לקראת חג הפסח הבעל"ט, ספר הלכתי חדש מחולל סערה בעקבות פסיקתו להתיר אכילת כמון בפסח. מדובר על הספר 'שמו ינון' מאת הגאון רבי ינון חיים רביב, מו"צ ורב קהילת 'היכל יוסף' בבית שמש וראש כולל ישיבת 'פנמה'.
הדיון ההלכתי על השימוש בתבלין הכמון בפסח קיים כבר שנים ארוכות, כאשר החשש המרכזי הוא משום תערובת חמץ של גרגרי שיבולת שועל, הגדלים במקרים רבים בסמוך לכמון ודומים לו במראם. בדיקה עדכנית של גופי הכשרות מצאה כי הכמון המגיע מהודו, הוא נקי מאוד ללא תערובת של דגני חמץ כלל, ואילו הכמון הבא מטורקיה או מסוריה, מצוי בהם יותר תערובת של דגני חמץ.
בשנים האחרונות עסקו כמה מגדולי ישראל בסוגיה. הראשל"צ הגרש"מ עמאר פסק לאיסור בספרו שו"ת 'שמע שלמה', ומנגד, הראשל"צ הגר"א בקשי דורון זצ"ל פסק להיתר בספרו 'בנין אב'.
הטיעון העיקרי של הרב המחבר להיתר, הוא משום שהחמץ – אם ישנו – בטל ברוב של הכמון, וכל מה שנאמר שאינו בטל שחמץ אינו בטל אפילו באלף, היינו דווקא במקרה שניכר האיסור קודם שנוצרה התערובת, אבל כאן נוצר האיסור רק כשכבר היה בתערובת. הוא גם מוכיח כי זו גם דעת מרן ה'מחבר' השו"ע ודעת הרמ"א.
לסיכום, קובע הגר"י רביב: "הכמון שמשתמשים בו בפסח, אף דשכיח הדבר דיהא מעורב בו כמות מזערית של שיבולת שועל או חיטה וכדומה, מ"מ מותר להשתמש בו בפסח, משום דאף אם יש בו תערובת מזערית זו, הרי היא בטלה בשישים כשאר איסורין. ואין לומר דאינה בטילה משום דהו"ל דבר שיש לו מתירין, או משום דהו"ל חמץ בפסח דאסור במשהו, משום דנולד בתערובת".
לכתחילה להתיר דבר שאתה בטוח שיש בו חמשת מיני דגן ?.
הרי רצון שמים שלא תאכל משהו של חמשת מיני דגן בפסח .
וכי אי אפשר להתאפק שבוע ימים מבלי להשתמש בכמון ?