שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת שלח לך.
לפעמים אתה נמצא מול מאורע שנראה לך ממש איום ונורא, אתה מרגיש מול סוכת אבלים, מבחינתך זהו הסוף של החיים שלך, של הקריירה שלך, של הדברים הטובים אותם בנית בעשר אצבעותיך, מבחינתך כאן נגמר העולם.
ואתה אומר לעצמך: "מה הסיכוי שאני טועה? מה הסיכוי שהשחור שאני רואה בעיניים הוא בעצם לא שחור אלה אולי בכלל לבן? מה הסיכוי שהסוף הזה הוא בעצם התחלה חדשה? מה שאני רואה בעיניים הוא הדבר החמור והגרוע ביותר?".
שים לב טוב!
בפרשתנו ניגשים עם ישראל אל משה רבינו ואומרים לו: "אנחנו במדבר, אנחנו אמורים להגיע לארץ ישראל הארץ המובטחת. מעניין אותנו עד כמה הארץ הזו באמת פוריה ויפה, עד כמה היא מתאימה לנו, עד כמה יהיה לנו נחמד בה, עד כמה העם הנמצא בה בנוי למלחמה אותה אנחנו הולכים להטיל עליו".
ומה קורה אז?
משה רבינו לוקח נציג מכל שבט, שולח אותם, וכל עם ישראל בעיניים דומעות ומתרגשות, בטוח שהוא נמצא לפני העידן החדש והמדהים ביותר בחייו, שהנה הם חוזרים ומכאן מתחילה העליה הגדולה והיפה לארץ ישראל.
מה קרה בפועל?
הולכים המרגלים, חוזרים עם לשון הרע על הארץ, מלכלכים ומטנפים את פיהם עליה, ומאז מתחיל לנו האסון הגדול ביותר בתבל שהוא יום תשעה באב.
יום תשעה באב הראשון זה היום בו בכו עם ישראל בכיה של חינם, והבטיח להם הקדוש ברוך הוא מאז ועד היום הזה בכיה של דורות (תענית כ"ט ע"א).
ביום הזה קרה האסונים הכי גדולים לעם ישראל שבראשם החרבת בית המקדש הראשון והשני.
זה היה נראה כל כך טוב, זה היה נראה כל כך מדהים, אבל הקדוש ברוך הוא לא היה בעצה הזו, הוא אמר למשה רבינו: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" (במדבר יג, ב) – אני שולח אותם בגלל שאתה ביקשת, אני נגד הצעד הזה".
כאשר אתה עושה צעד שהקדוש ברוך הוא איתך, גם אם זה נראה מוות, זה בעצם חיים.
אבל כאשר אתה עושה צעד שהקדוש ברוך הוא לא איתך, גם אם הם נראים חיים, זה בעצם מוות.
כל אחד מאיתנו נדבק לאדם גדול, לרב בישראל שיכוון אותו לרצון ה' יתברך, ומשם מגיעה ההצלחה והישועה הגדולה.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני, ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה לא?
וברוכים תהיו!
חכמת חיים
פעם ראשונה שאני שומע על התובנה הזו מהפרשה הזו
תודה על הערך שאתם נותנים לאתר חדשות