האם ייתכן שגבאי יסרב להעלות אדם לתורה רק בגלל ששמו "אהרן"? מתברר שכן, ויש לכך מקור הלכתי. פסיקה מעניינת בשם ספר חסידים, שהובאה על ידי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, רב שכונת רמת אלחנן, מלמדת כי יש להיזהר שלא להעלות לתורה אדם בשם "אהרן" לעליית חמישי בפרשת חוקת.
הסיבה לכך נעוצה בלשון הפסוק המופיע מיד לאחר העלייה ההיא, בפרשת חוקת (במדבר כ', כ"ד): "יאסף אהרן אל עמיו". ביטוי זה מנוסח בלשון עתיד, ויש בו רמז למיתה. החשש הוא כי לשון זו עלולה לגרום אי נוחות או אפילו מבוכה לעולה, במיוחד כשהפסוק נקרא בסמוך לעלייתו.
מקור ההלכה מצוי בספר חסידים (סימן תשס"ח, והובא במגן אברהם סימן קל"ח), שם נכתב: "יזהר החזן שלא יקרא לעלות לתורה מי שסומא בעינו האחת בפרשת 'עורת או שבור', או מי שבראשו נתק בפרשת נתקים 'והתגלח ואת הנתק', מפני שמביישו, ואם ידבר אדם עם חברו אל יביט אליו במקום שיש בו מום ולא ידבר מעין אותו מום שבחברו בפני חברו'".
על דברים אלו הוסיף בעל ה"פלא יועץ", רבנו אליעזר פאפו זי"ע, בהגהותיו "ייעלזו חסידים": "וכן לא יקראו למי ששמו 'אהרן' בפרשת 'יאסף אהרן אל עמיו', וכן על זה הדרך למי ששמו 'משה' בפרשת פטירת משה וכל כיוצא בזה".
אמנם, מיד עולות שאלות על הרחבת הפסיקה: א. האם לאור דברי ה"ייעלזו חסידים" יש להקפיד שלא להעלות לתורה אדם ששמו אברהם בפרשת מיתת אברהם, וכן יצחק, יעקב, יוסף וכו' בפרשיות בהן מוזכרת פטירתם? ב. האם רב ששמו "משה" לא יעלה ל"חתן תורה", רק בגלל שבסוף פרשת "וזאת הברכה" מוזכרת פטירת משה רבנו – "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'" (דברים לד, ה)? לכאורה, לא שמענו כן, ואדרבה – שמענו על גדולי עולם ששמם היה משה ועלו ל"חתן תורה".
על כן, פוסק מרן עמוד ההוראה, הגאון רבי יצחק זילברשטיין, כי דברי ה"ייעלזו חסידים" נאמרו רק ביחס לפסוקים שבהם מוזכרת המיתה בלשון עתיד – כמו "יאסף אהרן". לעומת זאת, אצל האבות הקדושים ובשאר המקומות בהם מספרת התורה על פטירת אנשים, התורה מזכירה זאת בלשון עבר (כתיאור מאורע שכבר אירע), ובסיפור דברים בעלמא, העולה לתורה לא יחשוב שהכוונה היא אליו באופן אישי.
גם השאלה השנייה אינה קשה, שכן בפרשת "וזאת הברכה" מוזכרת פטירת משה רבנו בלשון עבר. אך מלבד זאת, ייתכן מאוד שהקפדת ה"ייעלזו חסידים" אינה מחשש "סגולי" שזהו סימן רע העלול לגרום רעה לעולה, אלא החשש הוא מבושה ועגמת נפש שעלולה להיגרם לעולה. ה"ייעלזו חסידים" מוסיף על דברי הספר חסידים שעוסק בחשש ביזוי וצער הבריות. וממילא, כאשר המדובר הוא בעלייה המכובדת של "חתן תורה", בה זוכה העולה לסיים את התורה הקדושה, אדרבה – יש לו מן הכבוד בעלייה זו עונג רוחני ושמחה.
העולה מכל האמור: לא מדובר באיסור גמור אלא בהנהגה של זהירות ורגישות כלפי כבודו ורגשותיו של העולה.
אחד התלמידים הוסיף לשאול מה הדין כאשר לאדם יש שני שמות, ואחד מהם הוא "אהרן", האם יש מניעה להעלותו, מאחר שהשם "אהרן" אינו שם הקריאה היחיד שלו? הרב זילברשטיין הסכים כי במקרה כזה אין שום מניעה להעלותו לתורה.
כמו למשל אדם הנקרא אהרון יהודה לייב.