בין החשש מסמוטריץ' ובן גביר לשחרור החטופים | פרשנות

עסקת החטופים היא הנושא הכי חם השבוע. הוא גם הנושא הכי חשוב. הגיע הזמן שישראל מצידה תעשה את הוויתורים הדרושים, כולל הוויתורים הכואבים מאד כדי לאפשר את שחרור החטופים. לטעמי, נכון לעשות זאת בפעימה אחת.

סוגיית החטופים אינה קלה לעיכול, לכל החלטה מתעורר קושי גדול ומוצדק. בואו נפרק:

למה הממשלה מעדיפה עיסקה בפעימות? הערכה שלי: ראש הממשלה, נתניהו, חושש מבן גביר ומסמוטריץ' שאם יביא עיסקה בפעימה אחת משמעותה תהיה הסכמה ישראלית להפסקת המלחמה. לזה שני ראשי המפלגות הללו מתנגדים בנחרצות. כאשר מדובר בעיסקה בפעימות – יותר קל להגיד שמדובר בהפסקת אש ולא בסוף המלחמה. דעתי בענין זה היא שתהיה זו שגיאה ללכת על עיסקה בפעימות אחדות, שכן במצב כזה, ולפי הידיעות המתפרסמות – ישראל תשלם במחירים גבוהים ביותר כבר בשלב זה ותקבל תמורה חלקית בלבד.

ישראל תידרש לנסיגות משמעותיות בתוך עזה וגם לשחרור מחבלים רבים מאד עם דם על הידיים ותקבל לרשותה רק חלק מהחטופים החיים. בשלב הבא – כבר לא יהיה לנו במה לסחור מול החמאס. אני בדעה שראש הממשלה צריך להתגבר על החשש מסמוטריץ' ומבן גביר וללכת על עיסקה מלאה בפעם אחת. האהדה הציבורית שיקבל תחפה על תגובתם של סמוטריץ' ובן גביר, ואם הם יפילו את הממשלה על כך – נתניהו יקבל המון נקודות זכות בדעת הקהל שיתבטאו במנדטים שיחזרו לליכוד.

סוגיה שניה היא זו של המשילות בעזה ב"יום שאחרי". אני בעד ממשל צבאי, שישראל היא זו שתהיה אחראית על חלוקת המזון לעזתים. כרגע החמאס שולט בסיוע ההומניטרי – ולכן הוא זה ששולט בפועל ברצועה. מי שמחלק את המזון הוא השליט. ואנחנו מפקירים את הזירה הזאת.

סוגיה קשה במיוחד: שחרור מחבלים רבים עם דם על הידיים. בעיני זו הסוגיה הקריטית ביותר, יותר מזו של פינוי שטחים בעזה אליהם ניתן לחזור בכל רגע נתון. ועדיין, אין לנו ברירה. ישראל חייבת לחלץ את אזרחיה מציפורני החמאס ולעיתים אין לך ברירה אלא לשחרר רוצחים נתעבים כדי להביא לשחרור בנינו.

יש האומרים ששחרור המחבלים יביא לפיגועים. ערכית, אני מעדיף את הוודאות, כלומר שחרור חטופים עכשו על פני עתיד בלתי ידוע. ושנית, ניקח דוגמא לשנת 2022 בה כל המחבלים היו (ועדיין) בכלא הישראלי, ולא היו חטופים בעזה ולא היתה מלחמה – ועדיין מספר הפיגועים הגיע לכ 5000 פיגועים, בהם נרצחו 31 אזרחי ישראל ונפצעו למעלה מ 300.

לצערנו הטרור יהיה תמיד לחם חוקנו. מסתבר שמחבלים, גם אם נחסל רבים מהם, תמיד יהיו. ולראיה – סיכויי ההישרדות של מחבל מיו"ש למשל שמבצע פיגוע הוא קרוב לאפס. אין כמעט מחבלים שלא מחוסלים, או לא נכלאים. ועדיין, לצערנו, על כל מחבל מחוסל קם מחבל אחר שמוכן למות.

החשיבה שלהם היא לא חשיבה מערבית, ולכן שחרור מחבלים לשם שחרור חטופינו, לא ישנה, להערכתי, את מאזן הפיגועים. ובכל מקרה – אנחנו חייבים לחטופים ולמשפחותיהם את חייהם. הגיע הזמן לסיים את האירוע הקשה הזה גם במחירים גבוהים וכואבים.