בשבוע הנוכחי שנגמר באופן מטלטל וקשה, צוינו כמה דברים משמעותיים: 500 יום למלחמה, נסיגה מלבנון (מלבד 5 מוקדים), שחרור החטופים החללים (אתמול) והשחרור מחר של עוד ששה חטופים חיים.
הכותרת המרכזית של השבוע הייתה כמובן הפעימה (הכתומה) אתמול, שהייתה עצובה במיוחד, ללא דמעות גיל והתרגשות, כפי שהתרגלנו לנוכח פגישת החטופים המתאחדים עם בני משפחותיהם. הפעם היו אלו דמעות של כאב צורב על החללים שהגיעו ארצה בארונות.
מאז הטבח עקבה מדינה שלימה אחר כל דיווח על גורל בני משפחת ביבס. תמונותיה של האם שירי המנסה לגונן על שני ילדיה הג'ינג'ים החמודים, כפיר בן התשעה חודשים ואריאל בן ארבע שנים, כשמעיניה ניבטת אימה, הפכו לסמל של אירוע הטבח בעולם כולו. כולם הכירו את השם ביבס ואת מה שהוא מסמל.
הסיפור שלהם סופר שוב ושוב: בבוקר יום החטיפה, חדרו המחבלים לקיבוץ ניר עוז, פרצו את הדלת הנעולה של משפחת ביבס, ונכנסו לממ"ד שם הסתתרו ארבעת בני המשפחה. האב ירדן נחטף בנפרד מאשתו וילדיו והובל כשהוא שותת דם באופנוע לעזה. האם נחטפה כאמור יחד עם שני בניה.
כחודש לאחר החטיפה, בעת עסקת החטופים הראשונה בה שוחררו הילדים, האימהות וחלק מהנשים הצעירות, ציפו כולם לראות את בני משפחת ביבס חוזרים ארצה. תחת זאת טען החמאס שהם נהרגו בתקיפת צה"ל על המתחם שבו הוחזקו. בחמאס לא פרסמו הוכחה לדברים והצבא טען כי הוא בוחן את מהימנות המידע.
לפני כשנה פרסם דובר צה"ל תיעוד של שירי וילדיה מיום החטיפה. בסרטון נראים חמישה חמושים כשהם מנסים לעטוף את האם בבד כדי להסתיר אותה, ככל הנראה מחשש שהיא תזוהה על ידי רחפנים של צה"ל. בצילום נוסף היא מוכנסת לרכב כשהיא עטופה באותו בד. בצבא דחו את טענות חמאס שהאם וילדיה נהרגו בתקיפת חיל האוויר וטענו שכל עוד אין אימות לטענה הזו, האחריות לגורלם מוטלת על חמאס.
לפני שלושה שבועות שוחרר האב ירדן מהשבי והגיע ארצה בגפו. המבט בעיניו היה כבוי. החמאס פרסם בזמנו סרטון מזוויע, בו הוא מודיע לאב על מות בני משפחתו. ירדן ניסה להתנחם בכל תקופת שביו שמדובר בטרור פסיכולוגי. אתמול נחשף לאמת הכואבת והמרה.
הטקס המבחיל, המזוויע, והבזוי שעשה אתמול החמאס בעת שחרור ארונות הקבורה, מראה על אכזריותו. החמאס בחר להביא לטקס השנאה ילדים רבים והוריהם, שליוו את האירוע במוזיקה שמחה וקצבית. "הבלתי מעורבים" בעזה, היו בהחלט מעורבים בהפקה הבזויה, מה ששוב מראה שאין "חפים מפשע" בעזה.
גם אתמול בשיא הכאב והיגון, נמשכה המחלוקת בין מתנגדיו של נתניהו לתומכיו
היו שניסו אתמול לבקש פסק זמן ולו ליום אחד מהמחלוקת הפנימית הקשה, לנוכח שנאתם היוקדת של אנשי ה"רק לא ביבי" לכל דבר שקשור לממשלה ולעומד בראשה. הבקשה הזו נפלה על אוזניים ערלות.
כבר במהלך הטקס, השמיעו הפרשנים ויושבי האולפנים את דעותיהם הקבועות נגד נתניהו, כשהם מדגישים כי הוא טרם לקח אחריות וטרם התפטר מתפקידו. גם הכותרות של תקשורת השמאל היו בהתאם: "גופות ההפקרה", "הביבסים הופקרו ונוצלו על ידי נתניהו" וכן הלאה על זו הדרך שבין ביבי לביבס.
עיקר הדגש הוא הלחץ על נתניהו להמשיך לשלב ב' של העסקה ולשחרר את שאר החטופים, לאחר ששלב א' צפוי להסתיים בעוד שבוע עם השבת ארבע גופות נוספות של חטופים. ההערכה היא שבתום שלב א' יוותרו בעזה 24 חטופים חיים ו-35 חללים. בשלב זה קשה להעריך האם העסקה תמשך לשלב ב' עקב הפערים בין הצדדים והאינטרסים הסותרים.
בחמאס מצהירים כי לא יסכימו להתפרק מנשקם או לוותר על השלטון ברצועה, ומנסים להפעיל לחץ דרך התקשורת והשמאל, באומרם כי הם מוכנים בשלב השני לשחרר את כל החטופים. לצורך כך מתכוון החמאס לצאת בקמפיין תקשורתי בו יציג סרטונים של החטופים, במטרה להגביר את השסע החברתי בישראל ולעודד הפגנות נגד הממשלה כדי שתסכים לדרישותיו.
מנגד, דורשת ישראל את פירוז הרצועה והגליית ראשי חמאס מעזה ללא שום יכולת שלטונית. טראמפ תומך בדרישת ישראל, וההתנגשות לכאורה בלתי נמנעת בדרך ללחימה מחודשת. עוד קודם מנסה השליח וויטקוף, שמצהיר בכל הזדמנות, כי משימת חייו להביא לשחרור החטופים החיים, למצוא פתרון ביניים.
הרעיון הוא למתוח את שלב א' ולהשיג "עסקת ביניים" בין השלב הראשון לבין השלב השני, כדי לשחרר מקסימום חטופים תמורת שחרור מחבלים מהכלא הישראלי. מהלך כזה יעניק לחמאס המשך הפוגה בלחימה וקבלת מחבלים משוחררים נוספים. בישראל בוחנים את הדבר באמצעות צוות המו"מ החדש שהקים נתניהו, בראשו הועמד מקורבו השר רון דרמר.
הצוות החדש מסופק אם החמאס ישחרר יותר מכמה חטופים אחדים, וישמור בידיו את שאר החטופים כקלפי מיקוח על מנת להבטיח את שרידותו. פיצוץ בשיחות יביא כאמור ללחימה עזה, שהפעם תהיה ללא עכבות, עקב תמיכתו הבלתי מסויגת של טראמפ ועקב הנשק הבלתי מוגבל שהבטיח לשלוח ארצה.
קשה להעריך כיצד ואיך הכול ייגמר (אם בכלל). הרבה "גורמים" פנימיים, "מדיניים" מחד ו"ביטחוניים" מאידך, מעורבים בעניין עם הרבה האשמות אלו נגד אלו (הרחבה בהמשך). "מדובר בעניין של זמן עד שישראל תחדש את הלחימה", מצוטטים גורמים בכירים (שכולם יודעים את זהותם).

נתונים כואבים ונוקבים: האם לפיד ובנט פחות חיללו שבת בהודעותיהם מאשר נתניהו?
בשבוע שעבר ערכנו כאן ראיון עם יו"ר ועדת הכספים ח"כ הרב משה גפני, בו הביע מחאה נגד ההודעות שמוציאה לשכת ראה"מ בשבת. גפני סיפר כי פגש במסדרונות הכנסת את בני גנץ, ושיבח אותו בקול רם על שהוא ממתין עם הודעותיו על שחרור החטופים עד מוצאי שבת. באותה שעה שהו במסדרון גם אנשי נתניהו והמחאה כוונה לאוזניהם. בנוסף לכך, בשבועות האחרונים אנו עדים מדי יום א' (ביתד נאמן) למחאות הקבועות של הנציגים החרדים נגד הודעות לשכת נתניהו שיוצאות בשבת סביב החזרת החטופים. המחאות מגיעות ללשכת ראה"מ, אך ההודעות אינן פוסקות.
"מדוע אתם שותקים על כך", אנו נשאלים שוב ושוב, "מדוע הנציגים החרדים לא עמדו על הרגליים כדי שהשחרור יוקדם לימי חמישי" (כפי שהיה אתמול עם החללים). "אז נכון שזה פיקוח נפש, אבל מדוע נדרש כל החילול שבת עם ההודעות של נתניהו בעיצומה של השבת".
הגדיל לעשות איש התקשורת בועז גולן מ"חדשות 14", (גילוי נאות: חבר מהצפון), שבימים כתיקונם, אין תומך גדול ממנו בנתניהו. גולן, שאינו חובש כיפה, אך יהודי עם לב חם למסורת, מתח בשידור ביקורת חריפה ונוקבת נגד הנוהל של נתניהו לשגר הודעות בשבת קודש בעניין החטופים.
"אני באמת לא מבין מדוע צריך להוציא הודעות ותמונות בשבת. הרי אלו לא הודעות חירום", תהה גולן והוסיף: "אני אומר דברים שלא נעים לומר אבל אלו עובדות: לפיד ובנט פחות חיללו שבת בהודעותיהם מאשר נתניהו. זה כואב כי מדובר היום בממשלה הכי ימנית והכי דתית".
גולן, שאמר את הדברים כאשר ראיין את השר לשעבר עמיחי אליהו מ"עוצמה יהודית", פנה אליו בתוכחה: "על זה צריך לעזוב ממשלה ולא על דברים אחרים. רק אז נוכל לומר שאנחנו חיים במדינה מתוקנת ונורמלית. משרדי ממשלה לא אמורים לעבוד בשבת. זה מעוגן בספר החוקים".
הדברים של גולן נאמרו בכאב רב והם מצטרפים כאמור לכל הביקורות והמחאות נגד הנוהל החדש שאומץ בלשכת ראה"מ: הודעות ברכה בשבת על החזרת החטופים, ובהם תגובת נתניהו.
מי שבדק גם הוא את הנושא לפרטיו הוא אתר התקשורת "העין השביעית", המוקדש לסיקור תקשורת, עיתונות, חופש הביטוי ושקיפות. בשונה מבועז גולן, שכואב באמת את כאבה של השבת המחוללת, כפי שביטא זאת בדבריו, הרי שהאתר הנ"ל, מגיע מזווית אחרת. נראה לכאורה, שנושא ההודעות בשבת מנוצל על ידו כדי להמריץ את המפלגות החרדיות לפרוש מהממשלה ולהפילה.
ולמרות כך מציג האתר נתונים כואבים המראים את הנוהג הנפסד של לשכת ראה"מ ואת הדרך בה הם מנסים לחפות על ההודעות שלהם בעיצומה של שבת קודש. לקרוא, לכאוב ולמחות.

שם כיסוי: תחת הכותרת "פדיון שבויים", משוגרות הודעות יח"צ בעיצומה של שבת קודש
תחת הכותרת "יחסי ציבור דוחים שבת", בדק שבי גטניו, כתב "העין השביעית" ומצא כי ביום חול ממוצע ורגיל, מוציאה לשכת רה"מ נתניהו מספר בודד של הודעות לתקשורת. ישנם גם ימים בהם לא נשלחת אפילו הודעה אחת. אולם מאז תחילת שלב א' של עסקת שחרור החטופים נשלחות בשבתות עשרות הודעות לכתבים.
לפי הבדיקה של גטניו, חיללה לשכת ראה"מ בחודש האחרון את השבת לא פחות מ-55 פעמים באמצעות הודעות לתקשורת, לעיתים עד 16 הודעות לתקשורת במהלך שבת אחת (פרשת בא). ההודעות לא היו כרוכות ב"פיקוח נפש", וניתן היה לחכות עמן עד צאת השבת.
"הסיבה היחידה למבול ההודעות היא תדמיתית בלבד", כותב (וצודק) גטניו. "נתניהו, הידוע באובססיה שלו לתקשורת, יודע כי אירועי השחרור זוכים לרייטינג שיא ומעוניין לשלוט על הנרטיב ולהחדיר את שמו לסיקור גם במחיר חילול שבת, שבעבר היה גורם לקול זעקה מצד השותפים הקואליציוניים החרדים".
לדבריו, ההודעות הנשלחות מלשכת ראה"מ נושאות כותרת המבהירה, מטעם מי יוצאת ההודעה. לעיתים הכותרת היא "לשכת ראה"מ", פעמים אחרות "ראה"מ בנימין נתניהו", אך חמש מתוך ההודעות שנשלחו בשבת היו בשמה של "ממשלת ישראל".
כך לדוגמא בשבת פרשת שמות (י"ח טבת) נשלחה מטעם הלשכה הודעה באישון לילה שהודיעה בשם "ממשלת ישראל" על אישור מתווה החטופים שייכנס לתוקף ביום ראשון. קשה להבין מדוע לא היה ניתן להמתין עם ההודעה הזו. דוגמא נוספת: בשבת פרשת בא, בה שוחררו ירדן ביבס, עופר קלדרון וקית' סיגל, הוציאה לשכת רה"מ הודעה לפיה "ממשלת ישראל מחבקת את השבים". בשבת לאחר מכן (פרשת בשלח) נשלחה הודעה מטעם משרד ראה"מ לפיה "ממשלת ישראל מחבקת את שלושת השבים", לאחר שהחטופים אוהד בן-עמי, אור לוי ואליהו שרעבי הועברו לידי כוחות צה"ל. וכך מהודעה בודדת אחת בשבת פרשת שמות, אנו עדים לשורת הודעות מדי שבת ללא שום צורך הכרחי.
בהמשך הכתבה בנושא, מוזכר כיצד חילולי שבת הביאו לנפילת ממשלות בעבר: מהטקס לכבוד קבלת מטוסי האף 15 בממשלת רבין הראשונה ועד להעברת ה"משחן" בשבת בממשלת ברק. "נראה שנתניהו, המודע לנפיצות שבחילול שבת פומבי על-ידי לשכתו, הקדים תרופה למכה, וכך 39 מתוך 55 ההודעות שיצאו בשבת, נשאו את הכותרת "פדיון שבויים", שם הקוד המרכזי של הלשכה לחילול שבת, כביכול מעין תחליף ל'פיקוח נפש'. זאת למרות שאין שום דחיפות או צורך אמיתי בשליחת ההודעות בשבת", כותב גטניו.
כאמור "העין השביעית" אינו "נחשד" בדאגה יתרה לכבודה של השבת ולכבודו של הציבור החרדי. הראייה: בהמשך הכתבה מתוארים הנציגים החרדים כמי ש"חולבים" את הממשלה עם תקציבים והטבות. אולם אי אפשר להתעלם מהנתונים שהוצגו: השבת מחוללת בחרפה באמצעות הודעות מיותרות של "יחסי ציבור" שלא היו בעבר. אין מנוס מלקבוע כי מדובר ביח"צ מיותר הנובע מלחץ טיפשי להפסיד קרדיט וכותרות.

העימות בין ראה"מ לראש השב"כ: קרב הקרדיטים על שחרור החטופים ופרשת "קטרגייט"
קרב הקרדיטים המכוער בין "גורמים מדיניים" ל"גורמים ביטחוניים" על שחרור ששת החטופים (מחר), תוך הצלחה לגרום לחמאס להאיץ את שלב א' של הפעימה, הפך לזירת התגוששות בין ראה"מ נתניהו לראש השב"כ רונן בר. הקרב ביניהם עתיד להסתיים ככל הנראה עם פיטוריו של בר. ברקע נמצאת גם חקירת הקשר בלשכת ראה"מ עם ממשלת קטאר, שרק מסבכת את תהליך הפיטורים.
השבוע הגיעו היחסים בין נתניהו לבר לסף פיצוץ. הרקע: הוצאת ראש השב"כ מצוות המו"מ של עסקת החטופים והתדרוכים מלשכת רה"מ בשם "גורם בכיר", לפיהם "הצוות החדש", שהחליף את ראש השב"כ "הוביל משא ומתן במקום מתן ומתן". "הגורם הבכיר" הוסיף כי "פעימת השחרור של ששת חטופינו והשבת החללים, היא תוצאה של החלטת ראה"מ לשנות את הרכב צוות המשא ומתן". כמו כן הוסיף "הגורם" כי ראש השב"כ נהג לתדרך נגד ראה"מ באופן קבוע, ובכך הוביל להתבצרות חמאס בעמדותיו.
מההודעות הללו עולה, שמעבר לרצון של נתניהו ליטול קרדיט על שחרור החטופים, יש כאן ניסיון להראות לראש השב"כ את הדלת החוצה. זה אמור היה לקרות בעוד שבועיים לאחר שהשב"כ יציג את התחקירים הפנימיים שביצע על חלקו במחדל הטבח. אלא שלפי שעה זה לא קורה, עקב החלטת השב"כ לבדוק את הקשר בין לשכת ראה"מ לבין קטאר. הבדיקה מתמקדת בחשד שגורמים בלשכת ראה"מ לא שמרו על סודות ודברים מסווגים שידעו מתוקף תפקידם.
הבדיקה הזו מונעת מנתניהו לפטר את בר עקב ניגוד עניינים, בדיוק כמו שאינו יכול לפטר את היועמ"שית בהיותו נאשם. לפי שעה נראה כי בניגוד להרצי הלוי, שתחת הלחץ של נתניהו הודיע על פרישה, בר החליט ככל הנראה להישאר ולהיאבק על מקומו.
ברקע מרחפת כאמור הפרשה שזכתה לכינוי "קטרגייט". זאת לאחר שעיתונאי "חדשות 12" עופר חדד, חשף כי דוברו של נתניהו אלי פדלשטיין, העניק שירותי יח"צ לקטאר בזמן המלחמה. בלשכת ראה"מ דחו את הדברים וטענו כי מדובר בפייק מוחלט.
בשמאל מיהרו כמובן לנצל את הפרשה לצורך ניגוחו של נתניהו וציינו כי מדובר ב"סיוע למדינת אויב". עוד רגע קט והם יצאו נגדו בקמפיין: "אתה הראש, אתה הקטר אתה אשם". לקטר ולקנטר הם יודעים היטב. לפתע שכחו שם שבמשך שנים ראו בקטאר מדינה לגיטימית לצורך קיום קשרים מסוגים שונים עמה.
בסביבתו של נתניהו טוענים אפוא שכל פרשת "קטרגייט" נועדה להסיט את העיסוק הציבורי מהתנהלותו של ראש השב"כ רונן בר בליל הטבח, כך שיהיה קשה לפטר אותו עכשיו, מבלי שינסו לקשור את זה לחקירת הפרשה.
לצד ההכחשה של כל הפרשה, שיגרה לשכת ראה"מ מספר שאלות: "האם השב"כ חקר את ההדלפה הפלילית החמורה של ח"כ קריב מוועדת חוץ וביטחון, למרות שכבר חלפה שנה מאז ביצוע העבירה? האם השב"כ חקר את המגעים של חברת "המימד החמישי" של בני גנץ ורם בן ברק למכור ללא אישור לקטאר טכנולוגיות מידע רגישה?"

המתנה האכזרית: מהו הנכס הגדול ביותר, שהחמאס מבין שהוא מחזיק לכאורה בידו?
מטבע הדברים ועקב הנושאים האקטואליים המתחדשים והקופצניים, אין יכולת שבועית להקיף כאן בשלושת עמודי המדור את כל הסוגיות הבוערות כולן. לא פעם אני מוצא את עצמי עם טיוטות רבות שהכנתי לכתיבה, שנשמטות החוצה מחוסר מקום. לעיתים הן שוות אזכור ועדכון בשבוע שלאחר מכן, ולעיתים הן נזרקות לסל האשפה.
וכל ההקדמה הזו נועדה לצורך הסיפור על הטיוטה שהכנתי בשבוע שעבר אודות המאבק שמנהלת עינב צנגאוקר לשחרור בנה החטוף מתן. כתבתי לעצמי לנסות ולהסביר לקוראים נקודה קריטית וחשובה: את מי החמאס יעדיף לשחרר תחילה ואת מי יעדיף לשמור בידיו.
האם יבקש לשחרר תחילה את החטופים, שהוריהם נמנים על פורום "התקווה", הקוראים להשמיד את החמאס תחילה, על פני כל עסקה. או את מתן צנגאוקר, שאמו עינב, מתבטאת מעל כל במה נגד נתניהו ונגד הממשלה. במילים אחרות (וישירות): איזה נכס חשוב יותר לחמאס להחזיק אצלו?
התשובה לכאורה פשוטה: עינב צנגאוקר, שאומצה בחום על ידי התקשורת ועל ידי אנשי המחאה והשמאל, בשל עמדותיה התקיפות נגד הממשלה והעומד בראשה, מנהלת מאבק צודק מבחינתה. היא כואבת את השבי של בנה ומבטאת זאת בכל דרך, כדי שיחזור הביתה.
אולם מבחינת החמאס, היא מהווה עבורו נכס בל יתואר, כדי להגביר את הלחץ הציבורי על הממשלה לקבל את תנאיו תוך הגברת השסע הפנימי בישראל. קשה לכתוב זאת, אך זו המציאות הקשה, הכואבת והעגומה. לפיכך החמאס יעשה כל מאמץ כדי לשמור בידיו ככל האפשר את הנכס הזה. הוא יעדיף לשחרר את איתן מור, בנו של צביקה מור מ"פורום התקווה", הרבה לפני מתן צנגאוקר.
כך כאמור כתבתי לעצמי בשבוע שעבר, אך מחוסר מקום, הקטע כאמור לא נכנס. למחרת הגיע האישור והראה עד כמה הדברים נכונים: במופע השחרור האכזרי של שלושת החטופים בשבת, שגיא דקל חן, יאיר אורן וסשה טרופונוב, "העניק" החמאס "מתנה" לאחד השבויים (יאיר הורן) – שעון חול עם תמונתם של החטוף מתן צנגאוקר ואמו עינב, עליו נכתב "הזמן אוזל". בחמאס ביקשו מהורן שימסור את השעון לעינב, כדי להפעיל כמובן לחץ וטרור פסיכולוגי ואכזרי על האם האומללה והכואבת.
המסקנה הקשה מכל האירוע: אם החמאס רק יוכל, הוא יעכב אצלו עד הרגע האחרון את מתן צנגאוקר. אנקדוטה: אחד מאנשי התקשורת (ידידיה מאיר), התבטא בנושא הזה (לאחר קבלת "המתנה") באומרו, שיש להרבות בתפילה לשחרור כל החטופים, ובעיקר להתפלל על מתן צנגאוקר, בדיוק מהסיבה הנ"ל. בשמאל ובתקשורת מיהרו לתקוף אותו (כאילו הוא מאחל לצנגאוקר, להישאר אחרון בשבי) מבלי להבין את כוונתו הכנה ואת אמיתות דבריו.

נקודה למחשבה: את מי חיזקו ואת מי החלישו ההפגנות לשחרור החטופים?
אחד הוויכוחים הבלתי נגמרים בין תומכי הממשלה למתנגדיה קשור להפגנות שמארגנים אנשי המחאה בעד שחרור החטופים. תחילה היו ההפגנות הללו גדולות במיוחד בערים רבות בארץ. אט אט הן דעכו עד שהסתיימו כמעט כליל. אולם הוויכוח נותר: האם ההפגנות סייעו ומסייעות להחזרת החטופים או ההפך – גורמות לחמאס להקשיח את עמדותיו.
בשמאל ובקרב אנשי המחאה מנופפים בעדותם של החטופים והחטופות, שחזרו ארצה כראייה לנחיצות ההפגנות. החטופים מספרים כי בפעמים הבודדות שנחשפו לתקשורת הישראלית, הם התעודדו לראות את ההפגנות בעד שחרורם והדבר חיזק אותם מאד. "הנה ההוכחה עד כמה ההפגנות חשובות" צהלו אנשי המחאה כראייה ניצחת לפעולותיהם.
בימין ובקרב תומכי הממשלה לא מיהרו להשתכנע, וטענו כי ההפגנות למען החטופים, הן למעשה הפגנות להפלת הממשלה בדיוק כמו ההפגנות נגד הרפורמה, במסווה של "הפגנות בעד החטופים". לטענתם, ההפגנות הללו חיזקו אולי את השבויים, אבל במקביל הן חיזקו עוד יותר את החמאס, שראה את ההפגנות והקשיח את תנאיו.
בחמאס עקבו בעניין רב אחר אותן הפגנות ולבטח ספקו ידיים בהנאה כאשר נוכחו לראות כיצד הם מצליחים להגביר את השסע הפנימי במדינת ישראל. שורה תחתונה: החטופים התחזקו ממראה ההפגנות, אבל גם החמאס התחזק מהן. מנגד, ההפגנות החלישו את עמדת ישראל וזה גרם לחטופים לשהות זמן ממושך יותר בשבי. עובדה היא שהעסקאות לשחרור החטופים הושגו ויצאו לפועל לאחר שההפגנות דעכו ולא היו גדולות כמו בהתחלה. נקודה למחשבה.

"המחאה הספונטנית" שלא הייתה: העמותה שמימנה ב-120 מיליון שקלים את המחאה
משך שנים עולות ונשמעות טענות בשמאל ובתקשורת נגד "גורמי ימין עלומים עתירי הון", שמממנים ומשפיעים על דעת הקהל בישראל ימינה. במסגרת זו הם רומזים השכם והערב על הקשר של נתניהו עם בעלי הון ועל רכישת אדמות מערבים. הדבר מגיע לשיא בתקופות ימי הבחירות, כאשר התקשורת מאשימה "בעלי עניין", שמשתלטים על השיח באמצעות הון רב שנשפך למערכה. מדי פעם מוזכרים גם שמות כאלו ואחרים של בעלי הון, אך מעולם לא הוכח בוודאות הקשר הזה.
מנגד, היה ברור לכל ש"המחאה הספונטאנית" נגד הממשלה בתקופת הרפורמה המשפטית, לא הייתה תמימה ולבטח לא ספונטאנית. הארגון רחב ההיקף של ההפגנות, הבמות הגדולות, מערך ההסעות, הדוברים והיחצנים, דרשו ממון רב, שנאמד במיליוני שקלים. ואכן בשבוע שעבר חשף הכתב גדעון דוקוב, ב"מקור ראשון", כיצד ובאילו סכומים מומן קמפיין המחאה. המספרים מסמרי שיער.
מניתוח מסמכי עמותה ישראלית בשם "עתיד כחול לבן", שהייתה אחת מאלו שמימנו את המחאה עולה, כי היא העבירה 120 מיליון שקלים למחאה. מחצית מהסכום הועבר לארגוני שטח שהפיקו הפגנות ברחבי הארץ, ובמחצית הנותרת נשכרו אנשי דוברות ויחסי ציבור, ונרכשו מודעות בתקשורת וברשתות החברתיות.
הכספים הללו הועברו מהעמותה לארגוני המחאה דוגמת "אחים לנשק", "בונות אלטרנטיבה" ועוד ארגוני מחאה באקדמיה. בנוסף נשכרה חברת יחסי ציבור בוושינגטון בעלות של 75 אלף דולרים כדי לקדם את עמדות המחאה מול ממשל ביידן.
הדמויות המרכזיות בעמותה מוכרות כולם כאנשי מחאה מרכזיים, בהם עו"ד גלעד שר – ראש לשכתו בעבר של אהוד ברק, וחבר בצוות אוסלו, ועמי אילון – ראש השב"כ לשעבר. רוב השנים פעלה העמותה בסכומים נמוכים לטובת מחאות קטנות נגד ההתיישבות ביו"ש. אולם לאחר ניצחון הימין בבחירות האחרונות, עוד לפני שהממשלה החלה בפעילותה, וכמובן לפני הרפורמה המשפטית, התכנסו כמה פעילי שמאל מוכרים, דוגמת שקמה ברסלר, אילן שילוח, דן חלוץ ואחרים, והקימו את מטה המאבק נגד הממשלה.
מדוחות העמותה עולה כי 56 מיליון שקלים שימשו להוצאות הסברה של המחאה, קמפיינים, דוברות וייעוץ תקשורתי. 50 מיליון שקלים שימשו ל"פעילות שטח לחיזוק הדמוקרטיה". 2.2 מיליון שקלים לסיוע משפטי (חלקו לעצורי המחאה), שני מיליון שקלים למשכורות, 1.8 הוצאות לוגיסטיות של מחסנים ושכירויות, ועוד מאות אלפי שקלים לטיסות לחו"ל והפקת מיזמים שונים.
שורה תחתונה: מאחורי הקמפיין הרעשני ומאחורי ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית עמדו סכומי עתק של יותר מ-120 מיליון שקלים. בהינתן שהעמותה הזו לא הייתה הצינור היחיד שמימן את המחאה, הרי שמדובר בסכומים אסטרונומיים, שלא זכורים משום קמפיין שנעשה בארץ מאז ומעולם.
עם כל כך הרבה כסף וכל כך הרבה מודעות, היה ברור שהסיקור בתקשורת יהיה חיובי והדוק לכל אורכה של המחאה. הרל"ב היה משומן בכסף רב.

חזרתו הצפויה של בנט, מחוללת מהומות באופוזיציה ופוגעת בעיקר ב"יש עתיד"
השעון הפוליטי מתקתק. הדד ליין של הקואליציה מתקרב. אם הקואליציה לא תעביר את תקציב המדינה בתוך חודש וחצי, הכנסת תפוזר באופן אוטומטי, והבחירות יתקיימו בקיץ הקרוב. בינתיים עמלים בוועדת הכספים על הכנת חוק התקציב לקריאה שנייה ושלישית, בעוד שבלשכת ראה"מ לא משדרים שום לחץ. נתניהו כדרכו מחכה לרגע האחרון.
בסקרים שפורסמו השבוע ב"חדשות 12", הצליחה הקואליציה לראשונה לעמוד על 54 מנדטים. זאת בשונה מהסקרים ב"חדשות 14" שמעניקים לה 62 מנדטים. לשלמה פילבר, עורך הסקרים ב-14, יש הסברים מניחים את הדעת על עשרה מנדטים של הליכוד שאינם נספרים אצל האחרים.
כך או כך, כוכב הסקרים העכשווי הוא נפתלי בנט. כניסתו אינה משפיעה על גוש הימין, אלא על שותפיו לשעבר ב"ממשלת השינוי": ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי, יש עתיד והדמוקרטים. אם בנט חוזר לזירה הפוליטית, הן מצטמקות.
המתרסקת הגדולה היא מפלגת האופוזיציה הראשית, "יש עתיד". אם בעבר לפיד נאבק על מספר דו ספרתי עם קידומת 2, הרי שכרגע הוא יורד למספר חד ספרתי ומדשדש עם 5-8 מנדטים. מדובר במגמה מתמשכת בשבועות האחרונים, שרק הולכת ומחריפה מבחינתה של "יש עתיד", שמאז הבחירות איבדה 20 מנדטים. על פי הנתונים, התרחשה הצניחה המשמעותית של המפלגה במהלך שנת הרפורמה המשפטית.
לפיד שינה אמנם מראה וגידל זקן, אבל אינו יכול להתחבא תחת זהות חדשה. הבוחרים עדיין מזהים אותו ומתייחסים אליו בהתאם. חלומו הגדול להיות שוב ראש ממשלה, לאחר שהחזיק בתפקיד כמה חודשים בודדים בהתאם להסכם עם בנט, יישאר בגדר חלום. בעבר, לאחר כישלון השותפות עם גנץ, הצהיר, שלעולם לא יהיה מספר 2 של אף אחד. לפיכך אין סיכוי לראותו עומד מאחורי איזנקוט, או ליברמן, לבטח לא מיזוג עם יאיר גולן.
בחודשים האחרונים מנסה לפיד להקצין את עמדותיו ולהישמע כמו גולן. הוא מתבטא בחריפות נגד גדעון סער, נגד מבקר המדינה וכמובן נגד נתניהו. אבל זה נראה כמו ניסיון של יאיר לחקות את יאיר ותו לא. הבוחרים משמאל מעדיפים את המקור, ואכן גולן מטפס בסקרים ולפיד צונח. אם לפיד יתמיד להישאר עם מפלגתו הנוכחית, ללא שום חיבורים, סביר להניח שבכנסת הבאה הוא יעמוד בראש מפלגה קטנה עם עמדת השפעה מועטת.
ולמי שממהר לשמוח על כך (ויש על מה) חשוב להזכיר, כי על פי כל הסימנים לקראת הבחירות הבאות יהיו עוד הרבה לפידים בוערים. ההערכה היא שכל מפלגות המרכז והשמאל יציבו בראש סדר יומן את נושא הגיוס לרבות כל ההסתה מסביב. בנט כבר החל עם הקמפיין הזה, וכך תעשה מפלגת מילואים אם היא תקום (בראשות השר לשעבר יועז הנדל). הרבה לפידים בדרך.

המילים המרכזיות שהדהדו השבוע
נחזיר ונחזור: הוויכוח האם להמשיך לשלב ב' של העסקה אינו נגמר. הגישה המצדדת בעד, טוענת שיש להחזיר תחילה את החטופים ואז לחזור ללחימה. הטוענים ההפך מסבירים, שהחמאס אינו טיפש, ולא יחזיר את החטופים, ללא תנאי ברור שישראל אינה חוזרת ללחימה, וכן ישמור בידיו עוד חטופים כקלפי מיקוח. הוויכוח הזה צפוי ללוות אותנו בשבוע הקרוב ביתר שאת.
סערת קורל: הסופה שצפויה להגיע ארצה עוררה עניין רב, האם היא תביא גם לשלג בירושלים ובהרי הצפון. השם שנבחר עבורה: "קורל" נקבע במסגרת פרויקט אירופי משותף עם יון וקפריסין תוך הקפדה על סדרת שמות מתחלפות. מכתב שהגיע מאחד הקוראים תהה כיצד הממשלה מאפשרת לשירות המטאורולוגי לקבוע את שמות הסופות. "הייתי מצפה ששמה יהיה 'סופת שבים', 'חטופינו בבית' או 'יחד ננצח' מה זה 'קורל'? חורף בריא!
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' שבגליון סופ"ש בעיתון 'יתד נאמן'