הבחירות לרבנות הראשית לישראל שהגיעו בסוף השבוע החולף לסיומן, מעולם לא היו כל כך משעממות, מרתקות ומלאות אמוציות כאחד, כמו שהיו הפעם. הן גם מעולם לא היו ארוכות כל כך כמו הפעם, ובטח שלא דרמטיות כמו אלו, שעשו היסטוריה. אבל עכשיו כשהתוצאות פורסמו, לנו נשאר רק לנתח את מאחורי הקלעים ולזהות תהליכים (כן, יודע שזה מעלה לכם תחושת אי נוחות קלה ודרישת שלום ליאיר גולן).
על פי הנוהג, זהותם של הרבנים הראשיים הבאים לישראל, מוכרעת הרבה לפני שאלו שמכהנים בתפקידם נפרדים ממנו ולא ממש בחיבה. אלא שהפעם, גם הכהונה שהוארכה פעמיים, לא הסתיימה עם הידיעה על ממשיכי המורשת ואפילו מינוי ממלאי המקום הפכה לסאגה מביכה ולתפארת הייעוץ המשפטי לממשלה.
דווקא תחילתו של המרוץ, היה נראה רגוע למדיי ועם הרכבת הממשלה הנוכחית, הכיוון היה ברור: לראשונה מזה כשלושים שנה, יחזיק בתפקיד הרב הראשי, בן למגזר הדתי לאומי. לא דבר של מה בכך הוא עבור מפלגת הציונות הדתית והעומד בראשה בצלאל סמוטריץ', שהקיז לא מעט דם עם הקמת מפלגתו ושינוי שמה. התקווה הייתה שלפחות המינוי הזה ייתן רוח גבית ויצדיק את המהלך. על תפקיד הראשון לציון לא הייתה שאלה. זה הרי שייך לש"ס בטאבו.
זמן קצר לאחר מכן, הכל הסתבך. זה החל בוועדת הרבנים של הציונות הדתית וקרבות הפנים שהיו בה. המשיך דרך החשש מניגוד עניינים בבחירות לרשויות המקומיות (להלן: ציפייה לגוף בוחר טוב יותר) והמשיך במלחמה העקובה מדם. לא רק בעזה ובלבנון, אלא גם בזו שבגבול הרבנות הראשית לישראל.
מלחמת עולם פנים דתית פרצה לאחר שוועדת הרבנים של הציונות הדתית הכתירה את הג"ר מאיר כהנא, אב"ד אשקלון למועמדה לתפקיד, בניגוד לרצונו של היו"ר סמוטריץ'. אם ברגעים שלאחר הבחירה סמוטריץ' עוד התאמץ לשוות מראה של תמיכה במועמדותו, בתוך זמן קצר גם החגיגות האלו הסתיימו ושררה דממת אלחוט שאפילו בטיסות חשאיות, לא נמצאת. רק שבוע לפני תום הסיבוב הראשון הפר אותה סמוטריץ' בעת שהודיע על מועמדו לתפקיד: הג"ר מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה. תהיו מופתעים.
הרב הלוי נחשב לדמות טבעית עבור התפקיד, בטח אם מדברים על כזו שמגיעה מהציונות הדתית וצריכה לזכות גם בתמיכת הגוף הבוחר שהוכיח כבר בפעם הקודמת שהוא לא מקבל תכתיבים. המועמדות שלו כמובן, הפכה את המשוואה והמועמד של ועדת רבני הציונות הדתית, 40 במספר, זרקה אל תהום הנשייה את המועמדות של הרב כהנא, שהגיע אל סיום מערכת הבחירות כמעט לא אלטרנטיבי.
אבל אז הגיעו התוצאות המפתיעות והרב כהנא הפך לאחד מההפתעות של המערכה הזו: 30 קולות. פער קטן מאוד בינו לבין המקום הראשון של הרב מיכה הלוי והרב קלמן בר. התוצאה הזו מוכיחה לכאורה שלרב כהנא היו סיכויים של ממש להתמנות לתפקיד, לו סמוטריץ' היה מודיע על תמיכה בו ולא ברב מיכה הלוי. בדיוק כמו שטענו אנשיו לאורך כל הדרך.
האצבע המאשימה הופנתה לסמוטריץ' ואנשיו ניסו להדוף את הטענות נגדו, בהסברים שאם הרב הלוי לא היה מתמודד, הקולות הללו היו הולכים לרב בר, או לרב לאו ולא לרב כהנא, אבל זה לא ממש עזר. האצבע המאשימה בציונות הדתית, מופנית לעברו בכל הכח וביתר שאת מאז התוצאות הסופיות של הסיבוב השני: ההימור הזה של סמוטריץ' כשל והבחירות הללו, היו עוד טעות בשרשרת טעויות של סמוטריץ'.
מאז שזכה בכל הקופה (תרתי משמע) ומונה לשר האוצר, סמוטריץ' לא נוחל ניצחון והישגים כמעט באף תחום. איתרע מזלו ובמשמרת שלו גל גזירות משמעותי צפוי לצאת לדרך בתקציב הקרוב. גם בסוגיות פנים מגזריות סמוטריץ' לא מצליח לספק את הסחורה ואפילו בנושאים מדיניים, בהם נחשב לנץ, הוא סופג ביקורת, מה שגרם למצב הקשה של מפלגתו בסקרי דעת הקהל. סוגיית הבחירות לרבנות וסאגת הרב מיכה הלוי, עשויה להיות הקש ששבר את גב הגמל. אולי זה יסביר את ההליכה למחוזות אחרים בסוגיות חוק הגיוס והמעונות. סוגיות שבעבר סמוטריץ' היה בהם מראשי התומכים בחרדים.
כמובן שהמנצח הגדול של הבחירות הוא הג"ר קלמן בר, רב העיר נתניה שנכנס למרוץ רק ברגע האחרון, הגיע לתיקו בסיבוב הראשון ובסופו של דבר ניצח את הבחירות בפער ענק, כזה שאיש לא האמין.
לניצחון של הרב בר, אבות רבים. אנשי דגל התורה שהימרו על הסוס המנצח, רבני ישיבת מרכז הרב שנתנו לו את הגיבוי הדתי לאומי, הרב כהנא שהובס על ידי הרב מיכה הלוי ונרתם לסייע לרב בר בסיבוב השני, וציר פרוש-אייכלר שהפעילו את כל כובד משקלם אצל רבני חב"ד, למרות שהיו כבר מי שהוציאו הודעות דרמטיות על כך שרבני חב"ד תומכים במועמד אחר. מאחורי הקלעים יש גם מי שמדברים על מנצח נוסף: הרב הראשי לשעבר, הגר"י יוסף, שבכירי אנשיו פעלו לאורך כל הדרך כדי להביא את הרב בר אל הכיסא הנכסף.
אבל אחרי הכל, הקרדיט הענק הוא של איש אחד, שלפני עשור בקושי שמעו עליו, אבל יישמעו עליו רבות בעשור הקרוב: הרב בר עצמו, שעשה חריש עמוק בגוף הבוחר וידע היטב לאן הוא נכנס. במקום שבו פוליטיקאים מנוסים כשלו, הרב בר הצליח וזכה בתפקיד. נועם הליכותיו, הקשר עם הציבור הדתי לאומי שהוא בשר מבשרו, לצד הקשר עם הציבור החרדי. הסובלנות ומאור הפנים שבו, עשו את הבלתי ייאמן והוא נבחר לתפקיד.
בין בחירת הרב האשכנזי לעמיתו הספרדי, יש פער של חודש, אבל אי אפשר להתעלם גם מהמתרחש בקרב על הראשון לציון. זירה שהייתה אמורה להיות מעניינת במיוחד, אך הפכה למנומנמת יחסית ויעידו על כך מספר המועמדים לתפקיד, לעומת המועמדים לתפקיד הרב הראשי האשכנזי.
בתחילת הדרך, בש"ס היו בטוחים בכך שלראשונה יהיה ראשון לציון שיישא את שם המשפחה דרעי. המיועד: הגאון רבי יהודה זצ"ל, ראב"ד ורב העיר באר שבע. אך טבעי היה שהגר"י דרעי, אשר כיהן כחבר מועצת הרבנות הראשית מזה שנים והודיע בבחירות הקודמות לרבנות על הסרת מועמדותו, רק כדי לאפשר את הכתרת מחותנו ובנו של מרן הגר"ע יוסף, יהיה למועמד הטבעי של המפלגה.
מי שטרף את הקלפים, הוא יבדלחט"א, הגאון רבי דוד יוסף. חבר מועצת חכמי התורה, שיצא לדרך באופן עצמאי וללא כל תמיכה מפלגתית, אך מצויד בצוואת אביו שעליה סיפר שוב ושוב (גם בריאיון לכותב השורות בסוכות אשתקד), לצד תמיכה רחבת היקף מחברים בגוף הבוחר עוד בטרם הוקם. בהמשך גם ממועצת החכמים של המפלגה, מגדולי הדור הליטאיים וממי לא.
ההיסטוריה וההיסטריה של כדור השלג שהתגלגל ידועה. הגר"י דרעי זצ"ל נלקח בחטף והגר"ד יוסף הפך לעובדה מוגמרת כראשון לציון עם יותר ממחצית מחברי הגוף הבוחר. אולם מפה לשם, המועמד העצמאי הספרדי, עשה היסטוריה כבר במרוץ שלו. בשונה מרוב המרוצים של עשרות השנים האחרונות, המועמדות של הגר"ד יוסף צברה תאוצה דווקא מלמטה למעלה ולא כהצנחה של מפלגה. אולי אף למרות המפלגה.
בש"ס לדוגמא, רק ברגעים האחרונים הכריזו על התמיכה במועמדות הגר"ד יוסף, הרבה אחרי שרבנים מדגל הליטאית ואדמו"רים מהמועצת החסידית הודיעו על תמיכה בו. הרבה הרבה אחרי שחברי הגוף הבוחר הספיקו להתרשם ממנו ואחרי שלא הניח פינה ברחבי הארץ שרלוונטית למרוץ ולא פקד אותה.
זה לא שבש"ס התעלמו מהמרוץ, להיפך. בעת האחרונה היו"ר דרעי צלצל לכל חבר בגוף הבוחר והפציר בהם לתמוך במועמדות הגר"ד יוסף והגר"מ הלוי. אפילו חברי מפלגתו של ליברמן קיבלו ונענו לבקשה. אבל למרות הכל, ניצחונו של הגר"ד יוסף, הוא לא ממש של ש"ס. בשונה אגב מסוגיית הבחירה של הרב מיכה הלוי, שאם אכן היה זוכה, היה זה ניצחון של ש"ס.
אם מדברים על ש"ס והדיל עם סמוטריץ' על תמיכה במועמדות הגר"מ הלוי, אי אפשר שלא לדבר על העצמאות במועצת הספרדית. נכון שבסופו של דבר, חברי הגוף הבוחר מטעם ש"ס – וגם מחוצה לה – מקבלים את עמדת ש"ס מדרעי ונציגיו, אבל לראשונה חברי המועצת הביעו את דעתם מבלי לגבש עמדה אחידה. כך הגר"מ אלבז ומועמדות הגרמ"ח לאו וכך גם עם אחרים בסתר. כשמדברים על עידן מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בגעגוע (11 שנים להסתלקותו), גם העמדה העצמאית של חברי המועצת, היא עוד סיבה לכך.
אחת ה-"טרגדיות" במרוץ הוא הג"ר מיכאל עמוס. תלמיד חכם מופלג, ממלא מקום נשיא בית הדין הרבני הגדול, דמות מוערכת במיוחד בבתי הדין שזכה גם לתמיכה מצד הראשון לציון הגר"י יוסף, שמלבד הפעילות של אנשיו לטובת הרב בר, שמו גם את הז'יטונים שלהם בסלו של הרב עמוס, שהאמין עד לרגע האחרון שיש לו סיכוי לזכות בתפקיד, למרות שאפילו החותמים על טופס ההתמודדות שלו, לא כולם בחרו בו. רק לקראת הסוף, הבינו אנשי הגר"י יוסף שהמהלך הזה לא יבשיל לכהונת ראשון לציון ומאחורי הקלעים פעלו לטובת רבה של צפת, הגר"ש אליהו.
כמה שזה יישמע מוזר, היו מי שהשתעשעו בפיוס היסטורי בין משפחות יוסף לאליהו, אחרי בחירה של הגר"ש, בתמיכת הרב הראשי לשעבר. אבל גם זה לא ממש עזר. הקולות שהרב אליהו זכה, הן כמות מכובדת מאוד, הרבה יותר מכל מועמד לרב האשכנזי בסיבוב הראשון, אבל בסוף, כדי להיבחר לתפקיד הראשון לציון, הרף היה גבוה יותר.
סמוטריץ חד וחכם – אפילו שטועה כבן אדם