, יהודים ולא-יהודים גם יחד סבורים ששוודיה פועלת בצורה נכונה", אומר פרשטנדיג.
למרות צעדי הקהילה, שחרגו מעבר להנחיות הממשלה השוודית, המחיר היה כבד. מרבית הנפטרים הם תושבי בית האבות היהודי בשטוקהולם. הקהילה בעיר, המונה כ-4,500 נפשות, נותרה המומה כשקברה את מתיה. לחברה קדישא של הקהילה, שאינה מורגלת במספר גדול כל כך של מתים יהודים, לא היה את כוח האדם או האמצעים לקיים הלוויות רבות בזמן כה קצר.
פרשטנדיג פנה לקהילה וביקש מתנדבים צעירים לסיוע במלאכת הקבורה, וההיענות הייתה מרשימה. "הרבה מאוד אנשים באו לעזרתנו," הוא מספר.
בבית האבות שעודנו נתון בסגר, לא נרשמו מקרים חדשים מאז אפריל, אך תחושת ההלם טרם התפוגגה בעיקר משום שרבים מהמתים היו ניצולי שואה. כ-10% מניצולי השואה שחיים בעיר נפטרו בתוך כמה ימים. "נותרו מעט ניצולי שואה בחיים ועכשיו איבדנו חלק גדול מהם".
בית הכנסת הראשי נסגר
לראשונה בתולדותיה חדלה קהילת יהודי שטוקהולם לערוך תפילות בציבור בבית הכנסת הראשי בעיר. אף כשהקהילה היהודית הייתה קורבן למעשי אלימות בתקופת מלחמת העולם השנייה, לא הופסקו התפילות הסדירות בבית הכנסת. "ב-150 שנות קיומו של בית הכנסת לא סגרנו מעולם את שעריו ולא ביטלנו תפילות", מספרת הרבה, אוטה שטייר.
שטייר ארגנה תפילות באמצעות "זום" ושמחה לראות בין המשתתפים גם אנשים שאינם מבקרים באורח סדיר בבית הכנסת. "אנחנו מתחילים להיכנס למעין שיגרה", היא אומרת. "להפתעתנו יש רבים שבוחרים להתחבר לתפילות המקוונות. לא ציפיתי לכך".
היא מספרת כי לפניה עוד אתגרים רבים – כעשרה טקסי בר ובת מצווה נדחו, ושטייר מנסה למצוא דרך לערוך את החגיגה כאשר שערי בית הכנסת יפתחו מחדש. טקסי גיור יצטרכו כנראה להידחות עד לסוף המגפה.
מעבר לבעיות הלוגיסטיות, מרחף הכאב העמוק על אובדן בני הקהילה שאיבדו את חייהם. "כולם מכירים את כולם. כולם מקושרים לכולם בדרך זאת או אחרת", מוסיפה הרבה שטייר. "כך שאם מישהו איבד קרוב משפחה בגלל הנגיף – כל האחרים יודעים על כך מיד; מי היה אותו נפטר ומי הם בני משפחתו".
הילדים יישבו הקיץ בבית
מדי קיץ יוצאים מאות נערים סקנדינבים יהודים לגלמשטה, מחנה קיץ בן 111 שנים השוכן באחד האיים של שטוקהולם. הם שרים, עושים ספורט, יוצאים לשייט ומבלים עד לשעות המאוחרות בשיחות עם חבריהם.
אך גלמשטה איננו רק מחנה קיץ לבילוי ומשחק. עבור רבים מהנערים היהודים החיים מחוץ לשטוקהולם, זו הזדמנות של פעם בשנה להתרועע עם בני נוער יהודים אחרים וללמוד על מורשתם. בחודש אפריל הודיעה הקהילה היהודית בשטוקהולם כי השנה לא יתקיים מחנה הקיץ.
"כולם שבורי-לב. רבים מתארים את גלמשטה כמוסד היהודי החשוב ביותר להעברת המסורת היהודית, היידישקייט, מדור לדור", אומר מנהל המחנה, דויד לייבוביץ'. הוא מספר כי לא מזמן קיבל שיחת טלפון מאם שפרצה בבכי כאשר גילתה שילדה לא יוכל להשתתף השנה.
ליבוביץ' מארגן כעת קייטנה יומית שתחליף את המחנה שבו נשארים הילדים ללון משך כל התקופה. לדבריו, הקייטנה אמנם תוכל לשרת רק את היהודים הגרים באזור שטוקהולם – אבל נרשמו אליה כבר 90 ילדים.
בית הספר היהודי עודנו פעיל
כמו שאר בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים בשוודיה, גם בית הספר היהודי בשטוקהולם נותר פתוח. ב"הלל", שבו לומדים כ-400 תלמידים מכיתות גן ועד סוף החטיבה אמנם התבטלו אירועים המוניים, אך במקום ייושמו כללי ריחוק חברתי ועידוד הילדים לרחיצת ידיים באופן תכוף. מעבר לכך, הלימודים מתקיימים כרגיל.
מנהל בית הספר, קים ליכטנשטיין, מספר שהתגובות שהתקבלו להחלטה להשאיר את בית הספר פתוח בימי הקורונה, היו חיוביות, "החל בתלמידים שבאמת לא מעוניינים לבקר בבית הספר במהלך חופשת הקיץ או בסופי השבוע – ועד להורים שיכלו להמשיך לעבוד, כולל הצוות", הוא מספר.
עם זאת, בתקופה שבין אמצע מרץ עד תחילת אפריל, כשנגיף הקורונה פגע בקהילה היהודית בשטוקהולם, כמחצית מהסגל ושליש מהתלמידים לא הגיעו לבית הספר. חלקם חלו או באו ממשפחות בהם אדם נדבק בנגיף, ואחרים פשוט חששו להגיע. "המצב היה שונה מהרגיל", אמר ליכטנשטיין. "היו לנו כיתות של 20 תלמידים שבהם הגיעו לבית הספר רק שלושה".
אדם אחד בלבד בחנות הכשרה היחידה
החנות "כשריין" השוכנת במרכז הקהילתי היהודי החדש בשכונת אסטרמאלם האופנתית, היא המקור הכמעט בלעדי לרכישת בשר ומעדנים אחרים עבור כ-300-200 בתי אב בשטוקהולם השומרים על כשרות. החנות השוכנת במרכז הקהילתי היהודי החדש, פופולרית גם בקרב יהודים לאו דווקא דתיים בזכות אוסף היודאיקה הקטן שלה ומבחר מעדני החומוס והחטיפים שהיא מוכרת.
בימים כתיקונם החנות מלאה באנשים מפה לפה, אולם כעת היא שינתה את פניה – מותר רק לאדם אחד בכל פעם להימצא בתוך החנות. "אנשים היו נוהגים להישאר במקום ולפטפט אלה עם אלה. עכשיו הם חייבים לקנות, לשלם ולצאת", אמר אחד הבעלים בני רונג, שאושפז בעצמו בחודש אפריל לאחר שנדבק בקורונה.
היות ששחיטה כשרה איננה חוקית בשוודיה, רונג מייבא בעצמו את כל הבשר שהוא מוכר. כעת הוא מודאג שהמגיפה תפגע בשרשרת האספקה שלו. "יש הרבה אי ודאות", הוא אומר.
לימודים יהודיים יועברו באינטרנט
שטוקהולם היא גם משכנו של "פאיידיאה" – המכון האירופי ללימודים יהודיים בשוודיה. המכון מציע תוכניות לימוד למבוגרים בנושאי תרבות יהודית, עברית ויידיש, וכן תוכנית השכלה כללית במימון הממשלה, שמתמקדת בדת ובפוליטיקה.
באמצע חודש מרץ החליט המכון לעבור לקורסים מקוונים במקום הישיבה בכיתות הלימוד. אף שבתחילה היו לא מעט אתגרים טכניים, הצליחו התלמידים והמורים להסתגל למצב בדרכים יצירתיות. כך למשל, שיעור ריקודי עם יהודיים הפך לווירטואלי, ולתלמידים ניתנה אפשרות לרקוד במקביל למדריך בבתיהם, או להסתפק בצפייה בו כשהוא מדגים ריקודים חדשים.
קורס המבוא ליהדות היה אמור לקיים ביקור בבית הכנסת, שם התכוונו התלמידים להשתתף בתפילת ערב שבת ובארוחת שבת. במקום, התלמידים הסתפקו בצפייה במורה ובבעלה דרך המחשב, בעת שערכו סעודת שבת מאולתרת בערב יום חול. "רבים מאוד מרוצים ואסירי תודה שהם עדיין יכולים ליהנות מאתגר אינטלקטואלי ומהיכולת להמשיך בקורס ולפגוש וירטואלית את התלמידים האחרים", אמרה מינה שפירו, מתאמת החינוך במכון.
תעלו לארץ ישראל דחוף. זה הבית של כל יהודי.