העיתונים הכלליים שנוהגים בסוף השנה האזרחית לעשות סיכומים שונים בכל הנושאים העומדים על הפרק, קיבלו ביום האחרון של השנה האזרחית (השבוע, ביום שלישי) תמונה שזכתה לכותרות רבות. מדובר בהגעתו של ראה"מ נתניהו למליאה, הישר ממיטת חוליו בבית החולים כשהוא חיוור ותשוש, יממה לאחר שעבר ניתוח בהרדמה מלאה. ואם לא די בתמונה הזו, נוספה לה תמונה נוספת שזכתה גם היא להבלטה רבה: ח"כ בועז ביסמוט, מגיע להצבעה עם חולצה קרועה, הישר מ"השבעה" על אמו.
הציבור שלא מכיר ולא מודע למשמעות חוק "הרווחים הכלואים" או בשמו האחר: "מיסוי הרווחים הלא מחולקים", יזכור מכל האירוע הזה את שתי התמונות המבישות והלא אנושיות הללו. לביזיון הזה יש שם אחד: איתמר בן גביר. אם רק היה מסכים לקיזוז של שניים מחברי מפלגתו, הוא היה יכול למנוע את הצורך בגיוסם של נתניהו וביסמוט למליאה. אבל בן גביר נותר במריו וסירב.
כל זה לא הותיר ברירה לנתניהו, שאולץ לקום ממיטת חוליו, ובניגוד להמלצת רופאיו הגיע לכנסת כדי לוודא שהחוק יעבור ברגע האחרון. ואכן ההצבעה הסתיימה ברוב של קול אחד, 59:58.
בימים כתיקונם, הייתה הצבעתו של בן גביר מובילה בהכרח לפיטוריו. אבל נתניהו לא ימהר לפטרו, אף שלא הסתיר את כעסו (וכאבו הפיסי). נתניהו מחכה לטראמפ ולא ייתן לשום דבר להפריע לו בדרך, גם אם לדבר הזה קוראים בן גביר.
הפיצוי לנתניהו הגיע למחרת, ביום הראשון של השנה האזרחית. מדובר היה בפיצוי כפול. שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, שמאז פיטוריו מהתפקיד, לא הגיע לכנסת להצביע, וקולו לא נספר עם הקואליציה, הודיע על התפטרותו מהכנסת. מחליפו יהיה מספר 43 ברשימת הליכוד, עפיף עבד, נציג הדרוזים, שצפוי לגלות נאמנות לקואליציה ולהצביע בהתאם.
הפיצוי השני הגיע בדמות הודעת התפטרותה של התובעת הראשית במשפט נתניהו, ליאת בן ארי. כזכור הייתה זו בן ארי שדחפה להגשת כתב אישום על שוחד נגד נתניהו בתיק 4000. הסעיף הזה התרסק ועכשיו גם בן ארי הולכת הביתה ומותירה את התיקים לממלאת מקומה שאינה שולטת בהם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במהלך המשפט.
והיה מי שכתב על זה, כי בתוך שבוע אחד הצליח נתניהו, להיפטר באמצעות הניתוח מהזיהום שליווה אותו, משר הביטחון לשעבר, שגרם לו לבעיות, ומפרקליטה בעייתית. כל זה קרה בעודו שוכב על מיטת חוליו בעין כרם. שמחתו יכולה הייתה להיות מושלמת, אם היועמ"שית הייתה מתפטרת, ואם בן גביר היה מיישר סוף סוף את דרכו.
מכל מה שהזכרנו, הדבר האחרון הוא הכי חסר סיכוי. לבקש מבן גביר ליישר את דרכו, זה כמו לבקש מהיועמ"שית לתת לממשלה לעבוד ללא הפרעות.
המתנגד הסדרתי
הפוליטיקה מלאה בהפתעות בלתי צפויות. אבל יש דבר אחד שאינו משתנה מאז כניסתו של בן גביר אליה. האיש היה ונשאר "הילד הרע של הפוליטיקה". בעוד חברו למפלגה (ויריבו הגדול היום), בצלאל סמוטריץ', מפגין התחשבות בקואליציה, גם אם הדבר לעיתים מתנגש עם דעותיו, אצל בן גביר זה תמיד הפוך.
"הטקטיקה שלו היא ילדותית", טוען השר אבי דיכטר. "הוא מצביע נגד כדי להרוויח פעמיים: פעם אחת כדי להראות לבייס שהוא כביכול נלחם עבורם. ופעם שנייה כי הוא יודע שהממשלה תצליח בהצבעה והחוקים ממילא יעברו. זו טקטיקה ילדותית".
דיכטר מנסה בדבריו אלו לתת מענה לטובי המומחים, שמנסים לפצח את התנהגותו של בן גביר. האם הוא רוצה שיפטרו אותו כדי לצאת מהממשלה ולהגיע לבחירות כמי ש"עמד על עקרונותיו". האם דווקא בגלל שהוא מרגיש בטוח בעצמו, הוא מרשה לעצמו לצאת נגד נתניהו, תוך מחשבה שזה משרת את קהל בוחריו. ואולי זה בן גביר: להפוך את כל מה שנקרה בדרכו, כאילו מדובר בדוכן פלשתיני בחברון.
אם מנסים לרדת עוד יותר לעומק הדברים, הרי שמבחינה פוליטית מצבו של בן גביר פחות טוב מבעבר. הוא יורד בסקרים (לטענתו, מקורבי נתניהו מורידים אותו בכוונה). כמו כן אוזלים ונגמרים לו כל התירוצים: פעם זה היה בגלל עמדותיו של גלנט (האיש התפטר), אחר כך בגלל שהוא לא בקבינט המלחמה (בן גביר צורף לפורומים הביטחוניים המצומצמים) בהמשך בגלל אי פיטורי היועמ"שית (אין סיכוי שזה יקרה, בגלל שבן גביר זיהם באופן פוליטי את התהליך, שהיה אמור להיות מקצועי). השבוע זה היה סביב שכר השוטרים, ויש להניח שאם זה היה נפתר, הוא היה מוצא בשבוע הבא איום אחר. זו דרכו.
אם עד כה היה בן גביר בבחינת "כאב ראש" לנתניהו הרי שהשבוע הוא גרם לו לכאבים פיסיים. "אני לא מתנצל", צוטט אתמול ביהירות, וניסה להסביר עד כמה הוא עומד על עקרונותיו. בבייס הימני מתקשים לסלוח לו והביקורת נגדו גוברת. "מה שעשית זה חרפה ובזיון. ככה יהודי לא מתנהג. להוציא יהודי מבית אבלים, להוציא יהודי מניתוח, זה לא עובר, תתבייש", הטיח בו איש התקשורת ינון מגל, שעות ספורות לאחר האירוע.
ב"ג לא תיאר לעצמו שהוא יספוג כזו מקלחת צוננים. לבטח חשב ששוב יתייחסו אליו בסלחנות. אבל הפעם הוא חצה את כל הקווים האדומים. נתניהו אמנם לא יפטרו אבל בסביבתו מתייחסים אליו כמי שפניו לאופוזיציה ומכאן ייגזר היחס כלפיו. מעתה יוזמן ב"ג פחות לפורומים הביטחוניים ולא יהיו עוד צילומים קרובים עם נתניהו. ראש הממשלה שרגיש למראהו החיצוני ולמצבו, לא ישכח מי השפיל וביזה אותו. לסיפור הזה יהיה תג מחיר פוליטי. תג לב"ג.
סדקים עמוקים
גם מבקריו הגדולים ביותר של נתניהו, השתאו השבוע לנוכח מאמציו המרובים במצבו הרפואי להגיע למליאה. האיש שכבר אינו צעיר, נראה סובל וחיוור. הוא התקשה להתיישב ולקום, ובקושי טיפס שלוש מדרגות בין המליאה לשולחן הממשלה. במהלך ההצבעות הוא קיבל 6 פעמים פתקים מאנשיו לצאת ולהיבדק אצל רופאו האישי. באחד הפתקים שנקלטו בעדשות המצלמות (החטטניות), העירו לו כי חולצתו נשמטת מעט מאחור, דבר הנחשב לחריג ביותר אצל האיש הפדנט.
"אין חמלה עליו", ציינו מנגד מתנגדיו הקיצוניים (פרשני "הארץ"). "הוא בישל את הדייסה והעצים את בן גביר, ולכן הוא אחראי כעת לתוצאות". אותם פרשנים מתעלמים מהעובדה, שהם אלו שיצרו דה לגיטימציה לנתניהו, ויצאו נגד כל מי שהיה מוכן להצטרף אליו ממחנה המרכז (גנץ). לפיכך לא הותירו לו ברירה אלא לצרף את בן גביר.
מאידך, נתניהו אכן נתן לבן גביר למתוח יותר מידי את החבל. זה החל כזכור במופע של בן גביר על מדרגות לשכת נתניהו, כאשר יצא נגדו. זה נמשך כאשר לעג לו על קוצב הלב, ולשיא הגיעו הדברים כאשר בפעם האחרונה בה הצביע ב"ג נגד התקציב, הוא סיפר שזומן ללשכת ראה"מ ונתניהו חיבקו ואמר לו שהוא אוהב אותו.
כך או כך, נתניהו העריך ובצדק, שאם יגיע בעצמו לכנסת, הדבר יצטייר כדרמה פוליטית ויטה את הכף לטובת ההצבעה בעד החוק. ואכן זה מה שקרה בפועל. בעזרת אנשיו, ידע נתניהו למצוא את הסדקים העמוקים והחבויים בתוך מפלגות הקואליציה, גם ב"עוצמה יהודית" (ח"כ אלמוג כהן הצביע בסוף בעד) וגם בתוך אגו"י, ששניים מחבריה החליטו בסופו של דבר, שלא להצביע נגד אלא להימנע.
הפרשנות לא איחרה לבוא: מי שמגיע ממיטת חוליו להצבעה בכנסת על אחד מחוקי התקציב, ומי שמנהל כזה קרב הישרדות, מאותת כי הוא מתכוון להחזיק את הממשלה שלו עד הבחירות הבאות ב-2026 (לידיעת לפיד).
שורה תחתונה: כאשר יש לנו ביקורת על נתניהו (ויש הרבה), אנו לא מסתירים זאת כפי שעשינו בפרשת פלדשטיין, וכפי שלעיתים הוא מתבטא באופן פחות ראוי בנושא לימוד התורה ועוד. יחד עם זאת, כאשר יש מקום לשבחו, אנו לא נמנעים מכך. השבוע הוא זכאי לכך עקב המאבק שניהל להצלת ממשלתו בתנאים לא תנאים.
פרש בטרם הופרש
אנשי המחאה והשמאל לא יצאו שלשום ל"ליל גלנט 3", לאחר שיואב גלנט, הודיע על פרישתו מהכנסת. הם גם לא יתמכו בו אם יקים מפלגה בראשותו (לא יקים). גלנט היה בידיהם כלי משחק נגד נתניהו, וכאשר ירד מגדולתו, נותר ככלי אין חפץ.
התפטרותו מהכנסת הייתה די צפויה. לאורך חודשים ארוכים, גם כאשר שימש כשר ביטחון, לא הגיע להצבעות במליאה. מאז פוטר לפני פחות מחודשיים, מיעט להגיע לכנסת. אחד הכתבים (מוטי קסטל) מצא שהוא הגיע מאז, בזמן מצטבר של 9.21 שעות בלבד.
במערכת הפוליטית ניסו להבין מה הניע אותו להודיע דווקא השבוע על התפטרותו מהכנסת. ההערכה היא שגלנט נוכח לראות כיצד מתחילים בליכוד להניע את התהליך בו יוכרז עליו כ"פורש". המשמעות: פורש אינו יכול להצטרף לשום מפלגה קיימת בבחירות הבאות.
לגלנט יש כנראה תוכניות אחרות: הוא אמנם הודיע שהוא נשאר בליכוד, אבל מי יבחר בו. גלנט לבטח זוכר את "הליכודניקים החדשים" שנכשלו להכניס מועמדים לעומתיים לרשימה, והוא מצטייר כיום ככזה. ההנחה היא שפניו מיועדות למפלגות אחרות: בנט או גנץ. זו הסיבה שהוא מיהר לפרוש השבוע בטרם יפרישו אותו. הסיבה שמצא: "חוק הגיוס", הייתה הקלה ביותר. הוא ידע שהתקשורת תמחא לו כף, כפי שאכן קרה. הכי קל להכות בחרדים ולקבל תשואות.
גלנט גם יודע שהוא יחטוף ביקורת קשה ביותר על חלקו הגדול במחדל הטבח. הוא אמנם "לקח אחריות", אבל הוועדה שתקום, תמצא בו את אחד האשמים הגדולים ביותר, כמי שהחזיק בתיק הביטחון בעת האירועים הקשים.
מסקנה: גלנט לא ייבחר בליכוד, אבל יש מישהו אחר שכן מנסה. השבוע הודיע גדעון סער כי הוא חוזר לליכוד שלא דרך שריון. סער רוצה להיבחר ומשוכנע שיש לו עדיין כוח בין מתפקדי הליכוד, שיסלחו לו על עמדותיו בעבר, על חלקו בהקמת ממשלת השינוי ועל מינויה של היועצת המשפטית. אין לשלול אפשרות שאכן סער יזכה לתמיכה, על רקע עמדותיו העכשוויות שהביאו לייצוב הממשלה. בתקופה הקרובה יחריף סער את אמירותיו כלפי השמאל והמחאה, בדיוק כפי שחברי הליכוד אוהבים לשמוע.
שם נוסף שעשוי להשתלב בליכוד הוא ח"כ אלמוג כהן מ'עוצמה יהודית', שהצביע השבוע בניגוד למפלגתו בעד התקציב. כהן לא יוכל להמשיך במפלגתו, וכדי להתמודד בבחירות הבאות בליכוד, יהיה עליו לפרוש מהכנסת קודם הבחירות. בוחרי הליכוד יתגמלו אותו ללא ספק.
הענשה והאנשה
התמונה שנלכדה במליאת הכנסת, החמיאה מאד ליו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ. יתכן מאד שהיא בוימה מראש. היה זה כאשר נתניהו הגיע היישר מבית החולים והתיישב במרכז שולחן הממשלה. גנץ ניגש לנתניהו, לחץ את ידו, התכופף אליו קלות כדי לברכו ואיחל לו בריאות ורפואה שלמה.
התמונה כאמור נלכדה בעדשה וגנץ קיבל עליה מחמאות על "האנושיות הרגשית" שגילה. הדברים הובלטו, בין השאר, כדי להדגיש במקביל את חוסר האחריות של אלו שגרמו לנתניהו להגיע מבית החולים מבלי להתחשב במצבו הבריאותי לאחר הניתוח. האנשה (של גנץ) מצד אחד והענשה (של בן גביר ועוד), שאילצו את נתניהו להגיע ממיטת חוליו.
אלא שיום קודם בעוד נתניהו נמצא בבית החולים, היה גנץ ממלכתי הרבה פחות ולא היסס לתקוף אותו באופן אישי. בדבריו בוועידת "כלכליסט" אמר כי "בסדר העדיפויות של ראש הממשלה חשובה לו יותר השרידות של ממשלתו, על פני השבת החטופים כאן ועכשיו". מדובר באשמה חמורה ביותר המנותקת לחלוטין מהמציאות.
איש התקשורת איתמר פלישמן, גינה את ההתבטאות הזו של גנץ וציין כי היא פונה לשוליים הקיצונים והחולניים של המחנה שלו. "כשאתה אומר שראש ממשלת ישראל משאיר את אחינו בשבי של חמאס כדי לשמור על הממשלה שלו – זו עלילת דם אנטישמית קלאסית. אפילו גדולי האנטישמים היו חושבים פעמיים אם להשתמש בה". לדבריו, גנץ ממשיך בשרשרת טעויותיו הקריטיות, כולל יציאה מהממשלה במהלך מלחמה. "אם הדברים היו תלויים בגנץ, הייתה לנו דיוויזיית אס-אס על הגבול הצפוני ואנשי חמאס בעזה היו מתכננים כבר את הטבח הבא.
מי שלא נתפס מאחל בריאות לנתניהו, הוא יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד. עם זאת לפיד דווקא "דאג" לבריאות של נתניהו ולכן התבטא לאחר ההצבעה באומרו: "יושב כאן ראש ממשלה חיוור וחלש, ובן גביר עושה ממנו צחוק אל מול פני האומה". נופת צופים.
בהקשר זה הנה סיפור קצר שפורסם זה לא מכבר בשם לפיד עצמו: לפני יותר מחודש עבר יו"ר האופוזיציה ניתוח להוצאת גידול שפיר מכתפו. כאשר נח בביתו לאחר הניתוח, התקשר אליו יריב לוין. "שמעתי על הניתוח. רק רציתי לאחל רפואה שלמה", אמר לו. עד כאן הסיפור היפה והמכובד של לוין, המראה שגם בין יריבים פוליטיים יכולים להיות יחסי אנוש תקינים. אבל כאשר מדובר בלפיד הכול מסתבך מהר מאד.
מיד לאחר שסיפר על הטלפון של לוין, אמר לפיד כי אמנם ענה לו בנימוס, אך אמר לעצמו, שלוין חושב שהמחלוקת ביניהם אינה צריכה להפריע ליחסי אנוש תקינים. "הוא לא מבין שהוא הורס את עולמנו. הורס את התשתית הכי בסיסית של חיים משותפים מתוך איזה טירוף אידיאולוגי".
הנה אפוא לפיד האמיתי. מצד אחד הוא "נחמד", "אנושי" ואפילו "חביב". אבל כאשר מקלפים אותו נוכחים לראות כי מדובר באיש שטוף שנאה, שאם אתה נמנה על יריביו, לא תוכל לאחל לו רפואה שלמה, בלי שתהיה לו ביקורת על כך.
ירושה רגישה
לאהוד ברק, כראש ממשלה, היה מנהג משונה וקבוע: הוא היה ממנה לתפקידים הבכירים בסביבתו שני אנשים באותה דרגה. השניים היו רבים ביניהם על סמכויות, וברק היה נקרא שוב ושוב להכריע. זו הייתה שיטת העבודה שלו, אולם היא יצרה המון בלבול, כעסים ומחלוקות פנימיות.
נתניהו הלך השבוע בשיטת ברק, כאשר נאלץ למנות לעצמו ממלא מקום בעת שנכנס לניתוח בהרדמה, והחליט לפצל את המינוי: סגן ראש הממשלה יריב לוין מונה להיות ראש הממשלה בפועל בשעות הניתוח, בעוד שר הביטחון ישראל כץ מונה ליו"ר הקבינט המדיני – ביטחוני.
סביר להניח שנתניהו לא רצה שהם יריבו זה עם זה (תסמונת ברק). אולם המינוי המפוצל יכול היה לייצר בלבול מסוים, אם כץ היה רוצה לכנס את הקבינט, בניגוד לרצונו של לוין. או ההפך.
כך או כך, עצם המינויים הללו מסמלים לכאורה את הנהגת הליכוד הבאה, כפי שנתניהו רואה אותה. בעבר הוא לא נהג למנות לעצמו סגנים וממלאי מקום ממפלגתו, אלא רק ממפלגות אחרות בממשלות האחדות שעמד בראשן. קדמו לו בן גוריון ורבין, שגם הם נמנעו מלמנות לעצמם סגנים ממפלגותיהם. הרעיון דומה אצל כולם: אי רצון למנות סגן או מ"מ שיתחיל לחתור תחתיהם בעודם בתפקיד.
נתניהו, הידוע כפרנואיד פוליטי, נמנע מלסמן יורש ובשל כך התגלעו בעבר סכסוכים בינו לדוד לוי וסילבן שלום, שרצו להתמנות לסגנים, אך לא קיבלו את מבוקשם. מכל מקום, בממשלה הנוכחית, הוא הפתיע כאשר מינה את יריב לוין לסגן ראש הממשלה. בכך תיגמל אותו על שנים של שיתוף פעולה הדוק ביניהם. כמו כן הוא לא חושש שלוין יחתור תחתיו, ולכן לא הייתה לו בעיה בעצם המינוי.
גם ישראל כץ שודרג מאד בממשלה הנוכחית. בעבר נרשמו מתחים בין כץ, בכובעו כיו"ר מרכז הליכוד לראה"מ המשמש כיו"ר הליכוד. אולם ההדורים יושרו, והדבר מתבטא כיום בהערכה שנתניהו רוחש לו, ובמינויו לניהול הקבינט בהעדרו.
נקודה מעניינת נוספת: בעבר כאשר נתניהו התייחס למי שעשוי להחליפו, הוא לא הזכיר את לוין וכץ. תחת זאת נקב בשמות של שניים אחרים: רון דרמר וראש המוסד לשעבר יוסי כהן. דרמר נחשב לשר המקורב אליו ביותר, אבל אין לו שום רצון (ויכולת) לעמוד בראש הליכוד. במקביל, יוסי כהן, עבר גם הוא מאז כמה תהפוכות, ובינתיים הוא מחוץ לפוליטיקה.
המינויים כרגע לא מבשרים דבר. נתניהו לא מתכוון לעזוב, והוא ימשיך ככל שיוכל. אולם השבוע הוא סימן את יורשיו האפשריים: לוין וכץ. בהקשר זה ראוי להזכיר כי לפני כחודש, פרסם העיתונאי שלום ירושלמי, כי לוין החליט שלא להתמודד לראשות הליכוד אחרי נתניהו, והוא מתכוון לתמוך בכץ.
שורה תחתונה, המינויים השבוע של נתניהו, לבטח לא נעלמו מעיניהם הבוחנות (והחשדניות) של ניר ברקת, גלעד ארדן, אבי דיכטר (סער), ועוד כמה מועמדים מטעם עצמם לקראת היום שאחרי (שמתמהמה ומתמהמה).
"ממשלת החרדים"
"קראתי ב'יתד נאמן' על פתרון נקודתי, שהגה אורי מקלב לשני קווי אוטובוס שמשרתים חרדים, ותהיתי מדוע אין למשרתי מילואים 'אורי מקלב' משלהם", תהה לפני כמה שבועות מילואימניק בשם חזי דרקסלר. דבריו צוטטו בעיתון הכלכלי "דה-מרקר", שכמו שאר העיתונים הכלכליים בישראל, אין ולו יום אחד בלי כתבות על "ההטבות לחרדים" מכל כיוון אפשרי.
התשובה שהעניק העיתון לשאלתו של אותו מילואימניק הייתה, שבישראל פועלות בעצם שתי ממשלות: ממשלה רגילה וממשלה מקבילה שעובדת באותן פונקציות רק בחיתוך מגזרי. "מול חוסר היכולת של הממשלה הרשמית, ניצבת רשות מבצעת (באמת) שמנפקת לאלקטורט שלה קבלות מידי יום", כותב העיתון, "מלבד תיק הביטחון, אין תחום אחר שהם אינם מכסים".
לאחר מכן סוקר הכתב את פועלם של השרים, סגני השרים ויושבי ראש הוועדות החרדים, כשהוא מקדיש להם הרבה מילות שבח על פועלם הרב "לטובת החרדים". מיותר לומר שהכתבה לא נועדה לשבחם כך סתם. הרצון הוא להראות עד כמה הם דואגים רק לעצמם. זו המומחיות המיוחדת של העיתונים הכלכליים וזה כאמור מה שהם מטפטפים מדי יום. "ממשלת החרדים".
"שנתיים חלפו ואפשר להודות: בישראל פועלות שתי ממשלות. ממלכתית וחרדית, שהפער ביניהן מעמיק", כותב העיתון. הסיקור עובר משרד אחר משרד, ועדה אחר ועדה, תוך הענקת תארים "מחמיאים" למי שמחזיקים בהם.
מטבע הדברים נתרכז כאן בנציגי דגל התורה, אף שכל הנציגים האחרים מקבלים גם הם שבחים דומים, איש איש במשרד ובוועדה שלו. לפי העיתון מדובר בממשלה מקבילה המונה 22 חברים: 9 שרים (בהם הרב אריה דרעי, המכהן לפי העיתון כשר דה-פקטו), שלושה סגני שרים, ועוד עשרה יושבי ראש וועדות.
יו"ר ועדת הכספים הרב משה גפני, מקבל את הכינוי "הסוחר מספר 1". הכתבה מתארת אותו כמי שפועל לטובת החינוך החרדי, שכר המורים ועוד. "הוא אמנם ותיק חברי הכנסת – 32 שנים וסוגר את השנה ה-11 שלו כיו"ר ועדת הכספים.. אך לא נס ליחו. לזכותו ייאמר שהוא יודע לעבוד. מרגע שנתן אור ירוק, אין שני לו בקידום דיונים ופתרון תסבוכות פוליטיות, שמשאירים לחברי האופוזיציה רק למשוך בכתפיים ולהיאנח".
הסברה יקרה
סגן השר הרב אורי מקלב מוכתר בכתבה כ"השר לענייני חרדים" ומתואר כ"שר התחבורה החרדית". העיתון מציין שלא מדובר בכינוי סתמי, "היות שהמגזר החרדי שעון על שירותי התחבורה הציבורית, הוא דואג לתעריפי נסיעה מוזלים, הגדלת תדירויות הקווים, מיקומי תחנות, התנהלות פקחים וכו'. וכן בלחץ על השבתת קווי תחבורה בשבתות וחגים". לאחר מכן מזכיר העיתון את כובעו השני של מקלב, המחזיק ב"רשות לפיתוח חברתי-כלכלי של המגזר החרדי", שגם היא מסייעת לקהילות חרדיות ב-54 רשויות מקומיות.
ח"כ הרב יעקב אשר, זוכה מהעיתון הכלכלי לשבחים ומוכתר כ"יו"ר הוועדה הטוב בכנסת". בכתבה מצוינת העובדה, שהמינוי של יעקב אשר, הוא דוגמא מובהקת ליתרון שבניסיון. "זה קורה כאשר ממנים לראשות ועדת הפנים, ח"כ ותיק שכיהן בעברו כראש עירייה וגם ניהל ועדה פרלמנטרית קשוחה (חוקה)". אשר מתואר כמקצועי, משופשף, מתקוטט עם הממשלה כשצריך, מקשה על השרים, מאתגר את האוצר, לא חושש לשנות נוסחי חוקים ולבסוף יודע גם לחתוך. "הוא אינו חותמת גומי, מטביע חותם פרלמנטרי ועדיין יודע לשמור על האינטרס המגזרי והקואליציוני".
גם ח"כ הרב יצחק פינדרוס – יו"ר הוועדה לפניות הציבור, מתואר בעיתון הכלכלי כמי שמקדיש חלק ניכר מדיוני הוועדה לנושאים שמטרידים רק את הציבור החרדי. עם זאת העיתון מציין כי פינדרוס דאג גם ללוות את משפחות החללים מהטבח, טיפול בנגישות בעלי מוגבלויות ועוד.
שורה תחתונה: העיתון הכלכלי עשה עבודה טובה, שתסייע למטות ההסברה של המפלגות החרדיות לקראת הבחירות הבאות (יהיו מתי שיהיו), להציג בפני ציבור הבוחרים את פעילותם היום-יומית של הנציגים החרדים, תוך תפילה שגם הדבר המרכזי ביותר: החוק שמסדיר את לימודם של בני הישיבות, יסודר בקרוב.
אין הסברה טובה מזו לציבור (שלעיתים) מתלונן כאילו לא עובדים די בשבילו.
אכיפה בררנית
צמד המילים, "אכיפה בררנית" מלווה אותנו כמעט כל שבוע, ביחס להחלטות המשפטיות השונות. בישראל יש שווים יותר בפני החוק ויש ששווים פחות. השבוע זה בא לידי ביטוי בולט בשתי הפרשיות שעל הפרק: המשך מעצר הנגד ארי רוזנפלד, לעומת שחרור ארבעת יורי נורי התאורה לבית ראה"מ בקיסריה. במקרה הראשון, הפרקליטות ערערה ולא מאפשרת את שחרורו של רוזנפלד למעצר בית. אולם במקרה השני הפרקליטות לא ערערה על ההחלטה לשחררם הביתה. אכיפה בררנית.
גם בפרשת שדה תימן עם הדלפת הסרטון המבושל, שהראה לכאורה כיצד חיילים פוגעים באסירי הנוחב'ה, נרשמת אכיפה בררנית חמורה. הפצ"רית קבעה שההדלפה אינה מהווה פגיעה באינטרסים הביטחוניים של ישראל, ולכן אין חקירה ואין העמדה לדין של המדליפים. המעניין הוא שאותה פרקליטה צבאית קבעה בזמנו, שצמצום עילת הסבירות עלול להביא לפגיעה באינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל של הצבא ושל המשרתים בו. סיכום: הדלפת הסרטון לא פוגעת בביטחון, עילת הסבירות כן פוגעת. אכיפה בררנית על מלא.
צמד המילים אכיפה בררנית, הושאל השבוע גם לתחום הפוליטי: ח"כ דן אילוז, שלח לראש הממשלה ויו"ר הקואליציה מכתב ובו דרישה להטיל סנקציות חמורות נגד "עוצמה יהודית" ונגד חלק מח"כי אגו"י על רקע התנהלותם בהצבעות נגד עמדת הקואליציה. לדבריו, יש לשים קץ לאכיפה בררנית של הנהלת הקואליציה נגד חברי ליכוד, על רקע סנקציות שהוא בעצמו קיבל, כשסירב להצביע עם הקואליציה בסוגיית חוק המעונות.
תחזית מגוחכת
צמד המילים "לפיד 2024" ליווה השבוע את המערכת הפוליטית וגרם לפרצי צחוק ולעג על יו"ר האופוזיציה. כזכור לפני כשנתיים בדיוק, עזב ראש הממשלה החלופי יאיר לפיד, את לשכת ראש הממשלה בה כיהן תקופה קצרה בלבד, והותיר על השולחן מעטפה עליה נכתב "2024". בכך ביקש לומר שבשנה זו יחזור ללשכת ראש הממשלה.
לאורך השנה הכריז לפיד שוב ושוב, כי במהלך 2024 ייערכו בחירות, וחשב שהוא יהיה זה שיעמוד בראש מחנה המרכז-שמאל נגד נתניהו. זאת למרות שהסקרים חוזים למפלגתו מספר מנדטים נמוך, וכן כישלון אישי שלו בהתאמה לראשות הממשלה.
נתניהו שהגיע למליאת הכנסת מבית החולים, לא החמיץ את ההזדמנות להזכיר ללפיד את תחזיתו, צילם את המעטפה ופרסם סרטון ובו מספר התבטאויות של לפיד על בחירות ב-2024. ללפיד לא נותרה ברירה והוא עדכן מחדש את התחזית שלו על מעטפה חדשה: לפיד 2025. לאחר מכן הסביר (במשפט לפידי טיפוסי): "אני נאלץ להודיע באופן רשמי שהתחזית שלי שהממשלה תיפול ב-2024, לא התממשה. זה לא ייקח עוד הרבה זמן עד שהממשלה תיפול. הבעיה בתחזית שלי היא לא שלא דייקתי, אלא בזה שהיא הייתה מדויקת מדי". מי שהבין שיקום.
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' שבעיתון 'יתד נאמן'
