צומת מסוכן: העולם המערבי לא רק צבוע, אבל לישראל אין ברירה

ישראל נמצאת בצומת אירועים חשובים מאד: הסכנה של תקיפה איראנית ותקיפת החיזבאללה ועיסקת החטופים.

הצדק המוחלט הוא עם ישראל: אנחנו המדינה המותקפת. סובבים אותנו גורמים עוינים לרוב – החיזבאללה בצפון, החמאס בדרום ומחבלים בשטחי יו"ש, שלא לדבר על החוטים בתימן וכל אלה מתנהלים תחת ניצוחה של איראן. כל הגורמים הללו רוצים דבר אחד – להשמיד את מדינת ישראל.

מדהים לראות איך אנחנו המותקפים, איך אנחנו שכל כך הרבה גורמים מבקשים לכלותינו – איך אנחנו נתפסים בקהלים רבים בעולם המערבי כ"אשמים", איך אותנו מחרימים, איך אותנו מגנים. העולם הפוך. חטאנו המרכזי הוא שאנחנו חזקים. שימו לב מתי העולם כולו התגייס לטובתנו? זה היה ב 7 באוקטובר. למה? כי אז היינו החלשים. אז אם אני צריך לבחור האם להיות חלש ואהוד – או חזק ומגונה – אני בוחר להיות חזק.

אחרי שאמרתי את כל זה – עדיין אנחנו לא יכולים להנדס את העולם כרצוננו. זהו העולם צבוע. ואגב, העולם המערבי לא רק צבוע הוא גם טיפש, כי כוחות צירי הרשע רוצים להרוס גם את כל העולם המערבי ואת מה שהוא מסמל. רואים את התופעות הקשות באירופה. רק לפני כמה ימים בוטלה הופעה באוסטריה בגלל חשש לפיגועים של מוסלמים קיצוניים.

בדיוק מהסיבה הזו, העולם המערבי צריך היה להתעורר ולתמוך בישראל במאבקה, בשם כל העולם הנאור נגד כוחות השחור, אלא שהעולם הנאור מעדיף לטמון את ראשו בחול. כסילות. ובכל זאת עלינו להתנהל בתוך העולם הזה. בעבר ידענו להתנהל טוב יותר, ידענו לשחק את המשחק. ידענו להשמיע קולות של אנחנו מושיטים יד לשלום והערבים מתנגדים לכל דבר. ידענו לפעול בשכל. היום אנחנו הולכים עם "האמת שלנו" וזו מקוממת את אומות העולם. ברוב המקרים אנחנו גם צודקים, אבל זה לא מספיק.

איך כל זה גוזר את מדיניות ישראל דהיום? אנחנו צריכים להיראות יותר גמישים, אנחנו צריכים להוכיח שהצד הסרבן הוא האויב, בכל המגרשים. יוצאת דופן בכל האירוע הזה היא עסקת החטופים. אין ספק, לפי כל הפרסומים מדובר בעסקה קשה לעיכול ובצדק. העסקה המוצעת תשאיר את חמאס על הרגליים, תייצר בעיות ביטחוניות במניעת טרור מעזה וכדומה ועדיין אני בדעה שיש ללכת על עסקה חטופים, הגם שהיא כאמור רעה לישראל.

לדעתי, אין לנו ברירה. משך כעשרה חודשים אנחנו מנסים להשמיד את החמאס בעזה ואף מצליחים במידה רבה מאד במגרש הצבאי ועדיין לא הצלחנו להביא לשחרור כל החטופים. ברור שאם נמשיך להלחם בחמאס אנחנו נצבור עוד ועוד ניצחונות ובמהלך שנה (נניח) – נצליח לנצח באופן מלא, אבל בינתיים נפסיד את החטופים.

בין עסקה רעה עם חטופים, לבין אי עסקה בכלל, בגלל התנאים הקשים, אני – עד כמה שזה קשה – בוחר ללכת לעסקה רעה עם חטופים ביד. אגב, הייתי שמח יותר אם העסקה המדוברת הייתה עיסקה בפעימה אחת – שתכלול את שחרור כל החטופים תמורת הסדר צבאי כזה או אחר. אנחנו יודעים להחזיר את הגלגל הצבאי לאחור ואם צריך לשוב ולהילחם, נדע לעשות זאת. אבל אנחנו לעולם לא נצליח להחזיר לחיים חטופים שנהרגו.

זה לא קל, אבל אני בדעה שעלינו לבצע עיסקה כמה שיותר מהר. אגב, אם נעשה זאת יתכן ויהיו לנו גם רווחי משנה לא מבוטלים – כמו למשל הסדרת הגבול הצפוני והחזרת התושבים לבתיהם, או לחילופין יכולת לפעול צבאית נגד החיזבאללה בלי צורך להתחשב בנעשה בדרום ועוד הסדרות מדיניות אל מול העולם. אבל בעיני, לא זו הסיבה הראשית לצורך לחתום על עסקת החטופים. הסיבה היא – ההכרח להצילם!