וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה: [בראשית פרק לט]
חלומו של יוסף מראה כי ליוסף יש חלום להיות מלך, וגם לאביו, ששמר את הדבר, יש חלום שהוא יהיה מלך. אלא שכדי שהחלום יהפוך למציאות, ישנו מהלך שאותו הוא צריך לעבור עד להיותו מלך. רק כאשר הוא עומד באתגרים הללו הוא ראוי למלוכה.
מה היו האתגרים הללו, וכיצד עמד בהם יוסף? במעשה של אשת פוטיפר מציינת התורה: "ויעזוב בגדו בידה". הכל מבינים כי זה למעשה היה הפרט שהסגיר את יוסף. אלמלא הבגד שאחזה אשת פוטיפר בידה, ספק גדול אם מישהו היה מאמין לדבריה. היא הציגה את הבגד על מנת להפליל את יוסף.
ותמוה, מדוע עזב יוסף את בגדו בידה? הרי כאשר ניגש יהודה ליוסף, בניסיון להוציא את בנימין, הוא רצה להסביר לו כפי שמסבירים למלך מצרי, עם מי הוא מתחיל. באותו רגע הוא שאג שאגה, עד שנפלו השיניים לכולם, ופיתום ורעמסס התפוררו! היתה שם בהלה גדולה ופחד, שמא עומדים להחריב את מצרים! ומה עשה יוסף בתגובה לכך? הוא בעט בעמוד ופורר אותו לאבק. מסתבר שכדי להחזיר תשובה שקולה, לא בעט יוסף בסתם עמוד, אלא בעמוד יצוק ביותר.
באותה שעה אמר יהודה: לבחור שיושב פה יש את הכוח של בית אבא. זה לא אדם סטנדרטי. מכאן אנחנו למדים שיוסף היה חזק מאד. נקל לשער שלא הייתה לו שום בעיה פיזית לחטוף מידיה של אשת פוטיפר את הבגד שלו ולברוח איתו החוצה. א"כ למה בחר יוסף להשאירו בידיה ?! ללא ספק, לא היתה כאן בעיה טכנית, אלא סיבה עמוקה יותר מנעה ממנו לקחת את הבגד.
ביאור אחד ראיתי שביאר אחד מבעלי המוסר: כאשר יוסף נכנס להיות משרת בבית פוטיפר, הוא הגיע על תקן של עבד בזוי. יכול היה להיות עבד לאנשים רעים ורשעים שישפילו אותו, אך הוא הגיע לביתו של שר הטבחים. בית שבו מתנהגים באופן נכבד ונורמלי יותר. בכל המקומות הללו תפקידה של הגברת הוא לפתוח לפני העבד את הבית ולהדריך אותו מה לעשות.
אשת פוטיפר הכניסה את יוסף לממלכה שלה, כך שעשה את עבודתו והצליח. למעשה, גורלו היה נתון בידיה ואם היתה רוצה בכך, הוא היה נשאר האחרון שבעבדים הבזויים, אבל היא בחרה לרומם ולגדל אותו. ברגע בו עמד יוסף לפני הכרעה – האם להשאיר אצל אותה מרשעת או לחטוף אותו מידיעה ולקחת אותו בכוח, חשב יוסף לעצמו: אי אפשר שלא להכיר לה טובה… סוף כל סוף היא נתנה לי את האפשרות לעבוד בבית מכובד יותר. הוא פעל מכוח הכרת הטוב, והחליט להסתכן ובלבד שלא לכפור בטובה. נמצא, כי היתה כאן שליטה ברגע הכי קריטי – ויוסף הצליח לעמוד בכך באופן פלאי.
הקב"ה ברא עולם שלם מכח מידת החסד. מטרתו היא להגן עלינו ועל נשמותינו. לעיתים הוא צריך להעמיד אותנו בפני איזה קושי וניסיון. ניסיונות אלו באים לומר לנו מסר אחד: דע לך, עוד קצת רגישות, עוד פסיעה של התעלות עצמית… בעמידה הזו בניסיון טמונה הברכה שלך! ממתינה לך ברכה עד אין קץ – אך יש להיזהר שלא לאבדה! יוסף הצדיק הצליח לעמוד בנסיונות האדירים הללו: הוא הצליח לשלוט שליטה מוחלטת ברגשותיו גם בעת שברח מבית פוטיפר, הוא הצליח להבחין ברגישויות בין אדם לחברו, והצליח להמליך את ה' גם ברגעי ניסיון – כעת הוא ראוי באמת ובתמים למלוכה.
באותה פרשה אנו מוצאים גם את יהודה שהודה "צדקה ממני". באותו דיון נכחו גם יעקב ויצחק, וכל אחיו השבטים הקדושים ראו אותו. וצריך להבין שהרי לכאורה היה עליו לדאוג לשמור על כבוד המלוכה. בפוטנציאל הוא כבר נקרא מלך… אך מה יעשה וכעת עליו להודות באמת?! נכון, כולם שומעים ורואים, והבושות עצומות ונוראות – אך את האמת צריך לומר!… על כך אמר לו יעקב בעת שבירך את בניו: "אתה יודוך אחיך" [בראשית מט, ח] – אלמלא היית מודה, לא היית מקבל את המלוכה. רק משום שהצלחת לשלוט בעצמך, להתגבר על הניסיון הקשה ולהודות, אתה זוכה לקבל מלוכה לנצח נצחים.
אחרי הכל צריך לזכור כי המלוכה של יוסף במצרים הייתה עניין קטן. שכרו האמיתי מבואר בחז"ל על הפסוק: "הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור" – "אמר הקב"ה: ינוס מפני הנס" [ילקוט שמעוני תהילים קיד]. הפעולה של יוסף, שהוא נס החוצה והתגבר בשל עניין קל של הכרת הטוב – הביאה לעם ישראל את הנס של קריעת ים סוף! נזכור, כי בזוהר הקדוש מובא, שמי שאומר "אז ישיר" ורואה את עצמו כאילו הוא נמצא בים סוף – זוכה שנמחלים כל עוונותיו. נמצא, שיוסף הביא לנו קריעת ים סוף ומחילת עוונות לדורות. מאותה פעולה קטנה, בה התגבר עוד קצת מעבר לטבעו – טמונה היתה ברכה לדורי דורות ולנצח נצחים.
האדמו"ר מסקולען, רבי אליעזר זוסיא פורטוגל זצ"ל, היה מפורסם באהבת ישראל העצומה שלו. הוא ואשתו אימצו באופן אישי קרוב לארבע מאות ילדים לאחר מלחמת העולם השנייה, ודאגו לצרכיהם הן הפיזיים והן הרוחניים. הארגון שלו 'חסד לאברהם', פעל לטובת אלפים אשר היו זקוקים לעזרה. באותו הזמן, ותחת השגחתו והדרכתו של בנו ויורשו ר' ישראל אברהם פורטוגל, סייע למהגרים מעבר למסך הברזל ומאירן, והיה דוגמה ומופת לארגונים נוספים שעסקו באותו התחום.
ר' קלמן דריבן מברוקלין שמע מפיו של האדמו"ר את הסיפור הבא: כאברך צעיר ברומניה, השפיע הרבה' על צעירים ומבוגרים להתקרב לאמונה בה'. הוא שכנע אנשים צעירים שלא יצטרפו לצבא הרומני, מאחר שהעושים זאת מרחיקים את עצמם באופן מוחלט מדרכי היהדות בלא שיוכלו לשוב. במקום זה הוא עורר אותם להצטרף לישיבה אשר שם ילמדו תורה, ואשר צעד זה ישאירם נאמנים למסורת אבותיהם ולמורשתה.
יום אחד הלשין מישהו לשלטונות רומניה, שאדם בשם 'הרב פורטוגל' מדריך צעירים היאך להמנע מלשרת בצבא. השלטונות בדקו את הדבר ומצאו שאכן הטענה צודקת, הם תפסו בזעם את הרב וכלאו אותו בצינוק מלוכלך וחשוך לבדו, ולקחו ממנו את הכיפה ואת משקפיו. הרב היה אדם חלש וחולני, ובראותו את מצבו בתא הקר והלח, אשר המקום היחיד שיכול לשבת או לנוח בו הוא האדמה הקרירה והמעופשת, דימה שסופו קרב. הרב רצה להתפלל אך ראשו לא היה מכוסה, לכן משך את החליפה שלבש מעל לראשו והחל לפזם בקול את התפילות שידע בעל פה.
היה ידוע, שתפילת שחרית של האדמו"ר נמשכה לפעמים מספר שעות, וקריאת שמע בשעת תפילת מעריב היום יומית, היתה עשויה להימשך עשרים וחמש דקות. גם על פי סדרי התפילה הרגילים שלו – דקדק תמיד בכל מלה שבתפילה, אך במצב המיוחד שהיה שרוי בו, הוצרך לדקדק יותר. שם בבית הכלא לא היה כל ענין שיתפוס את זמנו או ידרוש את תשומת לבו, הוא החל להתפלל תפילת שחרית. כל מלה נאמרה ברגש מעומק הלב, כל משפט נהגה בצירוף הפסקות למחשבה מעמיקה.
כשהרב הגיע לתפילת 'ברוך שאמר'. תפילה זו מכילה רצף של שבחים שאנו מברכים לה' בהיבטים שונים זה מזה. הרב התרכז בכל משפט בדרך שמעולם לא נהג לפני כן: "ברוך שאמר והיה העולם… ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים"… כשהגיע למילים אלו: "ברוך גוזר ומקיים", צצה במוחו שאלה: מדוע יוזכרו כאן מלים אלו, הרי הן נראות יוצאות דופן בתוך תפילה זו, בדרך כלל משמעות המלה 'גוזר' היא הנהגה קפדנית ולא רצויה לבני אדם! יתירה מזו, אנו אומרים שהוא לא רק גוזר גזירות אלא גם מקיים אותן?!
הרב היה נבוך. כל המשפטים האחרים שתפילה זו מתארים היבטים חיוביים של הנהגת ה': "ברוך מרחם על הארץ", "ברוך משלם שכר טוב ליראיו"…?! ואז נצנצה במחשבתו הבנה נפלאה במילים אלו: 'מקיים' בדרך כלל משמעותו היא הוצאה לפועל של דבר מסוים, אבל יש עוד משמעות למילה 'מקיים', והיא: שהוא נותן אפשרות קיום לעמוד במצבים מסוימים, הוא מקיים אותך כדי שתצליח לעמוד בניסיונות!
הרב הבין שהוא עצמו באותו זמן נמצא בגזרה, אך מאותו רגע ואילך הוא הסתכל על מצבו בחיוביות, מפני שידע שה' גם מקיים אותו, כדי שיוכל לעמוד בגזרה! הוא כבר לא היה במצב של ייאוש, הקב"ה בתוך הגזירה, מקיים אותו ונותן לו כוחות מיוחדים לעמוד בניסיונות. הוא החל להאמין שזהו רק ענין של זמן עד שיינצל, ואכן לאחר ימים מספר, בהתערבותם של אנשים מבחוץ, שוחרר הרב מידי השלטונות הרומנים.
מדי שנה ביום השנה לשחרורו מבית הכלא, היה הרב מכנס את מקורביו, מספר להם מקרה זה ומסביר את הפירוש החדש והמעודד שמצא במלים "גוזר ומקיים". הוא היה מעודד את כל הנאספים, שלעולם אין להישבר במצבים קשים, מפני שה' גם בעת גזרה נמצא אתנו, ונותן כח להולכים בדרכיו.
יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
