דמעות ההתרגשות כבר בצבצו בזווית עיניהם של ההורים המאושרים, בעוד רגע קט תינתן האות, הצלחת תושמט ארצה – תישבר בקול רעש גדול, ואז זה יגיע, קריאות ה'מזל טוב' הנרגשות, לחיצות הידיים הלבביות וההתרגשות תעלה שלב נוסף בסולם, בדרך ליום המאושר בחייהם של ההורים – יום בו יובילו את בנם לחופתו.
כמה זמן הם חיכו, ר' שמואל ורעייתו ליום בו בנם כליל המעלות, יצחק יזכה לסגור שידוך בשעה טובה ומוצלחת, סידורה של האם כבר רטוב הוא מדמעות מזה מספר שנים, יצחק בחור כמדרשו, המתין שנים ארוכות ליום בו יזכה לסגור שידוך בדרך ליום הנכסף – יום החתונה.
שנים רבות היה נדמה כי יום זה רחוק מאיתם כמטווחי קשת, הצעות עלו וירדו בזה אחר זה, הייאוש כרסם בכל עוז, אך האמונה התמימה בבורא העולם והרצון העז עשה את שלו ולאחר שמונה שנים של צפייה דרוכה יצחק זכה לבא בקשרי השידוכין. עתה יש רק להמתין שלושה חודשים ליום הנכסף, הנכסף והענק.
אבל אז, שבוע לאחר יום האירוסין, הכל השתבש, זה התחיל מכאבים שחש האב ר' שמואל ברגליו, והמשיך לכאבים בשאר חלקי הגוף, חבריו של ר' שמואל האיצו בו ללכת ולהיבדק, אך הוא סירב, יום רדף יום, והיסורים רק הולכים ומתגברים, הולכים ומתפשטים. שעות לאחר מכן הוא כבר ישב אל מול הרופא חמור הסבר שהסביר לו בלשון פשוטה ועדינה את שם המחלה ממנה הוא סובל, עיניו של ר' שמואל כמו נעצמו, והוא חש כמו שבשרו נעשה חידודין חידודין.
המומחים הסבירו כי ר' שמואל סובל מן ה'מחלה' כבר שנים רבות אך רק עתה זה התפרץ, הימים שנותרו לו לא רבים הם. ואכן, בתוך זמן קצר, האב הנערץ עצם את עיניו, אך הפעם לנצח, בבת אחת הוא השאיר אחריו שורה של יתומים, מוכים ושבורים, כמו נטרפים בים מוכה הגלים.
ר' שמואל, אברך כמדרשו הותיר אחריו, רק חובות, אשה וילדים, הבית עומד להיחרב, בקושי רב כסף ללחם יש, לחתן על אחת כמה וכמה שאין, האלמנה הבוכייה יושבת בפינת הבית מוכה וחבולה לא יודעת כיצד להמשיך מכאן, לא יודעת האם היא בכלל תזכה להוביל את בנה לחופה, לא יודעת מניין יהיה כסף לאל"ף בי"ת של הוצאות הנישואין.
זהו סיפור של חתן יתום, אחד מתוך 36 יתומים המתחתנים בחודש סיוון,
אתם התקווה היחידה שלהם, גלגל ההצלה בשעה הקשה הזו.
אל תשארו אדישים.
כנסו לכאן ותהיו חלק מזה.
