נתניהו בביהמ"ש: "נפלתם על הראש? זאת האג׳נדה שלי"

אחרי חמש שעות על דוכן הנאשמים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, סיים את היום הראשון במסגרת עדותו במשפט האלפים המתנהל נגדו, כשמחוץ לאולם בית המשפט התאספו המונים שהפגינו נגד התנהלות הייעוץ המשפטי והפרקליטות.

ראש הממשלה הגיע דקות ספורות לפני כניסת השופטים לאולם בו כבר שהו שרים וחברי כנסת של הליכוד שהגיעו לתמוך בנתניהו, כמו גם עיתונאים וצלמים רבים מכל כלי התקשורת. בדקות שנותרו עד לכניסת השופטים, נתניהו הסתובב בין הנוכחים והתעניין בשלומם, תוך שהוא מקפיד שלא לישב על ספסל הנאשמים, כדי שלא לספק תמונת ניצחון לתקשורת המזוהה עם השמאל.

את הדיון פתח סנגורו של נתניהו, עורך הדין עמית חדד שאמר בין היתר כי "ראה"מ הפך להיות סוג של שפן משפטי שמנסים עליו את כל הקונסטרוקציות החדשות, שהוא במקרה ראש ממשלה מכהן, ומגישים לו כתב אישום כשהוא על מדשאות הבית הלבן מקדם תכנית לשינוי המזרח התיכון".

לאחר מכן נתניהו החל בעדותו ואמר: "אני ממתין 8 שנים לומר את האמת כפי שאני זוכר אותה. הזדמנות לנקב את ההאשמות המופרכות. אני נדהם מגודל האבסורד- אוקיאנוס של אבסורד. אני רוצה להעיד, אני רוצה לעשות את זה. אבל אני גם ראש ממשלה. אני מוביל את מדינת ישראל בשבע חזיתות. שינינו את המזרח התיכון. אני חושב שאפשר לעשות את זה.

אבל לפני מספר ימים אירע כאן אירוע טקטוני שלא היה מאז הסכמי סייקס פיקו. אירוע משנה מציאות שיש לו השלכות היסטוריות לא רק על מדינת ישראל אלא על כל המעצמות. ניתן למצוא איזון בין צורכי המשפט לבין צורכי המדינה. אני רץ מרתון. אני יכול לרוץ עם עשרים קילו על הגב או עם עשרה קילו על הגב".

בהתייחס לתיק 4000 נגדו, אמר נתניהו: "אם הייתי רוצה תקשורת טובה, כל מה שהייתי צריך לעשות הוא לאותת. לעבור כמה צעדים שמאלה והייתי נישא על כפיים, ורעייתי הייתה נישאת על כפיים. הייתי מתאתרג- זה הוצע לי. אם הייתי עושה את זה- לא הייתי עומד כאן היום. אבל לא הסיקור הוא מה שמנחה אותי".

נתניהו התייחס גם לטענות כאילו הוא חי חיי נהנתנות ואמר: "אני עובד 18-17 שעות ביממה. זאת עבודה מסביב לשעון. אני אוכל את רוב ארוחותי ליד שולחן העבודה. כמעט אין זמן לראות את המשפחה, זה מחיר גדול לשלם. יש מפלט מסוים- קריאת ספרי היסטוריה, ולעיתים אני גם חוטא בעישון סיגר. גם אותו אני לא יכול לעשן ברציפות כיוון שאני כל הזמן בפגישות. ואגב, אני שונא שמפניה". לדברי נתניהו, "בשנים הבודדות כאדם בוגר שהייתי אזרח פרטי , נהניתי מטיולים, נסיעות, ארוחות ואפילו הרווחתי טוב. אבל השליחות שלי קראה לי לחזור לשירותי הציבורי. זאת לא נהנתנות, זאת עבודה קשה. חזרתי למכרות הפחם".

עורך הדין חדד ביקש מנתניהו להרחיב את האופן בו הוא תופס את התקשורת, זאת במטרה להוכיח שלא הייתה כל מערכת "שוחדית" אלא אידיאולוגיה. נתניהו השיב על כך ואמר: "אני חושב שהחל משנות ה-70 שוק התקשורת הישראלי סובל מהטיה קשה, בוטה וברורה לשמאל. העיתונות בישראל בשנים הראשונות של המדינה הייתה מאוזנת למדי. מפלגת "העבודה" שלטה אומנם בקול ישראל – מספרים שבן גוריון עצמו הכתיב את כותרות החדשות – אבל שלושת העיתונים הגדולים הציגו קשת רחבה של דעות, מימין ומשמאל.

כל זה החל להשתנות כשרשות השידור הממלכתית החלה לשדר גם תוכניות טלוויזיה. היה אז רק ערוץ אחד והוא עקף בהדרגה את העיתונים כמקור המידע העיקרי לציבור. הטלוויזיה הייתה במידה רבה קליקה סגורה של השמאל, ושימשה בית גידול לאנשי תקשורת שאיישו לאחר מכן את הערוצים המסחריים. יש דיסוננס עצום. שוק התקשורת לא משקף את מגוון הדעות בעם, והוא לא משקף את העובדה שכיום למעלה משני שליש מהציבור מהעם מגדיר עצמו ימין. ציבור גדול מודר.

אפשר להמחיש את זה כשנותנים דוגמה הפוכה: תדמיינו שאיש שמאל קם בבוקר, פותח רדיו- שומע ערוץ 14, פותח טלוויזיה- ערוץ 14, קורא עיתון- שוב 14. הדעה שלו לא נשמעת, היא לא באה לידי ביטוי. הוא מתוסכל. אם אין ריבוי דעות אנחנו יכולים להגיע למחוזות מסוכנים לדמוקרטיה. הציבור לא יכול לקבוע עמדה אם שוללים ממנו צד אחד. כששומעים בחוץ רק דעה אחת, ואם מצטטים כאן רק עמדה אחת שאומרת שאנחנו מבצעים רצח עם או שחיילי צהל מבצעים פשעי מלחמה וכו׳- זה מהודהד בעולם.

אנחנו לא רוצים לשלוט בתקשורת, אנחנו רוצים לגוון את התקשורת, להכניס עוד גיוון. זאת האג׳נדה שאיתה הלכתי. עמוס שוקן ואחרים לא ישתנו, אז תביאו עוד אמצעי תקשורת. להקים חדשים או לקנות ישנים".

נתניהו חשף בעדותו כי "היו לי שיחות עם מוזי ורטהיים, שהיה מבעלי ערוץ 2. פטריוט גדול, איש אשכולות שתרם בדרכים שונות לביטחון המדינה. אמרתי לו תגוון, הערוץ מוטה לשמאל. הוא ענה לי: ידי כבולות". בהמשך התייחס נתניהו לטענות כי הוא מעוניין בשררה ותהה: "מה מעניינת שררה?? – כדי לשבת על הכיסא??! יש כיסאות נוחים יותר! אתה בא להשפיע על מדיניות!".

על ההיכרות עם שאול אלוביץ, בעל השליטה באתר וואלה, סיפר נתניהו: "נבחרתי לראשונה לראשות הממשלה בשנת 1996. בתקופה הזאת, עשיתי לי נוהג להיפגש מעת לעת עם תעשיינים ומובילי כלכלה בישראל, כך קראו להם. שאול אלוביץ' השתתף בחלק מהפגישות האלה. הפסדתי בבחירות של 1999 וחזרתי לפוליטיקה בסוף שנת 2002 והתחלתי לכהן כשר אוצר בשנת 2003. עם החזרה שלי לפוליטיקה ולתפקיד שר האוצר, חזרתי לקיים פגישות עם תעשיינים ומובילי כלכלה בישראל. באותה כהונה ביצעתי עשרות רפורמות, ולכן המפגשים עם הגורמים הרלוונטיים היו חשובים ומועילים. תמיד הקפדתי לשמוע את כולם לפני קבלת החלטה. שמעתי את שאול מדבר במפגשים האלה, זאת היתה היכרות רחוקה".

ראש הממשלה התייחס גם לתדירות הפגישות עם הזוג אלוביץ׳ (ביקור תנחומים ב 2011, ארוחת ערב בהשתתפות הרעיות ב 2012, ארוחה דומה ב 2015) ואמר כי הם "לא שונים מתדירות הפגישות עם אהרון ברק ורעייתו". על השפעת אתר וואלה והניסיון לשלוט בו אמר נתניהו: "בבחירות 2013 נתבקשנו לשים כסף באתר ולכן התבצעה בדיקה שגילתה שוואלה אתר זניח. בבחירות 2015 השקענו בו 0 שקלים. הטענה שחשבתי שוואלה הוא אתר משפיע היא טענת כזב".

נתניהו פנה לשופטים ואמר: "הנקודה החשובה לגבי התיק הזה היא שהיה מפגש מופרך בארוחת ערב ובטלפתיה הוחלט שאני אקבל סיקור אוהד – שלא קיבלתי. נפלתם על הראש? איך אתם לא בודקים דבר הזה (הפרקליטות). מה נתתי לו? הוא לא חלם על מה נתתי לו. (בציניות) האם היה שינוי ביחס של וואלה אליי? לא היה שינוי, רק נהיה גרוע יותר".

נתניהו הוסיף ותקף: "לא סתם קראו לו וואלה אכבר וואללה חמאס והיום אני קורא לו גם וואלה איראן". בדבריו נתניהו נתן דוגמא של סרטון שהליכוד פרסם נגד בנט ובסוף וואלה העלו את זה במסגור שלילי.

במהלך הדיון, נתניהו הציג סרטון שמראה כיצד הוא חותם "באופן עיוור" על מסמכים, כשהמטרה היא להבהיר כי חתם על ההטבות לאלוביץ' ללא קשר לתמורה, ועניינה טכני ועוד לפני התהדקות הקשר ביניהם. נתניהו: "הייתי במשרדי, צחי ברוורמן מביא לי מסמכים לחתימה. אמרתי אני רוצה לתעד את זה כדי להראות איך זה נראה. נתניהו מתאר: בכל כמה דפים יש חתימה ואני חותם, זה אופייני ב17 שנים שאני ראש ממשלה אם זה היה קורה שהייתי מסרב לחתום זה היה אירוע נדיר. זה עובר את השרים ואם זה עובר אתה חותם".