היה זה בימיה הראשונים של מלחמת העולם השנייה. רבי יצחק זאב [ר' וועלוול"] סולובייצ'יק, הרב מבריסק זצ"ל, מצא עצמו בנתיב התקדמותו של הצבא הנאצי הכובש. כל מי שיכול היה לברוח, נמלט ליערות הסמוכים או מצא מקום מסתור בכפרים. גם משפחתו של הרב מבריסק רצתה להימלט, אך הם לא הרהיבו עוז בנפשם לזוז ממקומם, ללא הסכמתו של אבי המשפחה. במשך כל חייו, הקפיד הרב מבריסק שלא להשקיע כל מאמץ בנוגע לענייניו האישיים, מעבר להכרחי ביותר. כל השתדלות מיותרת כזו, נחשבה בעיניו כעומדת בסתירה לבטחון בה', ואף עיתות מלחמה נכללו בגדר זה. לאחר יום שלם של התבוננות ושיקול דעת מעמיק, הגיע למסקנה כי מנוסה ליער לא תהווה הפרת הכלל הנוקשה שלו, בכל הקשור לבטחון בה'. בני המשפחה נשמו לרווחה לשמע החלטתו – עד ששמעו את ההסתייגות שנלוותה אליה. הרב פסק כי מותר לו ולמשפחתו להיכנס ליער כדי להגן על חייהם, אך לא יקחו אתם מזון או כל אמצעי מחיה אחרים. הוא הורה לבני משפחתו לקחת אתם אך ורק את אמונתם ב"אין עוד מלבדו". ואז יצאו כולם בצעדה רגלית לעבר היער הסמוך, מבלי לקחת אתם אפילו פרוסת לחם. אחרי מהלך של מספר שעות, פגשו בדרכם יהודי הנושא בידיו שני סלי נצרים גדולים. הוא שאל את הרב ומשפחתו אם הם אכלו משהו במשך היום. הרב השיב לו כי מאז הבוקר לא בא כל אוכל לפיהם. ואז, הראה להם אותו יהודי את הסלים, המלאים מזון כשר למהדרין, שהוכן לכבוד סעודת חתונה. "בגלל המלחמה, החתונה בוטלה. אין מי שיאכל את האוכל הזה. לקחתי את האוכל אתי, כיוון שלא רציתי להיכשל ב'בל תשחית'. אם אתם רעבים, תוכלו לקבל את הכל." הרב מבריסק שאל את היהודי מספר שאלות, כדי לוודא האם האוכל אמנם כשר למהדרין, ולאחר-מכן הודה לו וקיבל ממנו את המזון. הוא התיישב עם בני משפחתו והורה להם לאכול את כל תכולת הסלים. "אל תשאירו מאום," הורה הרב למשפחתו, "בדיוק כפי שה' דאג לנו היום, כך הוא ידאג לנו כל יום. אם נשאיר משהו, נבטא בכך חוסר בטחון." למחרת, המשיכו הרב ומשפחתו בצעדה למעבה היער, נמלטים מפני הצבא הנאצי הקרב ובא. לאחר צעידה של מספר שעות, פגשו אדם נוסף, אף הוא נושא מזון – מחתונה אחרת שהתבטלה ! בדיוק כמו ביום הקודם, הציע האיש את המזון לרב ולמשפחתו, ובדיוק כמו ביום הקודם, קיבל הרב את המזון מידיו לאחר שהמשיך הזר בדרכו, התיישבו הרב ומשפחתו לסעוד את לבם, לראשונה באותו יום. כאשר פתחו את הסלים, מצאו אמנם אוכל שהוכן לכבוד סעודת חתונה: היתה מנה עיקרית ותוספות רבות. אך בשונה מיום האתמול, הפעם לא היה לפתן לקינוח. לא נראה היה שאיכפת למישהו שפריט כה שולי חסר מהתפריט -פרט לרב. לגודל ההפתעה, הרב היה מוטרד ביותר מכך. מדוע מי שבעיתות שלום מעולם לא היה איכפת לו ממה מורכבת סעודתו, יוטרד וידאג מחוסר לפתן ביער, בעיתות מלחמה ? הרב קם על רגליו בפנים חמורות, מביט סביב על בני המשפחה הנבוכים. "מי השאיר משהו מהסעודה של אמש "?
דרש לדעת. כל הגה לא נשמע. דממת היער החרישה אוזניים. איש לא זע ממקומו. הרב חזר על שאלתו, בקול רם יותר: "מי השאיר משהו מהסעודה של אמש ?" שוב, דממה. בצד, נשמע קול יבבה של ילד קטן, אחד מנכדיו של הרב. בקול חלש, רועד מפחד, התוודה: "אני השארתי משהו." "בוא לכאן, מיד," פקד עליו הרב. הפעוט ציית, ופסע לעבר סבו בפסיעות עגומות של אדם שגורלו נחרץ. כאשר הגיע אליו, נעצר וסובב את פניו מבני המשפחה. הסתובב לכאן, הורה לו הרב, "וספר לכולם מה שמרת מסעודת אמש." הילד הקט פתח את פיו ובקול שקט, קרוב ללחישה, אמר: "שמרתי חלק מהלפתן. פחדתי שלא נשיג שום דבר לאכול היום, לכן השארתי מעט לפתן בצנצנת." "אתה שמרת לפתן מסעודת אמש, ולכן לא קיבלנו כלל לפתן בסעודה היום. ה' עשה זאת, כדי להזכיר לנו עד כמה מדוקדקת שמירתו והשגחתו עלינו, ועד כמה הוא ישמור עלינו, אם רק נסמוך עליו, ועליו בלבד." הרב מבריסק המשיך להשמיע מוסר באוזני בני משפחתו, כי עליהם להתרכז ולהתמקד אך ורק במחשבה ובאמונה ש"אין עוד מלבדו", בפרט בעת צרה. בני המשפחה למדו היטב את הלקח, ואמנם הצליחו להימלט מאירופה ולהגיע בשלום לארץ ישראל, בעיצומה של המלחמה.
"אַתָּה֙ הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י יְקֹוָ֖ק ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְבַדּֽוֹ" [דברים ד, לה]
שלוש מלים אלו – "אין עוד מלבדו" – טומנות בחובן משמעות עמוקה. פירושן: לא זו בלבד שאין עוד כוח אחר בעולם פרט לה', אלא שאין דבר בעולם שמציאותו, בכל רגע ורגע, אינה תלויה ברצונו של הקב"ה.
ר' חיים מוולוז'ין מלמדנו סגולה מיוחדת לשמירה מפני סכנה, באמירת המלים "אין עוד מלבדו", תוך כוונה והתמקדות בכוחן הרוחני של המילים. וכך הוא כותב [נפש החיים, שער ג', פרק יב] : ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש… ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה. כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו [כנגדו] שום דבר כלל.
קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". אדם שמתפלל לה' בכל לבו: "אבא, אין עוד מלבדך! הכל בכל מכל כל – ממך. אני לא פועל כלום' – זוכה לישועה!
ימים אלו אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה קשה ואכזרית , עלינו להתבונן מה ה' דורש מה רוצה מאיתנו .
בעבר הקב"ה דיבר איתנו על ידי עבדיו הנביאים הקדושים, אבל בימינו הוא מדבר איתנו באמצעות המאורעות שקורות בעולם, ואם כן זאת קריאת השכמה עבור כל אחד ואחד שיפשפש בחדרי לבו ויראה במה הוא צריך להשתנות ולשפר את מעשיו.
עיקר ההשקעה שלנו צריכה להיות בדברים שמשפיעים שם למעלה, פרק תהילים, דף גמרא, מעשה של חסד, התחזקות באמונה וביטחון – זה מה שיכריע את המלחמה, מבלי לזלזל כלל וכלל בהשתדלות שצריכים לעשות כאן בעולם הזה .
ושנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו וברחמים אמן .
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון
לא מפספסת אף מאמר יישר כח .מחזק מאוד