איש לא צפה מראש את מה שקרה השבוע בבית הלבן. גם האופטימיים ביותר לא העלו על דעתם, שהנשיא טראמפ יצא מגדרו עם תמיכה אמריקאית, שטרם הייתה כמותה במדינת ישראל ועם תכנית הגירה כה מפורטת מעזה. הכותרות שניפק מפיו (לקמן בפירוט) היו מדהימות. אם נתניהו היה מתבקש לציין את בקשותיו מראש, הוא לא היה מעז לבקש את מה שטראמפ אמר מעצמו.
רק בבוקר למחרת, החלו במזרח התיכון ובעולם כולו להסתגל ולהבין את "חזון טראמפ". מדובר בתכנית חדשה שטרם נשמעה, לבטח שלא מפיו של נשיא ארצות הברית במסיבת עיתונאים לצד ראש ממשלת ישראל בבית הלבן.
היו שדימו את האירוע ההיסטורי הזה להגעתו של הנשיא המצרי, אנואר סאדאת למדינת ישראל כדי לחתום על הסכם השלום ההיסטורי עם הגדולה שמדינות ערב. "התרגשתי השבוע באותה מידה, כפי שקרה לי אז עם סאדאת", העיד אחד מהכתבים הוותיקים.
כאן המקום לציין כי עוד טרם הפגישה ולאורך כל השבוע האחרון, כאשר כתבנו מה צפוי להיות על השולחן בבית הלבן, תיארנו נושאים רבים: איראן, סעודיה, עסקת החטופים, המשך המלחמה ועוד. הפרשנים כולם, ללא יוצא מהכלל חזו עימות, כזה או אחר, בין טראמפ לנתניהו.
התחושה הייתה שהנשיא הולך להנחית על ראשו של נתניהו את המשך העסקה, למנוע ממנו את המשך הלחימה, ובכך יבוא הקץ לממשלה. "זה או טראמפ, או סמוטריץ'", הסבירו הפרשנים בידענות וציינו כי הפעם לא יעזרו לנתניהו שום קסמים פוליטיים. "טראמפ לא סופר אף אחד, בדרכו לפרס נובל לשלום".
הכתבים המדיניים, שנלוו למשלחת הישראלית דיווחו על המתח הרב שניכר על פני היועצים של נתניהו בדרכם למפגש. כולם היו בחדר הסגלגל בעת שהחלה הפגישה. חלקם ישבו על הספות (הצהובות) וחלקם עמדו מסביב מחייכים בנימוס, אך מתוחים כקפיץ. ערב קודם, אמר נתניהו ליועציו הקרובים שישבו להכין עמו את המפגש, כי מדובר ב"פגישה החשובה ביותר שהייתה לי מאז ומעולם". ראה"מ נתן להם להבין כי לתוצאות הפגישה תהיה משמעות לגורל המזרח התיכון כולו – מעזה ועד איראן, מסג'עיה ועד סעודיה, מיו"ש ועד פסגת החרמון הסורי. הכול על השולחן.
אף שלא אמר להם, הבינו אנשיו של ראה"מ, שגם גורלו הפוליטי נמצא על כף המאזניים. ההבנה הייתה שאם יחזור ארצה עם דרישה של טראמפ לביצוע שלב ב' של עסקת החטופים, ללא תמיכתו המוצהרת והמפורשת במיטוט והשמדת החמאס, אין לו שום סיכוי לשמור על שלימות הממשלה.
דמיון לטמיון
המתח בקרב אנשיו של נתניהו גבר מרגע לרגע. כולם הבינו היטב את משמעות הפגישה שנערכה בתוך החדר המזרחי והמפואר בבית הלבן. רק לפני חמש שנים הוצגה באותו החדר "תכנית המאה" של טראמפ, שהביאה בזמנו להסכמי אברהם. האם גם הפעם תצא מהחדר בשורה היסטורית. כעבור שעה וחצי התקבלה התשובה, ותחושת ההקלה נרשמה על פני יועציו של נתניהו.
טראמפ לא אכזב וחזר על אותם דברים שאמר קודם לכן במסיבת העיתונאים. הצבע חזר ללחיים ובין רגע השתחררה האווירה וגרמה לאנשי המשלחת משני הצדדים להסתודד עם חיוכים גדולים על הפנים. סגן הנשיא, ג'יי די ואנס ושר ההגנה פיט הגסת', שוחחו עם ראש המל"ל צחי הנגבי והיועץ המדיני אופיר פלק, בעוד השר רון דרמר (האיש שזוכה לכל הקרדיט על ניהול האירוע מאחורי הקלעים), הסתודד עם השליח סטיב וויטקוף. בתווך הסתובב באושר יחיאל לייטר, שגריר ישראל החדש בארה"ב.
הנוכחים התבשרו שטראמפ קיבל את כל מה שהוצג בפניו. נותרו אמנם פערים בעניין איראן, אך המטרה אחידה: אין ולא יהיה גרעין איראני. בצד הישראלי חשו שאי אפשר לבקש יותר, בפרט לאחר ההצהרה של הנשיא, לפנות את עזה ולבנותה מחדש. גם אם בפועל זה לא יקרה, הרי שעצם האמירה הפומבית בנושא, היא הישג היסטורי, המשתווה להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים, שנעשתה בקדנציה הקודמת של טראמפ.
נתניהו לא יכול היה לבקש יותר: באותם רגעים ממש, לבטח חלפה מחשבה בראשו, מה היה מצבו ומצבה של מדינת ישראל, אך לפני תקופה לא ארוכה, כאשר הממשל הקודם הטיל אמברגו נשק על ישראל, קבע סנקציות כלכליות על תושבים מיו"ש ופעל ככל יכולתו כדי לעצור את המלחמה לפני זמן רב, בטרם חוסלו סינואר ונסראללה ועוד לפני מבצע הביפרים.
מן הסתם נתניהו חשב גם לעצמו, כיצד היה נראה הביקור הזה, לו קמלה האריס הייתה מנצחת את טראמפ ונבחרת לכהן כנשיאה. יש להניח שבמקרה כזה, נתניהו לא היה מוזמן להיות המנהיג הזר הראשון שמגיע לבית הלבן. גם כאשר היה מגיע, היה מתקבל בקרירות, ולבטח לא היו מציעים לו להתארח בבלייר האוס הנשיאותי. האריס הייתה מדברת על הסבל של העזתים, בעוד אירועי השבעה באוקטובר היו מוזכרים הרבה פחות.
כל זה לא קרה וטוב שכך. אפשר להשליך את הדמיון לטמיון. בפועל, הניבה הפגישה עם טראמפ שלל הצהרות מדהימות, עד שקשה להאמין שהם נשמעו מפיו של נשיא אמריקאי בעיקר לאחר מה שהתרגלנו לשמוע לאורך המלחמה מהממשל הקודם של ביידן.
סיבה למסיבה
האירועים בבית הלבן השבוע והמפגש עם אנשי התקשורת מכל העולם, שהמטירו שאלות בזה אחר זה, לפני הפגישה עם הנשיא טראמפ ולאחריה, לא שינו את מצב רוחו הטוב של נתניהו. בדרך כלל הוא סולד ממסיבות עיתונאים (בישראל) ומעדיף להצהיר הצהרה, למסור הודעה ולסיים את האירוע ללא שאלות. אולם השבוע בבית הלבן, הרגיש נתניהו בפעם הראשונה שהוא משתתף במסיבת עיתונאים, בדגש על ה"מסיבה".
עוד טרם הפגישה, אפשר היה להתרשם כי מדובר באירוע היסטורי, שלא זכור כמותו. ההצהרות של הנשיא במענה לשאלות העיתונאים, ערבו לאוזניו של נתניהו, שלא ניסה להסתיר את חיוכו המתרחב. טראמפ, שישב לצדו, נתן זמן רב לשאלות וניכר היה שגם הוא מתענג מכל רגע. נתניהו שחשב כי האירוע יסתיים עם שאלות ספורות של התקשורת, הופתע כאשר הנשיא נתן לעיתונאים לשאול עוד ועוד שאלות. כל תשובה מפיו ניפקה כותרת בפני עצמה: "בהחלט ניתן להשלים את עסקת החטופים", "עזה זה לא מקום שאנשים יכולים לגור בו", "נעצור ונמנע מאיראן נשק גרעיני", "מדינה פלשתינית אינה תנאי מבחינת הסעודים".
באותם רגעים אפשר היה לחוש בהבדלים בין העיתונאים מישראל לבין עמיתיהם מארה"ב ומהעולם. בעוד העיתונאים הישראלים צועקים את שאלותיהם לעבר השניים, נהגו העיתונאים הזרים בכבוד ולפני כל שאלה, לא שכחו להקדים ולומר: "אדוני הנשיא" (פריזידנט) "אדוני ראש הממשלה (פריימיניסטר). יש תרבות תקשורתית ויש עיתונות ישראלית…
העיתונאים כולם, יכלו להתרשם כי בניגוד לכל התחזיות המוקדמות על "נשיא בלתי צפוי", ש"נוטר טינה" לנתניהו מאז הבחירות הקודמות לבית הלבן, כאשר נתניהו היה מראשוני המברכים את הנשיא ביידן על נצחונו, נהג טראמפ באורחו בחום אנושי מיוחד. הוא לא הסתיר את שמחתו, כאשר קיבל את פניו, תוך שהוא מדגיש עד כמה חשוב לו, שנתניהו הוא המנהיג הזר הראשון עמו הוא נפגש. "יושב כאן לצידי, בנימין נתניהו שהוא איש של שלום, שרוצה בשלום", אמר טראמפ לעיתונאים.
כאשר אחד הכתבים (הישראלים כמובן) ניסה לפקפק במה שראו עיניו ושאל את טראמפ: "האם היו בינך לנתניהו יחסים של עליות ומורדות", השיב לו הנשיא: "בעיקר עליות", ועבר במהירות לשואל הבא, כדי להראות לו עד כמה מדובר בשאלה טיפשית.
וכך, כל מי שקיווה לראות סדקים בין הנשיא לראה"מ הישראלי, התאכזב מרות. כך לדוגמה, אחד הכתבים שנחשב מקורב לממשל הקודם (ברק רביד), פרסם עוד קודם הפגישה, בשם "בכיר אמריקאי שמקורב מאד לטראמפ", כי "למרות שהיה שיפור ביחסים, טראמפ עדיין לא אוהב את נתניהו ולא מאמין לנתניהו".
הפרסום הזה נראה תלוש מהמציאות לאור כל מה שהיה בבית הלבן. ניכר היה שהיחסים בין השניים מעולם לא היו טובים וקרובים יותר.
הסיפוח והטיפוח
הנשיא טראמפ נקט בכל המחוות האפשריות, כולל זוטרות ושוליות כדי להדגיש עד כמה נתניהו קרוב אליו. כך לדוגמא עוד קודם הביקור תיאמו אנשיו עם אנשי נתניהו את צבע העניבה שלו, ואמרו כי היא תהיה כחולה, כמו הדגל הישראלי. נתניהו שחשב גם הוא להגיע עם עניבה כחולה, עבר לאדומה לכבד את צבע המפלגה הרפובליקנית של טראמפ. מדובר בפרט שולי ביותר, אך יש ביכולתו ללמד כיצד השקיעו הצדדים מחשבה וירידה לפרטי פרטים להדגשת התיאום והרצון לחלוק כבוד זה לזה.
המחוות של הנשיא נמשכו לאורך כל הפגישה, והחלו עם הגעתו של נתניהו, כאשר טראמפ המתין לו בחזית הבית הלבן ומיהר לקבלו בחום מיד לאחר שירד מרכב השרד השחור. לאחר מכן, בצעד לא אופייני, פרסם צוותו של הנשיא האמריקאי, סרטון רשמי שתיאר כיצד פוסעים השניים במסדרונות הבית הלבן. טראמפ ביקש להראות עד כמה הוא קרוב לנתניהו ולקח אותו לסיור בקומה השנייה של הבית הלבן, כדי שיראה את חדרו ההיסטורי של הנשיא לינקולן.
משם הלכו השניים לאולם רוזוולט ונתניהו חתם על ספר האורחים. רק אז נפנו השניים לארוחת ערב חגיגית בבית הלבן, שנמשכה כשעתיים והייתה מאוד ידידותית. בתמונות נראה טראמפ מקרב ומושיב את נתניהו על הכיסא, ובהמשך מכנה אותו שוב ושוב "ביבי". כך עשה גם כאשר העניק לו תמונה שלהם מהביקור עם הקדשה בה נכתב: 'לביבי, מנהיג גדול'. כאמור, הפרטים הללו, נראים שוליים, אך היה בהם כדי לבטא את מה שטראמפ ביקש להראות: קירבה רבה עם אמירה מחמיאה בהמשך: יחד – אנחנו שילוב מנצח".
בשיחתם האישית דיבר טראמפ נגד ה"דיפ סטייט" בישראל, תוך שהוא מציין את האבסורד בו נתניהו, נאלץ להיגרר שלוש פעמים בשבוע לדיון בבית המשפט, בזמן שהוא מנהל מלחמה שמשנה את פני המזרח התיכון. נתניהו אהב כל מילה.
סיפור נוסף התרחש עוד קודם הגעתו של נתניהו, כאשר טראמפ ישב על שולחנו בחדר הסגלגל והחזיק עט בידו. אחד מכתבי הבית הלבן, ניסה להשיג כותרת ושאל את הנשיא: "האם תתמוך בסיפוח של חלקים מהגדה המערבית על ידי ישראל". בכך הזכיר לו הכתב את תכנית הסיפוח והטיפוח מהקדנציה הקודמת. טראמפ לא התפתה להיכנס לנושא המורכב הזה, אך ענה לו בדרך משלו תוך שהוא משמש בעט והשולחן שלפניו.
"ישראל זו מדינה קטנה. תביט על השולחן שלי – זה כמו המזרח התיכון, כאשר הקצה של העט שאני מחזיק ביד זו ישראל. מדהים שהם הצליחו לעשות את מה שעשו. יש להם הרבה מוחות חכמים ואיכותיים". מיותר לומר שלמחרת כיכבה העט של טראמפ בכל הכותרות.
עזה החדשה
רעיון "ההגירה מרצון" מעזה של טראמפ, שהסעיר השבוע את העולם, רעיון ה"פינוי בינוי" בלשון הימין המרוצה, או "גרש ושכח" בלשון השמאל המתייסר, הועלה לראשונה על ידי הנשיא כמה ימים לפני הגעתו של נתניהו לבית הלבן. תחילה חשבו רבים, שמדובר בבלון ניסוי שנזרק לחלל האוויר ודינו להתפוצץ תוך זמן קצר. אלא שטראמפ הפתיע את כולם והגיע עם תכנית סדורה, אותה הציג בדבריו במסיבת העיתונאים עם נתניהו. אנשיו של ראש הממשלה סיפרו כי גם בפגישה עצמה תפס הנושא הזה מקום מרכזי ונכבד.
אם מסכמים בקצרה את הרעיון, תפונה רצועת עזה מכל 1.8 מיליון הפלשתינים שנותרו בה, ארה"ב תשתלט (אם יהיה צורך – גם באמצעים צבאים) על הרצועה המפונה, תשקם אותה מכל ההרס ותקים על חורבותיה את "הריביירה של המזרח התיכון". "עזה החד-וו-שה".
זה נשמע אמנם חלום, אבל נראה שהנשיא טראמפ נחוש ליישם את תכניתו. "נסיר בניינים פגומים, נספק אלפי מקומות עבודה, נקבל סיוע ממדינות רבות בעולם, נשכן בה אזרחים מכל העולם. הפסקת האש תהיה התחלה של שלום, לא רק עבור ישראל אלא גם עבור הערבים שיחיו בשלום, בשלווה, חיים נפלאים".
"זה יקרה במהירות", המשיך טראמפ בחזונו, "רצועת עזה הייתה מקור של הרס וכל כך רעה לאנשים. חיי התושבים שם אומללים. הם צריכים ללכת למקומות אחרים. יש רבים מהם שרוצים ללכת משם. מדינות האזור העשירות צריכות לממן את זה. תושבי עזה יכולים לעבור לאזור אחד, לשבעה או ל-12. אנחנו נבטיח שמשהו מדהים ייעשה. יהיה לנו שלום ולא יירו, יהרגו ויהרסו".
וכך למורת רוחם של כל יריביו של ראש הממשלה, שייחלו למחלוקת קשה בינו לטראמפ, שתתבטא כבר במהלך מסיבת העיתונאים, העניק הנשיא משמעות משלו ל"יום שאחרי" בעזה. לא החמאס, לא הרש"פ, לא כוח בינלאומי ואפילו לא ממשל צבאי ישראלי. מי שתנהל את הרצועה ותשקם אותה תהיה ארצות הברית. ההצעה, שנתפסה עד כה כרעיון קיצוני המגיע משולי הימין, הופכת למדיניות שמקדם נשיא אמריקאי. אם נתניהו היה מעלה אותה, הוא היה מגיע מהר מאד להבית הדין בהאג כנאשם.
בסביבתו של ראש הממשלה שמחו על המתנה שקיבלו מטראמפ והזכירו כיצד נתניהו דחה את כל הדיבורים בעיצומה של המלחמה על "היום שאחרי" ו"מה האסטרטגיה". המוטו שלו היה: "על 'היום שאחרי' מדברים ביום שאחרי". לדבריהם, אם היה נכנע לביידן ולבלינקן, ומתווה קו מדיני לעזה ל"יום שאחרי", אזי טראמפ לא היה מעלה את ההצעה שלו. זאת משום שעל השולחן הייתה כבר מונחת ההצעה של נתניהו, שלבטח הייתה פחותה מההצעה הנוכחית.
"פנים מופתעות"
יש הטוענים שההצעה של טראמפ היא בעצם "עז" שהוא הכניס לעזה, כדי שיוכל להוציא אותה בהמשך במו"מ מול סעודיה. ההסבר נשען על מה שארע בעבר, כאשר טראמפ העלה את הצעת סיפוח יו"ש לריבונות ישראלית. בימין חגגו ועלצו, אבל אז התברר שעל הפרק עמדו "הסכמי אברהם" מול האמירויות. טראמפ, כמו סוחר ממולח, הכניס את עז הסיפוח, והוציא אותה כדי לחתום על ההסכם.
ייתכן אפוא שזה מה שקורה גם עתה: הסעודים שדורשים הצהרה על הקמת מדינה פלשתינית בטרם יחתמו על הסכם נורמליזציה עם ישראל, כדרישת ארה"ב, יסכימו לחזור בהם מדרישתם, בתמורה להסרת תכנית ההגירה מעזה. במקרה כזה יוכלו להסביר לעולם הערבי, כי הם אלו שגרמו להסרת ההצעה מעל סדר היום, תמורת הנורמליזציה עם ישראל.
ועד להסרה האפשרית של העז (עזה), התפתח דיון מעניין, האם נתניהו ידע מראש על ההצעה של טראמפ, או שמע על כך לראשונה במסיבת העיתונאים.
אם שואלים את יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד (שיודע הכול), הרי שנתניהו לא ידע מאומה. "האיש הכי מופתע בחדר, כאשר טראמפ דיבר על תכניתו, היה נתניהו", אמר לפיד וניסה כמובן להמעיט מחלקו של ראש הממשלה בנושא. "אני מכיר את פניו. הוא היה ממש מופתע".
מסתבר שלפיד נפל שולל בהצגה של נתניהו, שהעמיד פנים מופתעות. על פי ה"הניו יורק טיימס", זמן קצר לפני שנתניהו וטראמפ יצאו למסיבת העיתונאים המשותפת, הפתיע הנשיא את נתניהו, כאשר אמר לו שהוא עומד להציג את תכנית ההגירה מעזה במסיבת העיתונאים, בה ידגיש כי "ארצות הברית תשתלט על עזה".
על פי העיתון האמריקאי, טראמפ החליט להאיץ את תכניתו אחרי ששליחו סטיב וייטקוף חזר מביקורו בעזה ותיאר את התנאים שם כנוראיים. ההצעה נשמרה בסודיות מוחלטת בקרב עוזריו הנאמנים של הנשיא, וכאמור נתניהו שמע עליה רגעים ספורים לפני מסיבת העיתונאים.
יתכן מאד שטראמפ אמר לו "תעמיד פנים מופתעות", כפי שאכן היה. לפיד ("אני מכיר את היטב את נתניהו") קנה את המשחק ויצא כסיל מושלם עם הצהרתו. נראה שגם הציבור מתחיל להתפכח מלפיד ואפילו ב"חדשות 13" העניקו לו השבוע 8 מנדטים בלבד בסקרים.
מסך עשן
היחס של השמאל הישראלי לטראמפ הוא יחס מורכב. בבחירות בארה"ב התנגדו לו בתקיפות ותמכו בקמלה האריס. לאחר שנבחר ונראה היה כי הוא לוחץ על נתניהו לביצוע העסקה, הם לא הפסיקו להללו ולשבחו. חלק ממשפחות החטופים, שנמנים על אנשי המחאה, הקפידו לא להזכיר את נתניהו בדברי התודה שלהם, רק את הנשיא טראמפ ואת שליחו סטיב וייטקוף. השבוע שוב התהפך הגלגל וטראמפ הפך לסיוט השחור של השמאל.
חבל ההצלה שהושיט הנשיא לנתניהו, מטריף את דעתם. הם ייחלו למכה מוחצת שיקבל ראש הממשלה בביקורו, ולא הפסיקו לדבר על מה שצפוי לו מ"הנשיא הבלתי צפוי". לפני הנסיעה דובר על הדילמה הקשה בה הוא נמצא: המשך עסקת החטופים עקב הלחץ של טראמפ, או פירוק הממשלה. והנה עתה המהלך של טראמפ מחזק את נתניהו וממשלתו. הקואליציה שוב מתייצבת ואיום הבחירות לכאורה הוסר (לאחר שיעבור התקציב ולאחר שיושלם חוק הגיוס).
סמוטריץ', שהיה הראשון מכל חברי הקואליציה שקיבל טלפון עדכון מנתניהו, בירך על יוזמת טראמפ ורמז כי ידע על חלק מהמהלכים מאחורי הקלעים. "אני מקווה שעכשיו מבינים טוב יותר מדוע היה חשוב לשמור על ממשלת הימין ולא לערער אותה" עקץ את בן גביר.
במקביל גם בן גביר עצמו דיבר על עתידו. "עוד לא תפרתי חליפה שר מחדש, אבל אין ספק שגברו הסיכויים שעצמה יהודית תחזור לממשלה". דרכו לא תהיה קלה פנימה, כיון שצפויים לו קשיים מהיועצת המשפטית לממשלה, המכונה בפי חברי מפלגתו: "התופרת הראשית של הממשלה".
כל זה הוביל כאמור לתוגת השמאל והדבר ניכר בתגובותיהם לתכנית טראמפ תוך שהם לועגים, בזים ומזלזלים בה. ברור לכל שאם ביידן היה מציג תכנית הפוכה, כפי שאכן היה עם "היום שאחרי", הם היו קוראים לנתניהו לאמץ אותה ללא דופי כיון ש"אסור להתעמת עם נשיא אמריקאי".
ולסיום, כדי להבין את הצביעות של השמאל, פרסם השבוע העיתונאי אוריה קניג, טבלה מעניינת שמספרת את כל הסיפור. "אם ביבי לא טס לארה"ב, הם טוענים שאפילו טראמפ מחרים אותו. אם הוא טס ביום שלישי, הם טוענים שהוא תיזמן את זה במיוחד לאמצע השבוע כדי לא להעיד במשפט. אם הוא נשאר בארה"ב לפגישות בסופ"ש, הם טוענים: תראו את המושחת שנופש על חשבוננו".
"אם טראמפ לא מעלה את נושא הנורמליזציה עם סעודיה, הם טוענים שביבי הלוזר הפיל הסכם שלום שכבר היה לו ביד. אם טראמפ כן מעלה את הנושא הסעודי, הם טוענים שביבי מפקיר את החטופים ומשתמש בהסכם הסעודי כדי לטרפד עסקה. באם יש עסקת חטופים, הם טוענים כי ביבי הפסיד במלחמה ונשארנו עם האיום האיראני. אם יש עסקת חטופים, יש נורמליזציה עם סעודיה ויש השמדת מתקני הגרעין באיראן, הם טוענים כי הכול מסך עשן של ביבי כדי להעביר את ההפיכה המשפטית מבלי שנרגיש". תיאור מצב קלאסי.
רמיזה עם אחיזה
היה צריך להרחיק עד וושינגטון הקרה כדי לשמוע רמזים (כאילו אגביים) מפיו של נתניהו על עתידו הפוליטי האישי. עד כה נמנע ראה"מ הישראלי מלחשוף את כוונותיו הפוליטיות לקראת הבחירות הבאות, אם אכן ייערכו במועדן בעוד שנתיים. בשלב הנוכחי הוא מתמקד בדחיית הבחירות ככל האפשר, תוך שמירה על שלימות הממשלה והקואליציה.
רבים במערכת הפוליטית (גם אנחנו) העריכו לאחר הטבח כי נתניהו, לא יוכל להמשיך ולהתמודד על ראשות המשלה וכי ישאף להשלים את הקדנציה הנוכחית ואז יפרוש כאשר יסיים את מטרות המלחמה: החזרת החטופים ומיטוט החמאס. "אין סיכוי שהוא יוכל לשקם את מעמדו לאחר הטבח הנורא", העריכו רבים.
בפועל התרחש תהליך הפוך: הפגנות המחאה עם הסיסמאות האישיות נגדו ועם הפניית האצבע המאשימה אליו בלבד, גרמו לרבים בימין (וכמובן לבייס הקבוע שלו) להתבצר סביבו. הדבר ניכר בטור המנדטים העולה של הליכוד בכל הסקרים. תחילה לאחר הטבח היה מצבו של הליכוד בשפל. אולם ככל שגברו המחאות וההפגנות נגדו, כך עלתה התמיכה סביבו.
ראה"מ עצמו נמנע עד כה מלהתייחס לעתידו הפוליטי. איש לא שמע ממנו על כוונותיו. הרמז הראשון על הצפוי הגיע כאמור רק השבוע הישר מהבית הלבן. היה זה כאשר טראמפ ונתניהו ישבו זה לצד זה וענו לשאלות הכתבים, תוך שהם מרעיפים אחד על השני מחמאות הדדיות.
נתניהו הודה לטראמפ על ההישגים שלו עד כה, והדגיש את החזרת חלק מהחטופים מבלי שמדינת ישראל התחייבה להפסקת אש קבועה. לאחר מכן הוסיף ומנה את כל הדברים שהשיג טראמפ עד כה בנושאים נוספים שונים (סין, קנדה, מקסיקו ופנמה). "כל זה קרה תוך שבועיים בלבד מאז כניסתך לתפקיד. האם אתה יכול לדמיין איפה נהיה בעוד ארבע שנים? אני יכול ואני יודע שגם אתה יכול".
במערכת הפוליטית ניתחו את דבריו אלו של נתניהו על פי הנתונים הבאים: הבחירות בישראל צפויות להתקיים בעוד כשנתיים, בעוד שהבחירות בארה"ב יתקיימו בעוד 4 שנים. לפיכך כאשר נתניהו מדבר על הצפוי להתרחש בעוד ארבע שנים, והוא רואה את שיתוף הפעולה בינו לטראמפ ("יחד, אנחנו שילוב מנצח" – אמר הנשיא), המסקנה היא שנתניהו מבקש להתמודד שוב וכמובן להיבחר. במקרה כזה יהיו לו ארבע שנים מליאות של עבודה מול הנשיא האמריקאי.
ובמילים אחרות: נתניהו שיגר רמז ברור כי בכוונתו להמשיך ולהתמודד הלאה על ראשות הליכוד וראשות הממשלה. לרמז הזה יש אחיזה בשטח כפי שיתואר בקטע הבא. לכ"ץ, לארדן, לברקת ולכל שאר לוטשי העין, לא נותר אלא להמתין עוד קצת עד שיתמודדו על הירושה. עד אז הם יוכלו לשאוף לדירוג גבוה ככל האפשר ברשימת הליכוד להכנסת.
היום שאחרי
בליכוד אוהבים לערוך סקרי פריימריז פנימיים. הליכוד נותרה המפלגה הכמעט יחידה בה מתקיימים פריימריז ללא ועדות מסדרות וללא הנחתות מלמעלה. לפיכך יש משמעות רבה לסקרים הללו, בפרט כאשר הם נעשים בקרב מתפקדים רבים. התוצאות יכולות להראות על המגמה: מי בעלייה, מי בירידה ומי שומר על מעמדו.
סקר פריימריז כזה נערך לפני חודש על ידי "מכון אגם" בקרב 1,325 מתפקדי המפלגה ופורסם בסוף השבוע על ידי יובל קרני ב"ידיעות". עורכי הסקר הציבו למתפקדים את כל רשימת הח"כים והשרים המכהנים. בנוסף שתלו שם שלושה אנשי תקשורת: עמית סגל, ינון מגל ויעקב ברדוגו. (היחיד שאולי ייכנס בעתיד לפוליטיקה הוא ברדוגו. מגל כבר היה ופרש, ועמית סגל נמצא ימינה מהליכוד). כמו כן הוכנס לרשימה גם ח"כ אלמוג כהן, שאם לא יוכרז רשמית כ"ח"כ פורש" מ"עוצמה יהודית", יוכל לכאורה להתמודד בליכוד.
תוצאות הסקר החמיאו מאד לשר הביטחון ישראל כץ, שקפץ מהמקום ה-11 למקום הראשון. התיק בו הוא מחזיק עשה לו טוב (ועוד יותר טוב). במקום השני נבחר יו"ר הכנסת אמיר אוחנה וההפתעה המרכזית נרשמה במקום השלישי, אליו נבחרה ח"כ טלי גוטליב.
שר המשפטים יריב לוין, המשמש בימים אלו כמ"מ ראה"מ בהיעדרו של נתניהו, נבחר למקום הרביעי. מבחינתו מדובר בירידה מהמקום הראשון. יתכן שציבור הבוחרים בליכוד מאוכזב מאי הצלחתו לקדם את הרפורמה. אולם גם המקום הרביעי נחשב למכובד ומעיד על כוחו הפנימי הגדול בתוך הליכוד.
אחרי לוין מגיעים אישים הנחשבים לתומכי נתניהו מובהקים: ביסמוט, אלמוג כהן (מפתיע במיקומו), שקלי, דודי אמסלם והשרה רגב. במקום העשירי נמצא שגריר ישראל לשעבר באו"ם, גלעד ארדן, שמוזכר כאחד המועמדים להתמודד על ירושת נתניהו – אי שם בעתיד, כאשר היו"ר יפרוש.
בעשירייה השנייה נמצאים: אלי כהן (ירידה ממיקומו הנוכחי בחמישייה הראשונה), אבי דיכטר, ינון מגל, ניר ברקת, משה סעדה, שלמה קרעי, רון דרמר (שאינו ח"כ), מיקי זוהר, עמית סגל ויואב קיש. שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, שמצהיר בכל ראיון שהוא נשאר בליכוד, תופס את המקום ה-24. יש להניח שלאחר הראיונות שהוא מעניק בימים אלו עם האשמות קשות נגד נתניהו בסוגיית החטופים ועוד, מיקומו ירד משמעותית בפריימריז האמיתיים. ההערכה: גלנט לא יתמודד בליכוד, ויתכן שיפרוש כליל מהמערכת הפוליטית (עם פנסיה מכובדת). שר החוץ סער, (שטרם חזר רשמית לליכוד) מקבל את המקום ה-22. חברו השר אלקין במקום ה-38.
במאבק על ראשות הליכוד, קובע הסקר כי נתניהו מביס את כל המתמודדים האפשריים מולו. אם נתניהו לא יתמודד התוצאות כדלהלן: יריב לוין 17%, ישראל כץ – 16%, ברקת 13%, וגלנט (כאמור, לפני הראיון) 9%. עד הסקר הבא, יוכלו בליכוד להתענג (ואחרים להתעצב) סביב התוצאות הללו.
דו-עט: המילים המרכזיות שהדהדו השבוע
פגישה היסטורית: מהיכן שלא מביטים על מה שקרה השבוע בבית הלבן מגיעים למסקנה כי אכן מדובר היה בפגישה היסטורית, מכרעת ודרמטית לאזור כולו. התקשורת הפעם לא טעתה ולא הגזימה כאשר התייחסה לאירוע הזה במילים היסטוריות ובומבסטיות.
הריביירה של המזרח התיכון: מי האמין שעזה ההרוסה והמופצצת תזכה בשם המפוצץ הזה, שהצמיד לה הנשיא טראמפ. על פי תכניתו יוקמו בה בתי מלון לאורך החוף וכן פרויקטים כלכליים שאמורים למשוך משקיעים מהעולם. משם השיקום מוערך ב-15 שנים
"מחוץ לקופסה": התכנית היצירתית של טראמפ, נחשבת למרתקת, בין אם היא תגיע לשלב יישום ובין אם היא משמשת כ"עז" למטרות אחרות. מדובר בחשיבה מחוץ לקופסה שהפתיעה את כולם. בעולם הערבי מנסים לעכל את הפצצה שהטיל הנשיא ומתקשים לקבלה. גם אינדונזיה ואלבניה שהוזכרו כמעומדות אפשרויות לקליטת הפליטים מסרבות. האם מנופי הלחץ של טראמפ ישנו את התנגדותן?
הטור פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'
שמעז יצא מתוק