הח"כית חשפה: עזבתי את הבית בגלל האיומים עליי

חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן חושפת את השלכות המחאה הפוליטית על חייה האישיים ועל שלום משפחתה. בפוסט שפרסמה, היא פורטת שורה של אירועים שלטענתה אילצו אותה לקבל החלטה דרמטית לעזוב את ביתה. "עזבתי את הבית בישוב שבו גדלו הילדים שלי ועברתי לעיר אחרת כי החיים שם הפכו לבלתי אפשריים," מספרת דיסטל אטבריאן. לדבריה, חוותה שורה של התנכלויות בחיי היומיום: "לפעמים גברים שהיו פעם שכנים חוסמים עם הרכב את החנייה שלי בבוקר. לפעמים הם חיכו לי בלילה ולא נתנו לי לצאת מהרכב כשחזרתי מהעבודה."

חברת הכנסת מתארת את האווירה העוינת שנוצרה ביישוב מגוריה, עם "קללות במכולת של הישוב. קללות ברחוב. כתובות נאצה דרך קבע על מפתן הבית." היא מציינת בכאב כי לעתים ההתנכלויות הגיעו מצד "ילדים… ההורים שלהם… צעירים שגדלו אצלי בבית כשהיו ילדים."

נקודת המפנה, לדבריה, הייתה כאשר ההטרדות החלו להשפיע על בריאותו הנפשית של בנה: "הקש היה המצב הנפשי שהבן שלי הגיע אליו. הוא לא עמד בזה. כשהוא התחיל להטיח אגרופים בקירות של הבית בכל שבת בבוקר כשהם התקהלו עם מגפונים מתחת לחלון שלו – ידעתי שזה או אישפוז פסיכאטרי או לברוח משם. אז ברחתי."

מעבר להטרדות ביישוב מגוריה, מספרת דיסטל אטבריאן על אירועים חריגים נוספים. לדבריה, היא נפגעה בתאונת דרכים "לא קלה בגלל המפגינים סביב הכנסת. כריות אוויר. טוטאל לוס לשני הרכבים. חדר מיון בשל פגיעה בעצם החזה." חברת הכנסת טוענת כי "התקשורת טייחה את כל האירוע. כולל את גילויי השמחה של הקפלניסט שצעק 'מגיע לך' כשכולנו פצועים בתוך הרכבים עם השמשות המנופצות."

באירוע אחר, לטענתה, "יצאתי מהסופר פארם בשילת והאלוף בדימוס גדי שמני זיהה אותי מרחוק ורץ לעברי עם מבט מטורף בעיניים אלמלא היועץ שלי שחצץ בינינו ושמר עלי בגופו עד שנכנסתי לאוטו – זה היה נגמר באלימות קשה."

חברת הכנסת מתארת גם אירוע המוני שבו, לדבריה, "אלפים שעטו לעברי כשחיכיתי למעלית לקראת כנס של הליכוד. אם המעלית לא הייתה מגיעה בשנייה שהיא הגיעה – הייתי נמחצת על ידם." במקרה זה, היא מציינת כי "היועץ שלי, תמיר, הדף את אלה שהתקרבו תוך ריצה. ביד אחת הוא הלם בהם וביד השנייה דחף אותי למעלית." לדבריה, "היחידה שסיקרה את הארוע המצולם הזה הייתה איילה חסון."

דיסטל אטבריאן חושפת כי קיבלה "מכתב נאצה שמפרט את השמות, הכתובות ותעודות הזהות של הילדים שלי, של האחים שלי, של ההורים שלי, של כל האחיינים שלי תוך הבטחה שאחד מהם עומד להרצח בקרוב." בהמשך דבריה היא מביעה ביקורת חריפה על הרשויות: "באף אחד מהארועים האלה היועצת המשפטית לא הורתה לפתוח בחקירה. באף אחד מהארועים האלה השב"כ לא שמר על בטחוני. את כל הארועים האלה התקשורת טייחה."

חברת הכנסת טוענת כי "ההסתה נגדנו היא מוסדית. השב"כ מתרשל. התקשורת מטייחת. והיועצת מסרבת להגיש כתבי אישום." היא מתארת את ההסתה כ"מעונבת אבל אכזרית. ממוזגת אבל נטולת קו אדום. מנומסת אבל אפקטיבית. קרת רוח ובלתי נלאית."

בסיום דבריה, מתייחסת דיסטל אטבריאן לתפקידה של התקשורת בשיח הפוליטי כיום: "התקשורת קודחת לתוך הרכות של הצופה הישראלי בהתמדה מעוררת הערכה – מהרגע בו הושבעה הממשלה ועד לרגע זה הם לא מרפים. פול גז של שנאה יוקדת בכל אולפן. בכל יום. בכל שעה. בכל רגע." היא מסיימת במילים: "כשיאיר לפיד פונה לנתניהו ומבקש ממנו להפסיק את ההסתה כי מישהו עלול להפגע – היקום קורס לתוך עצמו.