מחבר הכתבה: אופק קפלן, פסיכולוג חינוכי מומחה העובד בשירות הציבורי ובאופן פרטי במסגרת מכון דרור לפסיכולוגיה וחינוך בגבעתיים.
בעיות התנהגות, קשיי למידה, התפרצויות זעם, קשיים רגשיים, בעיות חברתיות, הפרעות קשב וריכוז – בטח לא תופתעו לשמוע עד כמה הדברים האלה נפוצים היום, כבר בגיל הרך ויותר מכך בגילאי יסודי, חטיבה ותיכון.
הרבה מצביעים היום על כמות האבחונים שילדים עוברים, כאלה שמוצאים אצלם, למשל, הפרעות קשב ולקויות למידה, וטוענים כי "פעם כשלהורים הייתה סמכות על הילדים שלהם, לא היו כל כך הרבה בעיות."
מצד שני, אותם טוענים שוכחים שבעבר היו ילדים רבים שנשמטו אל חוסר עשייה, נשרו מהלימודים (כי לא היה מי שינסה לקדם אותם שם), ולעיתים אף היו מודבקות עליהם תוויות עם הגדרות קשות הרבה יותר.
זה כבר שיעור בשבילנו: איך לייצר את הסמכות הנכונה אצלנו כדי לעזור לילדים שלנו להתמודד עם כל הבעיות – שהיו מאז ומתמיד, בעבר והיום, רק שהיום יש לנו הרבה יותר מודעות וכלים כדי להתמודד איתן.
"במקל, בסרגל, מה שבא ליד": לאן נעלמה הסמכות ההורית?
חשוב להדגיש כי יש הבדל גדול בין סמכות ובין כוחנות. אם תרצו בכך ואם לא, הגישה החינוכית היום דוגלת בסמכות שמגיעה מתוך אמון, קרבה ותקשורת, ולא בכדי.
כוחנות שהייתה חלק מהחינוך בימים עברו אולי הייתה מובילה לצייתנות, אבל לא לסמכות אמיתית עם בסיס חזק ועם תקשורת טובה ואמיתית, כזאת שאמורה להיות בין הורים לילדיהם.
הורים רבים מצביעים על ילדים עם בעיות התנהגות בתור כאלה שרק "מחפשים תשומת לב", ולכן עצם זה שבונים עבורם תוכניות התערבות בבית הספר דרך הפעלות מיוחדות וחיזוקים, רק יוביל להמשך ההתנהגות השלילית.
אולם ההיפך הוא הנכון: דווקא תשומת לב בכיוונים הנכונים, היא זאת שתעודד התנהגות רצויה. כי אם נדרוש בתוקף לקבל סמכות, לא נקבל אותה. במקרה הגרוע, נקבל צייתנות רעועה, ובמקרה הגרוע יותר נקבל מרד.
איך אפשר להשיג כבוד וסמכות בלי להיות תקיפים ולהשתמש בכוח?
התיאור של ילד שמקבל סמכות ומפסיק מיד להתנהג בעקשנות, מאוד קוסם לנו. זה הסדר שאנחנו לכאורה מכירים, זה שחינכו אותנו עליו, שבו מכבדים את המבוגרים – המורה, אמא ואבא, הזקנה באוטובוס וכדומה.
אבל אם נפעיל לחץ רב על ילד לעשות דבר שמאוד קשה לו, או שננסה לזרז אצלו תהליכים שמתרחשים באיטיות ובקושי – כמו ביצירת האמון שלו בסביבה החברתית או ברכישת הידע הלימודי – דווקא נפגע בתהליכים אלו.
תשומת לב שלילית היא לא תשומת הלב הרצויה על ידי הילד
להיות במרכז של תשומת לב שלילית זה מאוד לא נעים, לילדים ולמבוגרים כאחד. זה מאוד לא נעים כשעיניים רבות מהסובבים (הורים, מורים, חברים) מסתכלות עליך, מעבירות עליך ביקורת ואולי אפילו נראות לך עוינות.
חשוב להבין זאת. ילדים עם קשיי התנהגות נמצאים בתוך מעגל שלילי בלתי פוסק – הם מצפים מעצמם ששוב לא יתנהגו כמו שצריך ושוב יהיו מריבות ועונשים, ששוב כולם "יהיו נגדם" וזה מעורר אצלם את הדחף להתריס, להתנגד ולהתפרץ.
קשה להם מאוד לעכב תגובה או לשים לב לתהליך (המהיר מאוד) שבו הרגלי החשיבה שהם מכירים אומרים להם שהם נמצאים תחת מתקפה ושהם חייבים לתקוף בחזרה.
הם מרגישים פעמים רבות שהדרישות בבית הספר מנוגדות לגמרי למה שהם מוכנים לקבל על עצמם או חושבים שהם מסוגלים לו. שימוש בכוחנות לא יעזור כאן – אלא להיפך, הקשבה, תשומת לב וחיזוק, רק הם יעוררו שינוי.
להנמיך את הלהבות, למנוע הצפה רגשית – ולסמוך על גורמי הסמכות
אחרי שהצלחנו קצת להסתכל מבעד לעיני הילד ולהבין את הקושי שאיתו הוא מתמודד, צריך לעשות את המאמץ מהצד שלנו כדי לעזור לו לצאת ממנו.
אחד הדברים החשובים ביותר ביצירת סמכות מתוך אמון, הוא לסייע לילד לווסת את עצמו ברגעי תסכול. זה לא בא בקלות, ומומלץ להיעזר בגורמים מקצועיים כמו פסיכולוג או יועץ חינוכי כדי לקבל כלים ספציפיים לכך.
חשוב לבחור את הקרבות שלנו כדי לנצח במלחמה. אם אנחנו מנסים למנוע מילד להגיב באלימות אבל רבים איתו בעוצמה כשהוא לא מסדר את החדר או זורק גרביים לכביסה, כאילו זה הדבר החשוב ביותר – אז הנקודה מתפספסת.
רבים מהילדים חיים בעולם של שחור או לבן. זו לא סיבה לוותר להם (ועליהם) בנושא כללי ההתנהגות בחברה, אבל הם לא יכולים בבת אחת לקלוט מורכבויות ולהשתנות לגמרי, אפילו אם הם מאוד אינטליגנטיים ורגישים.
המטרה היא קודם כל ליצור מצב שבו הילד יודע לדבר את הרגשות שלו, "להנמיך" את להבות העוצמה שלהן או למצוא מפלט כשקיימת הצפה רגשית שלא ניתן להנמיך.
כשאתם מלווים את הילד בתהליך הזה – הרגיש והעדין מאין כמוהו – אמון, הקשבה ותקשורת יתפתחו מאליהם, גם אם בתחילה זה לא נראה כלפי חוץ, הילד ירגיש כך מבפנים – ולאט לאט ירכוש כלפיכם סמכות באופן טבעי.
מעגלי תמיכה, שינוי הסתכלות וספירת הצלחות קטנות בדרך
שני טיפים נוספים שחשוב לכל אחד מכם לקחת נוגעים דווקא אליכם, ולא לילדים.
- עזרו לעצמכם
כן, גם אתם בני אדם ובתור מי שסופגים את קשיי הילדים יותר מכולם, חשוב שיהיה לכם מקום לאוורר בו את התחושות שלכם לגבי הילד. הדרכת הורים יכולה גם לעשות שינוי עצום ביכולת שלכם להבין את הילד, לתמוך בו ולקבל אותו באופן אותנטי, ולחזק אתכם כדי להמשיך לתת מענה מהיר ולהראות סובלנות במצבים מאתגרים.
- שינוי הסתכלות
ההשוואה בין המקום שאליו אנחנו רוצים להגיע למקום שנדמה לנו שאנחנו נמצאים בו כעת יכולה להיות מייאשת, אך אנחנו חייבים להאמין כי הסיפור השלילי שאנחנו ממשיכים לספר לעצמנו יכול להשתנות, גם אם במאמץ.
- לחגוג נצחונות קטנים
היו ערים לשינויים ולהתקדמויות, גם בדברים הקטנים ביותר. יהיו 'רגרסיות', יהיו נפילות, אך מה שיקדם אתכם ואת הילד יהיה התמריץ של השינוי שכבר נעשה, מקום של הודיה ושל בניית ההערכה העצמית שלנו וגם שלו.
כהורים, המחויבות שלנו היא לפעול כדי לעזור לילד שלנו להרגיש טוב עם עצמו ועם סביבתו, אבל אנחנו לא חייבים לעשות זאת לבד.
יש צוות שלם של אנשים – מורים, יועצים חינוכיים, פסיכולוגים, מדריכי הורים – שאנחנו יכולים להכניס לחיינו כדי לא להישחק ולסייע לילד להגיע למקומות הנכונים עבורו: מקומות של צמיחה, ביטחון והתפתחות.
הרבה פעמים זה לא קל לערב כל כך הרבה אנשים במשהו פרטי כמו הקשיים של הילד שלכם, אבל זה משאב שאסור לנו לוותר עליו. זה החיים שלנו, של הילדים שלנו, ובסופו של דבר, העתיד של החברה כולה.
