"השבת הקרובה, שבת נחמו, היא הראשונה מבין שבע הפטרות הנחמה שאנו מתחילים לקרוא. סדר הפטרות זה הוא מנהג ישראל קבוע, ואין לשנותו. לכן, על אף שהשנה ערב ראש חודש אלול חל בשבת, ובדרך כלל קוראים אז את הפטרת 'מחר חודש', הפעם נקרא את הפטרת 'ענייה סוערה', שהיא ההפטרה השלישית מבין שבע ההפטרות. איננו מחליפים אותה בהפטרת 'מחר חודש' כדי שלא לשנות את סדר הפטרות הנחמה.
הפטרות אלו הולכות ומתעלות, מנחמה מרוחקת לנחמה שלמה. שמעתי פעם מאבי מורי, זכר צדיק וקדוש לברכה, רמז יפה על סדר הפטרות זה.
ההפטרה הראשונה מתחילה במילים 'נחמו, נחמו עמי'. הקדוש ברוך הוא שולח את הנביאים לנחם את עם ישראל. אולם, עם ישראל מסרב לקבל את הנחמה ואומר: 'עזבני ה' וה' שכחני'. למה כפילות הלשון?
אפשר להבין זאת על פי דרך העולם: אדם שהתגרש מאשתו הראשונה ונישא לשנייה, לעיתים נזכר במעלותיה של הראשונה שאין בשנייה. כך גם עם ישראל אומרים: אילו הקדוש ברוך הוא היה לוקח עם אחר במקומנו, הוא היה רואה את מעלתנו הגדולה לעומת אומות העולם, אך הוא לא לקח עם אחר. הוא פשוט עזב אותנו ושכח אותנו.
בהפטרה השלישית, 'ענייה סוערה', באים הנביאים אל הקדוש ברוך הוא ואומרים לו: 'ריבונו של עולם, באנו לנחם אותם בשמך והם לא הסכימו לקבל את התנחומים'.
בהפטרה הרביעית, מגיעה הנחמה האמיתית. הקדוש ברוך הוא אומר: 'אנוכי, אנוכי הוא מנחמכם' – אני בעצמי אשכין את שכינתי בתוככם. עם ישראל משיבים לו: 'יופי, אתה מנחם אותנו, אבל תראה באיזה מצב אנחנו נמצאים!' הם זועקים כמו אישה עקרה, ככתוב: 'רוני, עקרה לא ילדה'.
וכך אנו מגיעים להפטרה השישית. הקדוש ברוך הוא מבטיח לנו: 'קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח' והוא ממשיך: 'כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועלייך יזרח ה' וכבודו עלייך ייראה'.
התשובה של עם ישראל מגיעה בהפטרה השביעית, והיא תשובה של שמחה גדולה: 'שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוקי, כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני, כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה'.
אמן כן יהי רצון."
