יהודי מסכן היה בעיר ליוורנו שבאיטליה, שאשתו עשתה לו צרות צרורות ומיררה את חייו, אך מסיבות שונות לא הייתה לו אפשרות לגרשה. אותו אדם היה שבור מאוד וכמעט קץ בחייו. יום אחד הציע לו חברו ללכת לרב חיד"א שהתגורר בעיר, לשאול בעצתו ולבקש ממנו ברכה. האיש קיבל את העצה, ונכנס לבית מדרשו של הרב חיד"א לפני תפילת ערבית. הוא התפלל עם הרב ועם התלמידים, ולאחר מכן ישב בצד כאשר הרב חיד"א למד עם תלמידיו, ופניו היו כפני מלאך ה' צבאות.
לפני שהתחיל השיעור ביקש הרב מהשמש שיכין ליהודי האורח תה עם הל וקינמון ועוד כמה סממנים. היהודי שתה את התה, ותוך כדי לגימה הקשיב לקולו של הרב, אף שלא הבין את הפלפולים העמוקים בגמרא וברמב"ם. לאחר שסיים לשתות את התה, נרדם האיש וחלם חלום מוזר. בחלומו, הוא נפטר מן העולם. ערכו לו הלוויה, ועלתה נשמתו לבית דין של מעלה. הוא הובל על ידי מלאכים ושמע את הכרוז מכריז: "היום מת פלוני מעיר ליוורנו. כל מי שיודע על מעשיו של האיש הזה, יבוא ויעיד".
מלאכים רבים התקבצו סביבו. אימה וחרדה אפפו את האיש, שהרי עכשיו עומדים לגזור את דינו: האם יזכה לקבל שכר נפלא בגן עדן, או שמא יובל, חלילה, לגיהינום כדי להתייסר בייסורים נוראים. לדאבון ליבו, עוד ועוד מלאכים רעים, לבושי שחורים, מיהרו ובאו לכיוונו. הם התחילו לספר על עוונותיו, שרבו מִסְּפוֹר, על חטאים שחטא במשך שבעים שנה – במעשה, בדיבור וגם בהרהור.
שום דבר לא נשכח ולא אבד. אחר כך מנו המלאכים את מצוותיו, אך כולן היו מלאות פגמים וחסרונות. התפילה נאמרה ללא כוונה, ולעיתים אף בחיפזון ובהבלעת מילים. הצדקה לא ניתנה בלב שלם ולא כפי יכולתו. את הסוכה לא בנה כהלכה ולא הקפיד כראוי בכבודה. "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טרייה". האיש היה נתון בצער גדול ובחרדה נוראה: מאין יבוא עזרו? גדודים-גדודים של מלאכים אכזריים ליטשו בו עיניים, מחכים כמו כלבים רעבים לרגע שייגזר דינו וייפול לידיהם, ויעשו בו שפטים.
פתאום נשמע הקול בבית דין של מעלה: "שקלנו את הזכויות ואת העוונות של איש פלוני בן פלוני, ונמצאה כף המאזניים מלאה עוונות ומעוטה בזכויות. אם יש למישהו עוד לימוד זכות על אותו אדם, שימהר ויבוא כי כמעט כילתה אליו הרעה". מן הצד קרתע ומדדה מלאך אחד קטן וכחוש, ואמר בקול חרישי: "יש לי דבר סנגוריה לומר עליו". האיש הביט בו ורוחו נפלה: "זה בא להציל אותו? אוי ואבוי לו, הרי בקושי הוא יכול לדבר…". המלאך פתח ואמר: "לאיש הזה הייתה אישה קשה, שעשתה לו צרות צרורות". הוא התחיל לספר איך ציערה האישה את בעלה בבוקר, ואיך הקניטה אותו בערב, איך עשתה לו בושות בחתונה של הגיס ואיך צעקה עליו בבית חמיו, ואף שרפה את האוכל שהכינה לו בכוונה תחילה.
אמרו הדיינים: "אכן, ייסורים קשים ומרים הם. הכניסו את הייסורים לכף הזכויות!" הכניסו את הייסורים, והכריעו את הכף לזכות. מיד פסקו הדיינים: "לאיש הזה היה גיהינום בעולם הזה. יש לשלוח אותו כעת לגן עדן". אך אז בא מלאך והקשה: "מה יעשה איש זה בגן עדן? הרי אינו יודע ללמוד תורה. אפילו את השיעור של הרב חיד"א הוא לא הבין…".
אמרו לו הדיינים: "נשלח לו צוות מלמדים. מלאך אחד ילמדו תורה, והשני ילמדו נביאים. מלאכים ילמדו אותו פירוש רש"י ורבנו בחיי, ואחר כך גם גמרא ותוספות, ומהרש"א ומהר"ם שיף, ושאר ראשונים ואחרונים, ויוכל לקבל שכרו מושלם בגן עדן". מיד החלה תזמורת לנגן ניגונים מְרַטטי לב, ומלאכי חסד ורחמים התקרבו לעברו עם אפריון מפואר, כדי לקבל את פניו ולהובילו לגן עדן. רגע לפני שהוכנס בכבוד גדול ובשמחה עצומה לגן עדן, התעורר האיש – והנה חלום.
הוא ראה את הרב חיד"א מולו, מביט בו במאור פנים. לפליאתו, הוא נוכח לדעת שחלפו רק כעשר דקות מאז שהחל לשתות את כוס התה. האיש הבין את הרמז שנרמז לו, ולאחר שהסתיים השיעור נישק את ידיו של הרב חיד"א והלך לביתו. מיד בבואו החלה אשתו לצעוק לעומתו, אך הוא לא איבד את עשתונותיו ולא נשבר ליבו בקרבו. הוא קיבל עליו את הדין באומרו: "אשרי, שצרות וביזיונות מכפרים לי על עוונותיי, מצילים אותי מגיהינום ומזכים אותי בחיי העולם הבא".
וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ… וְיָדַעְתָּ עִם־לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת־בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. וְשָׁמַרְתָּ אֶת־מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ: כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: (דברים ח, ב-ז).
לימוד המוסר העולה מסדר הפסוקים הללו: טעם הדרך הקשה אשר הוליכך, ותכלית כל העינויים והייסורים, הם כדי לבסס ולבנות יסוד איתן של אמונה בה'. להודיע כי "לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר" (קהלת ט, יא) ורק על מוצא פי ה' בלבד יחיה האדם. רק לאחר לימוד זה, בעמידה איתנה בכל הקשיים והניסיונות, ניתן לזכות אל המנוחה ואל הנחלה. אבל בסוף, כשה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, שם תזכה לברך את ה' על הטובה אשר נתן לך. "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ" ואז תראה שהניסיון והקושי הם חלק מהדרך.
נסתרים דרכי ה', ואין אדם יודע שורש הברכה, מנין תתגלגל. לעיתים עמל האיש ומתייגע קשות במקום אחד, ופתאום שולח לו השם יתברך צמיחת ישועתו ממקור אחר, בלתי צפוי לגמרי – כי "על כל מוצא פי ה' בלבד יחיה האדם".
היה זה לפני כמה עשרות שנים, בזמן קום המדינה. יהודייה אמריקאית, מבוגרת מאוד, התרגשה ושמחה עד מאוד לשמוע כי בארץ ישראל הוקמה מדינה בה מתגוררים יחד יהודים רבים, החיים תחת שלטון יהודי. אותה יהודייה אמריקאית הייתה בעלת הון רב, ומאז נהגה לתרום מיליוני שקלים מדי שנה לצבא, כדי לשמור ולהגן על העם היהודי היושב בארץ. כך עשתה שנה אחר שנה.
פעם אחת ביקשו ראשי מערכת הביטחון לערוך לכבודה טקס הוקרה על תרומתה החשובה מדי שנה, ועל כן היא הוזמנה לסיור כבוד בארץ. מיד כשהגיעה ארצה התקבלה בכבוד גדול על ידי ראשי המנהל והצבא, אשר ערכו לה סיורים בבסיסים וחיילות שונים, ואף הראו לה טנקים וכלי נשק רבים שנקנו בכספים שתרמה. לסיום, התכבדה התורמת באירוע יוצא דופן ומיוחד: צפייה באימון מיוחד וסודי של אחת מיחידות העילית החשובות ביותר של הצבא.
התורמת נעמדה על אחת הגבעות וצפתה בלוחמים העורכים אימונים קשים ומפרכים. היא ראתה כיצד הם מתגלגלים וזוחלים בתנאי שטח קשים, שאף גרמו לכמה מהם להיפצע ולמעוד. בסיום הטקס, פנה שר הביטחון אל התורמת ושאל אותה כיצד היא מרגישה אחרי כל מה שראתה באותו יום. התורמת לא הסתירה את התרגשותה ואמרה: "התפעלתי והתרגשתי מאוד מדברים רבים שראיתי, אך דבר אחד היה קשה לי מאוד לראות, ולמענו אני מוכנה לתרום עוד מיליון דולר ובלבד שתשנו אותו".
"על מה גבירתי מדברת?" שאל שר הביטחון בבהלה. "אני מתחננת שתיישרו את השטח ללוחמים המסכנים המתאמנים בתנאי שטח קשים, ובגלל זה הם נופלים ונחבטים ואף נפצעים. ולשם כך, אני מוסיפה מיליון דולר".
מי שזוכר, באותה תקופה, דבריה התפרסמו בכל הארץ וגרמו לחיוכים רחבים… התורמת התמימה לא הבינה דבר אחד: חייל ולוחם שמיישרים עבורו את השטח, לעולם לא יהפוך ללוחם עז ומיומן. דווקא תנאי השטח הקשים, ודווקא המעידות והנפילות, הם אלו המכשירים והופכים אותו להיות מוצלח וחד. רק דרך קשה ועמידה בניסיונות מולידה אדם מוצלח.
אך האמת היא שרבים מאיתנו דומים לאותה תורמת. לכל אחד יש ניסיונות ותנאי שטח קשים שמזמנים לנו מן השמים, וכל זאת רק כדי לחשל אותנו ולפתח בנו את האמונה והביטחון בה'. ואנו, במקום להתמודד מול הניסיון ולהתחזק באמונה בה', בוחרים לבכות ולהתחנן שמישהו יישר לנו את הדרך, ושרק נזכה לחיים קלים. עלינו לזכור, כי דווקא הניסיונות ששולח לך הבורא – הם האימונים הטובים ביותר להפוך אותך ללוחם ולזכות בחיים טובים ומאושרים.
הייסורים שאדם עובר בעולם הזה, הינם לטובתו, וייטיב לו בעבורם בעולם הבא.
יהיו הדברים לע"נ מו"ר אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
געשמאק