היו אלה הימים הנוראים היותר עלי אדמות, תקופת מלחמת העולם השניה. ארצות אירופה עלו בעשן, מיליוני יהודים עלו והתעלו לגנזי מרומים במסירת נפשם על קדושת ה'. מחנות הריכוז וההשמדה היו צפופים בהמון אדם, כשאיש אינו יודע מתי יבוא יומו… בין רבבות היהודים ששהו במחנה אושוויץ, היה גם האדמו"ר הרה"ק רבי שמואל צבי הורוביץ מספינקא זי"ע, שבאותם ימים עוד היה בחור צעיר. כמו יתר היהודים שתה גם הוא את כוס התרעלה עד תומה, ובאחד הימים חש כי כוחותיו לא עומדים לו יותר, והוא חיפש יהודי שיוכל לחזק את לבו, אולי לומר לו אמירת שפר שתעצים את אמונתו לנוכח הקשיים והנסיונות… הוא פונה אנה ואנה, והנה הוא נתקל בבחור היושב על אבן, ופיו ממלמל משהו. הוא מתקרב אליו ומנסה ללכוד את תשומת לבו – בתקווה כי הלה יחזק אותו, אך הבחור – עיניו עצומות, מצחו מקומט במאמץ, ופיו מוסיף למלמל הברות שקטות. הוא מתקרב אליו יותר ומנסה שוב להפנות את תשומת לבו – אך הבחור שקוע בשלו, פניו מעידות על ריכוז גבוה, והוא מוסיף למלמל… הרבי מספינקא זיהה את הבחור, הלא הוא הבחור הקדוש ליפא הלברשטאם הי"ד – בנו של האדמו"ר הרה"ק בעל ה'שפע חיים' מצאנז זי"ע. הבחור היה עלם צעיר, והמחזה המרטיט בו הוא נראה יושב על אבן וממלמל הברות לא ברורות בעומק השאול באושוויץ – עורר את סקרנותו של הרבי מספינקא. מה הוא מחפש כאן ? מדוע הוא יושב כך, ומה הוא ממלמל?! לאחר שניות ארוכות של המתנה, פקח הבחור את עיניו, ונפעם לגלות כי מישהו עומד ומביט בו. ואז שאל אותו הרבי: 'אמור לי בבקשה, מדוע אתה יושב כך ? במה מוחך מאומץ כל כך, מה כה מטריד אותך בעומק השאול בו אנו נמצאים, ומה אתה ממלמל ללא הרף בשקט ובריכוז גבוה ?' הבחור שמע את השאלות הניף את אצבעו לעבר ארובות המשרות, והשיב כשדמעות לחות בזוויות עיניו: 'הנה, כאן אני רואה את ארובות המשרות בהן מוסרים יהודים רבים כל כך את נשם על קדושת השם. אני משער' – אמר הבחור הקדוש ואנחה נעקרה מלבו – 'שאני הבא בתור, זה עניין של זמן, שעות או ימים…' הרבי מספינקא ניתר ממקומו. לא רבים העיזו במחנה לדבר, או אפילו לחשוב, על העתיד הנורא המצפה להם. והנה הבחור מספר על כך ביישוב הדעת, ומוסיף: 'אני עומד לעלות לישיבה של מעלה, ואני רוצה להגיע מוכן, תוך שאני שולט בחומר שלמדתי כל חיי. לכן אני יושב ומשנן את כל מה שלמדתי, חוזר על התורה שלמדתי בעולם הזה, למען אזכור אותה היטב. אני רוצה להיות ערוך ומוכן לרגע בו אכנס בשערי שמים !' – אמר הבחור בפשטות…
לימים סיפר האדמו"ר מסינקא את דברי הבחור, והוסיף בקול מצמרר 'שוו בנפשכם, בחור לא מבוגר, עלם צעיר ממש, שנמצא בעומק השואה האכזרית אי פעם. כולם מסביב שרויים ושקועים במלחמה על החיים, והבחור הזה – ממוקד מבט, מכוון מטרה, חותר ליעד של חייו – לדעת, להכיר ולשנן את התורה כולה על בוריה!
והרי שם במחנות' – הוסיף הרבי – 'לאיש מאיתנו לא היה כח לחשוב, לא היתה יכולת להרהר על העתיד. אבל הבחור הזה, שמחשבתו ומבטו נתונים ומוקסים למטרתו העילאית הנכונה – לא התבלבל ולא היה נבוך הוא הוסיף לפעול לפי השליחות שלו, שינן את התורה כדי להכין את עצמו, ודבר לא הרתיע אותו או שינה את תוכניותיו!'
סיפור מופלא זה, אותו סיפר נכדו של הרבי מספינקא – הגה"צ רבי יעקב יוסף טווערסקי שליט"א רב קהילת ויז'ניץ מונסי בלייקווד, מעורר השתאות, מרטיט כל לב: לפנינו בחור צעיר לימים, הנמצא בעומק השואה האכזרית שהייתה מימות עולם. הוא יודע שזה עניין של זמן עד שחייו יילקחו ממנו, מביט מרחוק אל עבר ארובות העשן ומבין שעוד מעט גם תורו יבוא. ובכל זאת – הוא ממשיך להיות צלול בדעתו, איתן במחשבתו, ממוקד במטרתו: לנצל את הזמן. לקנות את התורה. לשנן את לימודיו. להתכונן לחיי הנצח! התנאים שסביבו אינם משפיעים עליו, האיומים על חייו אינם מרתיעים אותו הלחץ מני עלייתו השמימה לא מבלבל אותו ולא נוטל את שלוות נפשו כי הוא ממוקד מטרה לבו ונפשו מכוונים למשימה, השליחות שלו נמשכת ואף מתעצמת: לקנות עוד ועוד תורה, להיות מוכן לרגע בו ייכנס בשערי שמים!
" כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַעֲקֹ֔ב עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי " [בראשית פרק לב]
יעקב אבינו, בשובו משהותו אצל לבן הארמי: 'עם לבן גרתי', ודרשו חז"ל – 'ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים !' ולכאורה, וכי יעלה על הדעת שיעקב אבינו בחיר האבות יעשה מעשים רעים ? וכי יתכן שלבן הארמי הצליח להשפיע עליו ולהסיט אותו מדרכו הטובה והישרה ?
ומדוע יעקב בוחר לספר לעֵשָׂ֖ו
" וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י "
ואולי השאלה , כיצד לא השפיעה חברתו של לבן הרשע ובניו לרעה על יעקב אבינו, הרי כבר אמרו חז"ל: "אוי לרשע ואוי לשכנו" [סוכה נו ע"ב]. כתב הרמב"ם [הלכות דעות פ"ו ה"א] כי "דרך בריתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו", ואם כן מה נתן ליעקב אבינו את הכח להישאר נאמן לדתו, להתחתן, להביא שנים עשר שבטים קדושים, מבלי שאביו ואמו היו לידו וסייעו לו, בלי אחים ודודים, בעת שחותנו הרשע רודף אותו ומרמהו פעם אחר פעם ? לבן היה רשע מרושע, הורג נפשות ועושה מהן תרפים. כולו מלא עברות, עד כדי כך שלא ידעו איך לקרוא לו, הרי כולו שחור משחור מרוב עברות, ולכן כינו אותו בלשון סגי נהור בשם 'לבן', כפי שלהבדיל קוראים לאדם עיור שאינו יכול לראות כלום בשם 'סגי נהור'. עם כל זאת, יעקב עמד איתן, לא זז מדתו, והמשיך לעבוד את ה' בכל כוחו, כפי שהעיד על עצמו ואמר: "עם לבן גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי!" הכיצד?
נוסע היה רבן של ישראל, ה'חפץ חיים' זצ"ל בין ערים ועיירות, מוכר את 'מרכולתו' – הלא היא ספריו הקדושים, עליהם עמל ובכתיבתם יגע כל ימי חייו. לא רק שעמל בהתמדה מופלאה שלובה בגאונות מדהימה לברר מקחם של ראשונים, אלא שהשקיע את כל מרצו וכוחותיו בעריכת ספריו הנודעים, 'משנה ברורה', 'חפץ חיים', 'שמירת הלשון', ועוד חיבורים וספרים רבים. ובאותם ימים, כשחנויות ספרים לא היו נפוצות, גם היה מכתת את רגליו כדי למכור את ספריו ולהפיץ את תורתו. ויהי באחת העיירות בהן ביקר, ובתום 'מסע מכירות' שלא הניב מכירה של ספרים רבים, פגש בו יהודי על אם הדרך, ניגש אליו ושאלתו בפיו: 'כבוד הרב ! האם לא חבל על הזמן והמאמץ ? לימוד התורה המעמיק, כתיבת הספרים ברוב עמלה הפצת הספרים בטירחה כה רבה – אינם מביאים לכם לא פרנסה ולא כבוד, בקושי כיסוי העלויות בדוחק. מדוע הרב משקיע כל כך הרבה כוחות ועמל במשימה הזו ? וכי לא עדיף לעול בכישורים הגאוניים הללו כדי להשיג פרנסה טובה יותר מעמד גבוה יותר ? וכי לא נכון יותר לפעול באותם כוחות כדי להשיג פרנסה טובה בית יפה, תנאי חיים נוחים ?!' – תמה.
חייך אליו ה'חפץ חיים', והשיב לו בסיפור: מעשה באדם שהלך בדרך ארוכה, ולפתע התקדרו השמים בעננים אפורים, ומטר החל לרדת. תוך כמה דקות התחזק הגשם והפך למבול של ממש, ואותו יהודי עמד בדרך כשרק כותנתו לעורו, ונרטב עד לשד עצמותיו. הוא מביט אנה ואנה כמחפש מוצא מהסבך אליו נקלע, והנה נראה כי הגיעה הישועה – מכונית חדשנית מאיטה את נסיעתה, מתקרבת אליו ועוצרת לצידו… הנהג שברכב מזמין את ההלך לעלות לרכב, אך זה מסרב להזמנה הנימוסית הנהג מציר בו, מסביר כי הגשם הולך ומתחזק יותר ויותר ומה יעשה האיש בעומדו תחת כיפת השמים ללא כל הגנה? – אך האיש מוסיף לסרב לעלות. הנהג מוסיף לתאר את הקור העז שלבטח יבוא בשעות הערב, את תחזית מזג האוויר הקובעת כי הגשם רק בראשיתו, וההלך ממשיך לעמוד בסירובו… 'אולי בכל זאת ?' – נכמרים רחמי הנהג, והוא עומד ומתחנן לאיש הזר בתחנונים של ממש. 'תראה את הגשם, את העננים שעוד בדרך, את הרוחות שמתחילות לשרוק מסביבנו. אני לא יכול להשאיר אותך כך לבד בצד הדרך, לחסדיו של מזג האוויר. אולי בכל זאת תעלה לרכב, ותשמור על עצמך מהחורף שהחל לתקוף ?' – מבקש הנהג. 'לא ולא!' – שב ההלך על תשובתו, מניד את ראשו לצדדים. 'מכבד את רצונך!' – מכריז הנהג, 'רק תסביר לי את ההגיון: הלא אתה רואה חורף, גשם עז ניתך ארצה. הנך עומד כאן לבד על אם הדרך, נטול כל הגנה מגעי מזג האוויר. למה מסרב הנך להיענות להזמנתי לעלות לרכבי ? מדוע אתה מתעקש להישאר בדרך במקום להיכנס לינה מוגנת ולנסוע אתי?' חייך ההלך מעבר לטיות המים שנשרו מכובעו הרטוב, והשיב לנהג גומל החסד: 'הלא תבין ידידי, כי אתה נוסע לכיוון מזרח, בעוד אני יצאתי לדרך ממזרח למערב הצטרפות אליך תוביל אותי לכיוון ההפוך מהכיוון אליו אני חותר, הרכב שלך ממשיך כאן לכיוון ממנו יצאתי ומרחיק אותי מהיעד שאני צריך להגיע אליו. הייתי עולה על הרכב שלך בשמחה, אבל לא במחיר שאני אגיע לכיוון השני מהכיוון אליו אני רוצה להגיע !'
ה'חפץ חיים' סיים לשאת את משלו, ונענה לשואלו: 'אתה שואל למה אני לא משקיע את כוחותיי בלצבור הון, למה אני מקריב את כישוריי וזמני ללימוד והפצת תורה במקום לקנות עושר ונכסים? הלא תבין, כל אדם משקיע את כוחותיו במה שמקדם אותו ליעדו, מתאמץ למען האתגר המוביל את חייו. ואני' המשיך ה'חפץ חיים' והסביר – 'מטרתי האחת והיחידה
היא לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו זו מטרתי זה תפקידי, זו שאפיתי היחידה, זו מגמתי בחיים. לימוד התורה, יגיעה בתורה, הפצת תורה אלו כלים המובילים אותי למימוש שאיפתי בחיים, להשגת החזון שלי. השגת עושר, נכסים, כבוד ומעמד – כל אלה אינם משרתים את האינטרס שלי, הם לא מובילים לייעוד שלי בחיים, ולפיכך מיותרים הם בעיניי!'
המסר המרומם הזה, העולה מהסיפורים יש בהם כדי לנקות את המשקפיים מערפל העולם הזה, לזכך את המבט, לכוונן את הלב. אנו נמצאים כאן למטרה מסויימת, מאוד ברורה, מאוד חדה, מאוד תכליתית – להתקרב לבורא עולם, לעשות את רצונו, להביא קורת רוח בהיכלו. כל מה שמשרת את המטרה הזו – נשמח ונגיל לעשותו, נשתמש בכל הכלים – רוחניים כגשמיים, כדי להגיע לייעוד הזה. וכל מה שלא מקרב אותנו למטרה הזו הופך למיותר לא מצליח אפילו לבלבל אותנו. כי יהודי הוא ממוקד מטרה – לעשות את רצון הבורא ולעשות לו נחת רוח ולמען מטרה זו ורק למענה הוא ועל כל ימי חייו !
במילים אלו, מבקש יעקב אבינו לחדד באוזנינו מסר נוקב: 'עם לבן גרתי' – חיי התנהלו עם לבן יחדיו. גרנו באותו בית, פעלנו וטיפלנו בצאן יחדיו. עשינו אותם מעשים, ביצענו אותן פעולות. ולמרות זאת, בעוד מעשי לבן עוסקים בתענוגיו האישיים, הרי שמעשיי שלי היו שונים בתכלית, והובילו לייעודי האמיתי, למטרתי בחיים, להתרוממות רוחנית! כלומר אף שעיסוקינו היו שווים מעשינו זהים עולותינו דומות – הייעוד והמטרה שלנו היו שונים. בעוד לבן הארמי מכוון מטרה להרע ולהשחית, ומעשיו הם כלי בדרכו הרעה וגדושת החטאים, מעשי יעקב מכוונים למטרה אחרת – להתעלות, להתרומם, להתקרב לה' הם חיו בצמידות חייהם התנהלו באותו אופן, אך כל אחד הוביל לכיוון אחר!
" וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י "
בדומה לכך, עשו היה בטוח כי יעקב אבינו יתאזרח בחרן, וייהפך לתושב מן המנין, הנוהג במנהג המדינה, ומרמה את הבריות. אולם יעקב אבינו הגן על עצמו בהגנה מיוחדת, כאשר בנוסף גם בז ללבן וסביבתו והתייחס אליהם כ"שור וחמור צאן ועבד ושפחה". על ידי כן לא נדבק ממדותיהם הרעות ומעשיהם השליליים .
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון
מחנה ההשמדה אושוויץ /// צילום: Nati Shohat/FLASH90
ממתק לשבת
הבחור שלמד תורה בכל כוחו במחנה המוות | הרב יוסף זאב
יעקב אבינו, בשובו משהותו אצל לבן הארמי: 'עם לבן גרתי', ודרשו חז"ל – 'ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים !' ולכאורה, וכי יעלה על הדעת שיעקב אבינו בחיר האבות יעשה מעשים רעים ? וכי יתכן שלבן הארמי הצליח להשפיע עליו ולהסיט אותו מדרכו הטובה והישרה ?
- הרב יוסף זאב
- 13/12/2024
- 14:07
- אין תגובות
מה דעתך על הכתבה, הייתה מעניינת?
0
0
הנצפים ביותר
הירשם
0 תגובות
ישן ביותר
חדש ביותר
הצבעות
Inline Feedbacks
צפה בתגובות
אולי יעניין אותך
מומלץ עבורך