בשבוע האחרון התחממה עוד יותר גזרת העימותים בין הציבור החרדי לציבור הכללי. השיא התקשורתי נרשם סביב סוגיית הטיסות לאומן, והאיום החוקי על חסידים חייבי גיוס ועריקים שעלולים להיעצר בנמל התעופה בן גוריון.
האירוע מדגיש את המחלוקות העמוקות בין החרדים לבין הציבור הכללי ושלטונות החוק בנוגע לסוגיית גיוס בני הישיבות. בתגובה, חרדים מאיימים שאם לא יימצא מתווה שיאפשר להם, כולל לחייבי גיוס-עריקים, לטוס ללא הפרעה, הם ישתקו את נמל התעופה. בכתבות בתקשורת, צעירים חרדים שאינם נכללים בהגדרה של "תורתם אמנותם" הצהירו כי אין בכוונתם להתגייס. לצד זאת, הוצגו גם כתבות על צעירים חרדים שהתגייסו לצה"ל, והוכיחו כי זוהי אופציה אפשרית.
רוב הציבור הכללי, הכולל חילונים ודתיים לאומיים, מביע זעם רב על הציבור החרדי. התחושה הרווחת היא: "לא רק שאתם, החרדים, לא מתגייסים לצה"ל – אתם גם מתריסים בפנינו?" בעיני, הסוגיה חייבת להיפתר, אך חשוב להבין שפתרון מושלם אינו בהישג יד. לא כל החרדים יתגייסו, אך גם המצב הנוכחי של פטור כמעט מלא, בעיני רבים לא יכול להימשך ולכן נדרש פתרון.
מצד שני, אני מצפה מצה"ל להבין שעליו לדאוג שצעיר חרדי שייכנס לצבא, ייצא ממנו כחרדי. זהו בהחלט תנאי שהצבא צריך לעמוד בו ונטל ההוכחה עליהם. לכן, לדעתי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, ח"כ בועז ביסמוט, חייב לקדם בהקדם נוסח של חוק גיוס ולעשות כל מאמץ שיעבור ויפתור את הפלונטר. רצוי שכל חברי הקואליציה, כולל הסיעות החרדיות, יתמכו בחוק, גם אם הוא לא יהיה מושלם בעיני כולם. מוטב שיהיה חוק שאפשר להתווכח עליו, מאשר לא יהיה חוק כלל.
אירוע נוסף שמשך את תשומת ליבי הוא טקס שערכה המועצה האזורית בנימין לרגל ההכרה וההסדרה של 17 יישובים חדשים ביהודה ושומרון. זהו אירוע לגיטימי, אך נוצרה סיטואציה בעייתית: ישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני תוחמה בזמן כדי שראש הממשלה והשרים יספיקו להגיע בזמן לאירוע. אמנם הישיבה הספציפית לא הייתה קריטית ונועדה בעיקר לקבלת דיווחים, וזכותם של ראש הממשלה והשרים להשתתף באירועים ציבוריים-פוליטיים כנציגי ציבור.
אבל, הסמיכות בין שני האירועים והמסגור הציבורי, המאשים את שרי הממשלה באטימות אל מול משפחות החטופים, אינה טובה. אי אפשר להתעלם כל הזמן מדעת הקהל. לא בכדי הקואליציה מאבדת בסקרים קולות למפלגות המרכז באופוזיציה. הסיבה לכך היא חוסר ממלכתיות מצד חברי הקואליציה. אמנם אפשר לא "לספור" את המחצית השנייה של העם, אך צריך להבין שיש לכך מחיר פוליטי. עם קצת מחשבה ותחכום מינימלי, ניתן היה לקיים את שני האירועים במועדים שונים ובא לציון גואל.
