פרשת ניצבים, אותה אנו קוראים בשבת האחרונה של השנה, מכינה אותנו לקראת ראש השנה. היום הקדוש הזה, שבו נברא העולם, הוא יום של דין, אך גם של שמחה. שמחה על הזכות הגדולה לעמוד לפני בורא העולמים, הממית והמחיה, מקור החיים והשפע. יש יום אחד בשנה שבו ניתנת ההזדמנות לקבל את כל השפע לשנה כולה, ובלעדיו אין נתינה, אין כתיבה.
הכול הולך אחר החיתום
שבת זו, שבת ניצבים, היא בעלת ייחודיות. חז"ל מגלים לנו עיקרון עמוק ומופלא: "הכול הולך אחר החיתום". אנחנו, בני האדם, חווים עליות וירידות לאורך השנה, מתחזקים ונחלשים לסירוגין. אך ככל שאנו מתקרבים לקו הסיום, עלינו לאזור כוחות ולהשקיע את כל המאמץ שנותר. כאשר החיתום מצוין, לא זוכרים את מה שהיה קודם.
למה הדבר דומה? לאב שיש לו בן. לאורך השנה הוא מנסה לנתב אותו לדרך הנכונה, והדרך אינה פשוטה. הבן מתבלבל, נופל וקם. אך אם בסופו של דבר הבן חוזר בתשובה ומתקן את דרכיו, האב אינו זוכר את הקשיים שהיו בדרך. כל שמעניין אותו הוא שהבן יהיה מתוקן ויזכה לטוב. זהו כוחה של תשובה – היכולת למחוק את העבר.
כוחה של השבת האחרונה
השבת האחרונה של השנה היא בעלת כוח מיוחד לכפר. הגמרא אומרת שאדם ששומר שבת כהלכתה, אפילו אם עבד עבודה זרה כדורו של אנוש, נמחל לו. זאת שנאמר: "שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע".
אדם שמתחזק בשבת הזו ומקפיד על קיומה בהידור, מקדש, סועד כהלכה, אומר דברי תורה ושירה, ומדקדק אפילו בעניינים שנראים לכאורה קטנים – במוקצה ובכל הלכות השבת – למעשה מכשיר את עצמו לקראת השנה החדשה. השתדלות בשמירת השבת הזו היא הפתח דרכו נעמוד בסיעתא דשמיא בראש השנה, נמליך את בורא העולמים עלינו, ונגיד: "ויֵדע כל פעול, כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור, כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו, ה' אלוהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה."
ככל שנקבל את מלכות ה' עלינו בעוצמה רבה יותר, כך נזכה לחיים טובים, מתוקנים ומלאים בהשגחה פרטית.
הכנה לראש השנה
אחים יקרים, אנו רואים ומרגישים את הצער והייסורים המקיפים אותנו, אם על עצמנו ואם על אחרים. כל אלו תלויים בהכנה שלנו לראש השנה הקודם. אדם שידע להכין את עצמו היטב, עמד בתפילות בזמן, חש את מורא הדין אך גם את שמחת הלב, והמליך את ה' עליו, זיכה את עצמו ואת סביבתו בשנה טובה.
ככל שראש השנה שלנו יהיה תקיף, חזק וקרוב יותר לה', אין ספק שנזכה לשנה טובה ומבורכת, לשנה של שפע וגזרות טובות.
שבת שלום ומבורך.
