השבת הזאת, שבת חזון, ערב תשעה באב, היא שבת של חשבון נפש על חורבן בית המקדש. חז"ל אומרים שעל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים. כולנו מכירים את הסיפור, ודבר אחד ברור מאוד: בר קמצא היה איש רשע מרושע.
בשל הפגיעה בו, הוא הלך והלשין על היהודים אצל הקיסר, ונקט בפעולות של שקר ומרמה כדי לשכנעו לעלות על ירושלים ולהחריב אותה. כל זאת למה? רק בגלל שפגעו בו. גם אם נאמר שהפגיעה בו הייתה שלא בצדק, עדיין אפשר להגדירו כבוגד. האם בשל פגיעה אישית, תרצה להחריב את בית המקדש? האם בגלל פגיעה בכבודך תרצה שמיליוני יהודים ימותו? אין ספק אפוא שבר קמצא ראוי לגינוי; ראוי שנקרא לו בוגד ורשע.
אך חז"ל מספרים את הסיפור הזה, ואז אומרים: "בוא וראה כוחה של בושה, שהרי סייע הקדוש ברוך הוא את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו." כלומר, לבר קמצא הייתה סייעתא דשמיא. אילו הקדוש ברוך הוא לא היה רוצה, הדבר לא היה יוצא אל הפועל. אך מכיוון שיהודי בויש שלא בצדק, הקדוש ברוך הוא סייע לו.
כמה עלינו ללמוד לקח מכך: להיזהר בכבוד חברינו, כדי שנמנע את החורבן הבא, חלילה, על עם ישראל, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון.