שלושה אירועים בולטים השבוע: השיחות בדוחה בירת קטאר, חילופי הרמטכ"ל והכוונה להחליף את היועצת המשפטית לממשלה.
השיחות בדוחה הן כמובן קריטיות. עצם קיום השיחות הוא אירוע חיובי, שכן בלי משא ומתן לא נגיע לתוצאות. כרגע מצבו של החמאס טוב – יש הפסקת אש ואין שחרור חטופים. על פי הדיווחים נדונה כעת הצעתו של שליחו של טראמפ, וויטקוף, לשחרור 10 חטופים חיים תמורת הפסקת אש ל 50-60 יום.
מצד אחד יש לברך על כל חטוף שמשוחרר מהגיהינום של החמאס, מצד שני אותי מחלחלת עצם המחשבה לדחות בעוד כחודשיים את האפשרות שחטופים ישוחררו. אנחנו ראינו באיזה מצב ירוד חוזרים החטופים. דמותו של אלי שרעבי חייבת להיות בפניהם של כל מקבלי ההחלטות. שמענו גם את עדותו של עומר ונקרט על החיים בשבי החמאס. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהתנאים בהם מוחזקים החטופים הם תת-תנאים, לא אנושיים, מזעזעים. לחשוב שאנשינו יהיו בתנאים הללו עוד תקופה ממושכת צריכה להדיר שינה מעיניו של כל מקבל החלטה במדינה.
אלוף פיקוד המרכז החדש, יניב עשור, דיבר השבוע על הצורך לבצע שתי משימות במקביל – שחרור החטופים ומיטוט החמאס. אני בדעה שאמנם מדובר בשתי משימות חשובות ביותר, כמובן, אבל בחיים האמתיים אי אפשר לבצע אותן בו זמנית. חייבים להחליט על סדר עדיפויות, ובעיני שחרור החטופים קודם. כן, גם במחירים כואבים של הפסקת מלחמה ונסיגה מעזה. אנחנו מכירים את החמאס – הוא יתן לנו שפע של הזדמנויות לחדש את הלחימה, ואז נוכל למוטט את שלטונו. החטופים קודמים.
מינוי הרמטכ"ל הוא אירוע חשוב מאד בכל תקופה, בוודאי בעת הזו. אני בדעה שעל הרמטכ"ל הרצי הלוי היה לפרוש מזמן. לחובתו כמובן אירועי 7 באוקטובר ולזכותו ההתאוששות של צה"ל והישגים צבאיים מרשימים. ועדיין צריך מנהיג חדש לצבא. אני מקווה שהתקוות שאנו תולים ברא"ל אייל זמיר יתממשו.
אומרים שזמיר הוא איש צבא התקפי ואני אוהב את זה. חובת ההוכחה עליו, כמובן בהתאם להנחיות הדרג המדיני. אנחנו נמצאים באזור ובתקופה בה כולם מנסים להשמידנו ועלינו להיות מאד חדים ונחושים ולהגיב לכל אירוע קטן כגדול.
בנושא כוונת הממשלה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה. להערכתי זה לא יקרה בסופו של דבר, כי גם אם הוועדה האמורה לאשר את ההדחה תעשה זאת – היוזמה תיפול בבג"ץ. אני מעריך שאין סרט בו שופטי בג"ץ יכשירו מהלך של העברת יועץ משפטי מתפקידו.
עניינית, אני בדעה שכל ממשלה זכאית לעבוד עם אנשים מוכשרים הקרובים לדעותיה ולא עם אנשים לעומתיים בכל התפקידים. הציבור בחר בממשלה לבצע את משימותיה והאחריות היא על הממשלה ואם היא חשה שאינה יכולה להגשים את מדיניותה – היא צריכה לעבוד עם אנשים אחרים. ובכלל, הגיעה העת לחוקק חוק הייעוץ המשפטי לממשלה שיגדיר באופן מדויק את תפקידיו וסמכויותיו של היועץ ואז לא נצטרך לפרשנויות שונות. כך ייטב.
