הצעת החוק הממשלתית תוגש לאישור הכנסת בהליך חקיקה מזורז של 3 הצבעות במליאה בתוך כשבוע. משרד המשפטים פרסם בסוף השבוע תזכיר של הצעת החוק, כאשר המועד האחרון לקבלת הערות הציבור הוא היום. מדובר בפרק זמן קצר מהרגיל, שכן בדרך כלל ניתנים כשלושה שבועות לקבלת הערות
אמש קיים שר המשפטים אבי ניסנקורן דיון עם בכירי משרדו בנוגע לתזכיר החוק. בעקבות בקשתו של ניסנקורן הוחלט כי התקופה המוקנית להתייחסות הציבור תוארך עד ליום חמישי.
החוק המוצע מעגן למעשה את התקנות לשעת חירום כהוראת שעה למשך 10 חודשים. במסגרת התקנות תוכל הממשלה להכריז על הגבלות כמו הטלת סגר, כפיית בידוד ביתי, הסדרת סמכויות המשטרה בפיזור התקהלויות (מאסר וקנס), הסדרת כללי התנהגות במרחב הציבור לעסקים (חנויות, קניונים, מסעדות) והסדרת ריחוק חברתי ל־2 מטרים.
הצעת החוק קובעת שהממשלה תוכל לאשר תקנות לשעת חירום מבלי שתידרש לקבל את אישור הכנסת, אלא רק להניח אותן על שולחן
ד"ר עמיר פוקס, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מזהיר כי "החוק מאפשר פגיעה קשה בזכויות האזרח, שלא בתהליך נכון, מאחר שהתקנות לא עוברות דרך המחוקק. יש כאן ניסיון לרבע את המעגל ולהמשיך עם תקנות שעת חירום".
לדברי פוקס, "מעבירים לממשלה את הסמכות להכריז על מצב חירום מיוחד של קורונה וגם מאפשרים לה להחליט באילו סמכויות מדובר ומהו היקף ההגבלות. הסמכויות הללו מאוד עמומות. למעשה, הממשלה תוכל לתקן מחדש את כל התקנות לשעת חירום, שחלקן כבר בוטלו או עבר תוקפן, מבלי שתזדקק לאישור הכנסת. היא תצטרך רק להניח אותן על שולחן ועדה כמו ועדת קורונה או ועדת חוץ וביטחון. הוועדה אמנם מוסמכת לבטל בדיעבד את התקנה, אבל היה ראוי לנהוג ההפך ולהגיש לוועדה את התקנות לאישורה".
לקואליציה יש רוב בכל ועדות הכנסת, כך שהסיכוי לבטל תקנה שאושרה על ידי הממשלה הוא קלוש. פוקס מותח ביקורת גם על הסעיף המגביל הפגנות. "בחוק המוצע כתוב שהמדינה תאפשר הפגנות, אבל גם תיתן כללים איך לארגן הפגנות בדומה למה שהיה עד כה”, אמר. “זה לא מספיק: צריך שיהיה כתוב בצורה ברורה שההגבלות שיוטלו על ידי הממשלה לא ימנעו את קיומה של הפגנה בתקופת החירום. לפי הצעת החוק, אנחנו במצב חירום של 10 חודשים, ובמצב כזה לא ניתן לוותר על זכות בסיסית וטבעית להפגין".
פגם נוסף שאותו מציין פוקס נוגע לתהליך קבלת ההחלטות בממשלה בנוגע לאותן תקנות לשעת חירום.
“היה ראוי לקבוע בחוק מהי הדרך שבה הממשלה מאשרת את התקנות”, אומר פוקס. “למשל, לחייב את הממשלה להיוועץ במומחים, או לחייב נוכחות או השתתפות של השרים בדיון לאחר קבלת כל החומר. עריכת סבב טלפוני בקרב השרים לאישור התקנות איננה דרך טובה מפני שמדובר בהחלטות הפוגעות בזכויות אדם בלא שיש חובת היוועצות עם גורמים מקצועיים. כמו כן, צריך לקבוע שבהגשתה של התקנה לכנסת יש לצרף את כל הנתונים, החלופות והעלויות, ולא להעביר רק את התקנה שממילא הוועדה לא נדרשת לאשרה".
פרופ' גילה שטופלר, דיקנית הפקולטה למשפטים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, מצביעה על סעיף "בעייתי ומסוכן" בהצעת החוק: “מדובר בחקיקה אשר מעניקה סמכויות דרקוניות ומאפשרת הגבלת זכויות אדם בהיקף ובצורה שמעולם לא נעשו בישראל. בתוך החקיקה האמורה מסתתר סעיף בעייתי ומסוכן שכמעט לא שמים לב אליו. לפי סעיף 15 ל'חוק הקורונה', השר האחראי על ביצועו של החוק הוא ראש הממשלה. כלומר, ראש הממשלה רשאי לכאורה להתקין תקנות ליישום החוק באופן עצמאי. בכך החוק מעניק לו כוח חסר תקדים להתקין תקנות דרקוניות שעלולות להגביל בצורה חמורה את זכויותיו הבסיסיות ביותר של הציבור”.
לדבריה, “חייבים לקבוע בחוק מפורשות כי לא ניתן לתת את הסמכויות הדרקוניות המנויות בו בידי ראש הממשלה לבד, וכי את כל התקנות מכוחו יכולה להתקין רק הממשלה כולה”.
שטופלר מציינת כי במצב עניינים רגיל ישנם כלים להתמודד עם הבעייתיות שיכולה לנבוע ממתן כוח כה גדול לראש הממשלה, באמצעות פנייה לערכאות שיפוטיות.
“בתקופה הנוכחית ועם האווירה הציבורית סביב מערכת המשפט, אסור ליצור מצב שבו המחוקק נותן כוח כזה בידי ראש הממשלה ומניעת הכוח מוטלת על מערכת המשפט", אומרת שטופלר.
באופוזיציה מתחו כצפוי ביקורת על החוק המוצע. ח״כ מיקי לוי (יש עתיד־תל״ם) אמר: ״מדובר בשורה של הגבלות שנכנסות באופן אגרסיבי לחייהם של אנשים ומאפשרת לממשלה לדרוס זכויות יסוד. מדינת ישראל נמצאת במצב חירום מאז שהוקמה ואין שום צורך ללכת למהלך דרסטי כזה. כשיש צורך, הכנסת יודעת לתת לממשלה את הכלים הנדרשים לפעול במצב חירום באופן מידתי ולזמן מוגבל״.
