שירלי אוסגוד, אישה בת 76, נידונה למאסר, עבודות שירות ומבחן לאחר שביצעה 16 פלישות לבסיס צבאי באזור סקרמנטו. אוסגוד, המגדירה עצמה פעילה למען השלום, נכנסה לבסיס שוב ושוב כמחאה על מדיניותה של ארצות הברית כלפי רצועת עזה, ובפרט תמיכתה במבצעים צבאיים.
במהלך המשפט, הודתה אוסגוד כי מטרתה בפלישות הייתה "לשפוך אור על רצח העם" שמתרחש לדבריה בעזה. היא התעלמה מאזהרות חוזרות ונשנות מצד הרשויות והמשיכה לחזור על מעשיה.
השופט, בהכריעו את הדין, קבע כי מעשיה של אוסגוד, למרות שהונעו על ידי אמונה עמוקה, מהווים הפרה חמורה של החוק. הוא הטיל עליה עונש של חמישה ימי מאסר, 100 שעות עבודות שירות ושנת מבחן.
מחאה או הפרת חוק?
מקרה זה מעלה שאלות מורכבות לגבי גבולות המחאה החברתית. האם פעולות של אזרחים, גם אם הן מונעות מכוונות טובות, מצדיקות הפרה של החוק? האם ישנם אמצעים אלטרנטיביים להביע מחאה, שאינם כוללים סיכון של עבירה פלילית?
אוסגוד, מצידה, טוענת כי מעשיה היו הכרחיים כדי להעלות את המודעות לסבלם של הפלסטינים. היא רואה בעצמה פעילה למען הצדק, מוכנה לשאת בעונש על אמונותיה.