נהגנו אבלות שלושה שבועות על חורבן עם ישראל, על חורבן בית המקדש. הגמרא במסכת שבת אומרת על מה חרבה ירושלים? "לא חרבה ירושלים אלא שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר אל תיגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו".
הפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" מצביע על שתי דרגות שונות ביחס לתורה. רעיון זה מוסבר יפה בפירושו של הנצי"ב לשיר השירים.
הנצי"ב מציג משל: ספינה טובעת, ואחד מנוסעיה נאחז בקורת עץ גדולה. הגלים נושאים אותו אל חוף מבטחים. הוא לא ישכח את הקורה, אולי אף יציב אותה בביתו כמזכרת. הוא מבין שהקורה היא שהצילה אותו, ומכאן תלותו בה. כך גם יהודי הנתמך בתורה: הוא מבין שהתורה היא מקור חייו, ושכל עוד הוא נאחז בה, היא מזינה ומחיה אותו. עליו נאמר "עץ חיים היא למחזיקים בה".
בניגוד לכך, יש את אלו שהם בבחינת "תומכיה". הדבר דומה לפועלים המשתמשים בתומכות כדי לבנות תקרה: הם חשים שבלעדיהם התקרה תיפול. אנשים אלה תורמים לתורה, אך מאמינים שבזכותם היא קיימת. הם עלולים להגיע למצב של ביזוי תלמידי חכמים כשהם מרגישים שאין להם תועלת מהם. על אלו נאמר "ותומכיה מאושר". מדרגה זו היא חשובה, אך נמוכה יותר מזו של ה"מחזיקים".
הגמרא מתריעה על כך שמי שאומר "מה מועילים לנו רבנן?" הרי זה אפיקורס. אדם כזה מאמין בטעות שבזכותו תלמידי החכמים לומדים, ולא מבין שקיומו האישי והקולקטיבי תלוי בלימוד התורה שלהם.
לצערנו, בימינו אנו עדים לרדיפה אכזרית של בני התורה. תופעה זו היא בבחינת קטרוג עצום, לא רק מצד החברה, אלא גם בשמיים. היא קוראת לנו להתחזק, להעצים את לימוד התורה ולהבין שהתורה היא תכלית חיינו. רק התחזקות פנימית ואמונה אמיתית תבטל את הקטרוגים ותביא עלינו ישועה.
אנו, לומדי התורה, צריכים לייקר את עצמנו ולהבין את ערכנו. עלינו להשקיע בלימוד, לראות בו את עיקר חיינו, ולזכור שהתורה היא נשמת אפנו. רק כך נזכה לראות ניסים ונפלאות, כפי שמעידים גורמי ביטחון ובכירים אחרים. קיום התורה הוא מה שמקיים את העולם כולו.
בואו נחזק את אמונתנו, נבטל את דורשי רעתנו ונתפלל שתתקיים בנו נבואת "נחמו, נחמו עמי, יאמר אלוהיכם".
שבת שלום ובשורות טובות, אמן.
